יום שישי האחרון,מזג האוויר מאיר פנים ועומסי התנועה בדרכנו צפונה לגבעת עדה אף הוא מסביר פנים ונסבל.
קרוב לכניסה למושבה גבעת עדה נמצא גן המייסדים. גן קטן וקסום נטוע עצי אלון ששדו את שיני הזמן,וגרזני העות’מנים שהשמידו את נוף האלונים בארץ לטובת הסקת הקטרים של הרכבת החיג’זית,ובינות לאלונים מסתתרת לה החלמונית הזעירה,אחות לחלמונית שראינו,זה לא מכבר,ברכס חזקה שברמת הגולן.
בשנה שעברה,כששמענו על פריחתה של החלמונית הזעירה בגן המייסדים,סרנו למקום והסתבר לנו שפספסנו את תקופת פריחתה הקצרה. מאוכזבים,אח מלאים רושם משפע האלונים בגן,הבטחנו לעצמנו לנסות בשנה הבאה. והינה,זו הגיעה,השנה הבאה.
והינה אנו מהלכים בשביל הסלול בינות לאלונים ומקבצים קטנים של סיתוונית היורה מקבלת את פנינו. עוד קצת הליכה בשבילי הגן וכמעט אמרנו נואש ופתאום,ממש על שפת השביל מקבץ קטן של החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי האלונים שצנחו מהעצים שליד וביחד מהווים את מראה העין הייחודי לגן קסום זה.
והתמונות,של סתוונית היורה ושל החלמונית הזעירה,משובצת בבלוטי אלונים,הן כאן לפניכם:
מגבעת עדה "קפצנו" לחורבת מלח. מדובר בשדה בור שבו צומחים צמחי העונה,בכלל וצמחי הסתיו בפרט,כאשר סביבו הולכים מתקרבים וסוגרים עליו בתיה של אור עקיבא. למגינת ליבי שדה הבור שבטבורו נמצאת מחצבה רומית ובה קולמבריום מאותה תקופה,שדה זה לא הוכרז כאתר טבע שיש לשמרו ואם לא יעשה כן תידרס פינת הטבע היחודית הזו תחת בטון ומגדלי מגורים.
בשדה הסמוך למחצבה הרומית מצאנו מרבד של נרקיס סתווי,מין אח לנרקיס הביצה. בין הנרקיסים,ממש נחבא אל הכלים ומתעצב אל מול מרבדי הנרקיסים וריחם המשכר צמח מן הקרקע כרכום שלמיטב ידעתי הוא מהמין כרכום ג’ארדו.
התמונות של הנרקיס הסתווי ושל הכרכום,הן כאן לפניכם:
מנחם.