בתחילת המאה ה-19 בנוסף לסכרים שנועדו לעצירת מים לצורך השקיית שדות סביב לירקון החלו לפעול בו שלוש טחנות קמח:מיר,המזרחית שביניהן,שהיום נמצאת בתחומי כפר הבפטיסטים,אבו-סבאח האמצעית, מביניהן שנמצאת כקילומטר במורד הירקון ממיר וטחנת פרוחיה המערבית יותר. בערבית טחנת אבו-סבאח נקראת אל ואסטה קרי האמצעית.
התחנה נבנתה,בתחילת המאה ה-19,באחד מעקולי הירקון ותוך ניצול העיקול על מנת להעצים את זרימת המים ובכך לסובב כשבע אבני ריחיים עשויות בזלת שהיו בטחנה. מסיבות לא ברורות מאז נחנכה הטחנה הזו היא לא הצליחה להחזיק מעמד כלכלית והנזק הכלכלי שהוסב למקימיה המקוריים גרם לזניחתה כלומר הטחנה פעלה אבל לא תוחזקה ויעילותה הלכה ופחתה.
באמצע שנות השמונים של המאה ה-19 מגיע לאזור שיח אברהים אבו-רבאח. מקורו איננו נהיר לי ברם אבו-רבאח משתלט על הגדה הצפונית של הירקון בואכה פתח תקווה ותוך ניצול קשריו עם השלטון העותמני הוא עושה להונו באמצעות דמי חסות ודמי שמירה מהמתישבים היהודים של פתח תקווה וגם מגביית יתר ממשתמשי תחנת הקמח שמקבלת את שמו.
ב 1889 חונך אבו-רבאח את טחנת הקמח שנושא את שמו. הוא משפץ אותה מן היסוד,החל מנקוי ושיפור ערוץ הירקון ועד להחלפת אבני הרחיים הישנות בחדשות וב 1913 בהוספת שני מנועי דיזל,שאותם רכש בגרמניה,האחד לצורך שאיבת מים מאתר הטחנה להשקיית השדות,והשנייה והנעת אבני הרחיים שנוספו לטחנה עם שיפוצה,על ידו.
בשיאה הפעיל אבו-רבאח תשע אבני ריחיים מיעוטן בכוח המים ורובן בכוח מנוע הדיזל בן 80 כוחות סוס מתוצרת גרמניה.
עם הזמן,גם המתחרים מוסיפים מנועי דיזל לטחנות הקמח שלהן ויתרונה הכלכלי של טחנת אבו-רבאח יורד,ברם:אירועים היסטורים,הריסת גשרי הירקון עם נסיגת הטורקים בעת כיבוש הארץ על ידי גנרל אלנבי,וירידה בתפוקת החיטה והצורך בטחנות קמח חינה של תחנת אבו-רבאח יורד.
עד 1936 תחנת אבו-רבאח טוחנת קמח ופועלת בשילוב בין כוח המים ומנוע הדיזל הגרמני עול הימים ובו בעת משמש אתר הטחנה לאתר לשאיבת מי הירקון להשקיה ולשתיה לישובי האזור הערבים והיהודים.
בהמשך,בין 1936 ועד לקום המדינה,פעילה טחנת אבו-רבאח בעיקר לצורך שאיבת מי הירקון אבל – וגם: לטחינת קמח עם כי העצימות נמוכה. עם קום המדינה המשיכה הטחנה לפעול ובשנת 1959 פסקה הפעילות בטחנה באופן סופי בשל הטיית מי הירקון למפעל ירקון נגב. ירידת פני הנהר גזרה דין מוות על טחנת הקמח ופני הנחל הנמוכים לא איפשרו המשך שאיבת מי הירקון להשקייה ושתייה מה גם שמפעל ההטייה הלאים את השימוש במי הירקון ולא איפשר שאיבתם באתר אבו-רבאח.
בשל העובדה שטחנה זו פעלה עד לתחילת המאה ה-20 וגם העובדה שבמקום פעל מכון שאיבה למי הירקון לא הוסטו לאתר מי שופכין או כל פסולת אחרת ואתר אבו-רבאח נשאר אחד מנקודות הטבע בירקון שיד אדם לא פגעה בהם עד להיום.
בסביבות טחנת אבו-רבאח,כמאה מטרים דרומית לה,בנו הבריטים סכר שמטרתו היתה לשמש כמעבורת על פני הירקון,כאמור לאחר שחלק מגשרי הירקון פוצצו על ידי הטורקים הנסוגים מפני הגנרל אלנבי. הסכר,אחרי שהוקם,לא שימש את יעודו ולמעשה עומד במקום עד היום כשבעתיד המאוד קרוב מתוכננת בנייה של תעלת מים שתעקוף את הסכר על מנת לאפשר לדגי הירקון שחייה במעלה הזרם.
כך או כך אזור תחנת אבו-רבאח היה ונשאר אחת משמורות הטבע של הירקון שיד אדם לא נגעה בו לרעה ובערבו של שישי האחרון ביקרתי במקום והתמונות,כאן לפניכם.
מנחם.
