מחבר: admin

יום שישי,יומה ה 111 של מלחמת השבעה באוקטובר 23’. שעת צהריים ותחזית מזג האוויר מספרת על מטחי גשם עם רוחות חזקות. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב בתיק הצילום שתי מצלמות,האחת ממש לא חברה טובה עם גשם ונלקחה למקרה ויהיה משהו מעניין לספר את סיפורו בעוד המצלמה בסביבה יבשה ובטוחה,והשנייה,קנון,שכבר הייתה איתי באירועי גשם משמעותיים בארץ ובחו"ל ועמדה בהם,לה מחוברת עדשה שגם היא אטומה למים וגם היא שרדה אי אילו אירועי גשם. מגרש החנייה של פרק לאומי אפולוניה ריק,ושמחנו לקבל את האתר רק לנו ולטייל בו בחופשיות. לאחר הסדרת הכניסה נשלפת הקנון מתיק הצילום,בעוד השמיים מחשיכים פניהן וגשם קל ניתך ארצה,גשם שכזה שאינו מבשר את הבאות. בעיקול הראשון,מטרים ספורים מתחילת המסלול בפרק,ישנה נקודת תצפית ובה הקנון נקפת על ולוקחת כמה תמונות,אך הגשם,הגשם:חושב לגמרי אחרת. מתך כבד מלווה ברוח עז פורץ עולה לו מים המים,מאיים להעיף אותי על ציודי לכל עבר. עוד כמה צעדים בשביל האתר והגשם הופך למתך ברד ורוח עז שמגעם עם כפות הידיים החשופות,ופה ושם עם עור הפנים,מכאיב כמו סד עינויים במרתפי ארגון מודיעין של אומה אויבת. יחד עם מתך הברד יורד גם גשם,שבחוצפתו,ובעצמתו הרבה,חודר את נעלי ההליכה ממעלה יורד בחוצפה מטרידה מטה וחיש קל נעלי ההליכה האטומות למים הופכות לבריכת שחייה קרה ומשמימה. מפעם לפעם אנחנו עוצרים,הקנון עולה לגובה העיניים ונאבקת לייצב עצמה במשבי הרוח,ברד/גשם העזים על מנת להנציח את תופעת הטבע הכה מרשימה והעזה הזו. איכשהו,בנעליים ספוגות במים ובמאבק פיזי ברוח העזה ובמטחי הגשם/ברד אנחנו מצליחים להגיע למצודה הצלבנית של אפולוניה ומבעד לסער מצליחים להתפעל מזעפו של הים ובמפגש האפי בין הסערה לשרידי חומת המבצר. גם פה הקנון עולה לגובה הפנים,הפעם רטובה כהוגן ובעזרת מעקה הבטיחות מצליחה לייצב עצמה ולתפוס כמה תמונות מבעד למסך הגשם משובץ באבני ברד קטנות ומכאיבות. משלא נראה כי הגשם מתכוון לעזוב או להיחלש,אנחנו מחליטים לשוב על עקבותינו. בדרך חזרה הרוח מתגבר ואתו גלי הגשם משובץ באבני ברד קטנות. פה ושם,מבעד למסך המים,אני רואה סיבות לקמפס סיפור של תמונה וכשהקנון עולה לגובה העיניים היא קצת מסרבת לצלם ובנוסף המבזק הפנימי שלא,שלא היה בשימוש מהיום שנפתחה והוצאה מקופסת המשלוח כשנקנתה אי שם בעבר. המבזק נסגר ובעצירה הבאה הקנון כבר מסרבת לקחת תמונה ובשל מטחי הגשם/ברד,הנעליים הרטובות והרוח העזה אני מוותר לה,מכסה אותה בכפלי מעיל הגשם שלי ואנחנו עושים דרכנו לכסופה החמימה.

כ 5.3 מליון טון פסולת עירונית ומסחרית מיוצרים בישראל כל שנה. עוד כ 6 מליון טון פסולת בניין מיוצרת בישראל כל שנה בנוסף עוד 1.8 מליון טון פסולת אורגנית מיוצרים בישראל מידי שנה. אדם בישראל מיצר מידי יום כ 1.7 ק"ג פסולת או כ 51 ק"ג פסולת בחודש וכ 612 ק"ג פסולת בשנה. הגידול השנתי בכמות הפסולת עומד על כ 1.8% בכל שנה. רק כ 30% מהפסולת המיוצרת בישראל ממוחזר והיעד הממשלתי הוא להגיע ל 51% מחזור עד 2030 יעד שהיום הוא הסטנדרט במדינות אירופה המערבית. הפסולת שלא ממוחזרת נטמנת באדמה בכמה אתרים כשהידוע בהם הוא אתר דודאים שבנגב המערבי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב עד 1998 האשפה של גוש דן נטמנה באתר ח’יריה. אתר ח’יריה הוא שטח גלילי (שטח ללא בעלות ושיוך מוניציפלי) שנמצא לאורך נחל איילון בין נתב"ג לנתיבי איילון ותחום ברמת גן,תל אביב ואור יהודה. בעבר שכן בקרבת מקום כפר ערבי בעל אותו שם,כשהאחרון שכן על מיקומה ההיסטורי של בני ברק (כמוזכר בהגדה של פסח). הר האשפה של ח’יריה חולש על שטח של כ 8500 דונם וגובהו כ 60 מטרים מעל לפני הים. הר האשפה יושב על קרקע חרסיתית האטומה למים וכתוצאה מכך הר האשפה לא זיהם,או מזהם,את מי התהום של אקוויפר החוף,מנגד:הר האשפה הוא מפגע אקולוגי משמעותי שמייצר גזי חממה בכלל ומתאן בפרט,מפגע ריח ומקור משיכה לבעלי כנף שסיכנו את נתיבי התעופה אל ומאת ישראל. עם הפסקה של הטמנת האשפה באתר ח’יריה הר האשפה הציב אתגר לאומי בתחום האקולוגיה. הר האשפה פולט גזים רעילים ונפיצים,בעיקר מתאן,ומהווה מפגע ריח וסכנה לתעופה האזרחית. באותה נשימה,צריך להזכיר שכמות האשפה ההולכת וגדלה בישראל המתפתחת הרי שהטמנת האשפה בקרקע היא פתרון זמני ויש צורך להתחיל למחזר את האשפה כמה שרק ניתן.

שבת האחרונה של 2023,שעת בוקר מוקדמת מאוד,חרטומה של הכסופה מופנה צפונה,היעד:המורדות בדרום מערביים של רמת הגולן עם שלוש תחנות:עין שוקו,ביצת נוב ואתר סוסיתא. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב אור ראשון של בוקר תופס אותנו בירידה מפוריה אל עבר קבוצת כנרת,חיש קל ובקלילות אנחנו גומעים את כביש 98 עד לפאתי קיבוץ מבוא חמה. שם,מקבלת את פנינו רוח קרה וחזקה מאוד. התארגנות קטנה ואנחנו מתחילים לגלוש מטה משפת מצוק רמת הגולן אל עבר עין שוקו,כשבדרך:אורה הראשון של השמש מאיר את דרום הכנרת ועמק כנרות שאת מרכזו מפלח נהר הירדן בדרכו דרומה לים המלח. מימה המפכפכים של ברכת האגירה בעין שוקו,יחד עם ההגנה מהרוח העזה,ועדר פרות שרועה בשלווה סטואית בקרבת המעין ובסביבתו,כל אלה שמים אותנו על הספסל הצופה מערבה לשעה קלה של התייחדות עם יופיו של הטבע והשקט הסטואי הכה מנוגד למלחמה שנמשכת,לא רחוק באיתנו,בצפון הרמה,מורדות הר דוב וישובי רכס רמים. לקראת הביקור בביצת נוב תכננו את עצמנו לנעליים רטובות שאוספות מהבוץ הביצתי. בתחילת המסלול,היו פה ושם ניצות של זרי הנרקיס המצוי וקטע אחד,קצר,של מי ביצה רדודים. שאר המסלול היה יבש ונוח להליכה. בתפנית מסלול ההליכה בביצת נוב ציפתה לנו הפתעה: מרבד נרחב ורב ממדי של מקבצי הנרקיס המצוי,ריחו הנפלא נישא ברוח ופרחיו נעו וזעו כקהל השמח לעליית אלילו אל בימת התאטרון. פה ושם בצבצו להם שלוליות המרכיבות את ביצת נוב,והנרקיס? הנרקיס,כאן,הוכיח שהוא אכן ראוי לתואר:"מלך הביצה". השמש,היא כבר עלתה לשיא הזניט שלה בשמי הגולן,והאירה באורה החורפי את הדקומנוס מקסימוס של העיר סוסיתא,שהוביל אותנו אל שלל כנסיות העיר ובתי הנוחות שבנתה האימפריה הרומית בעיר סוסיתא,אחת מעשרת ערי הדקפוליס בשיא פריחתה של האימפריה הזו במרחב ארץ ישראל ושכנותיה.

מלחמת העולם השנייה מסתיימת כשגרמניה מחולקת לשתיים:גרמניה המזרחית תחת השלטון הסובייטי וזו המערבית,עצמאית אבל תחת השפעה מערבית רבתי. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב ב 1846 אופטיקאי גרמני בשם קארל זייס מקים בעיר Jana (יש לבטא יאה-נה ופה נשתמש בתכתיב העברי:יאנה) את חברת האופטיקה על שמו. קארל זייס מפתח ומייצר עדשות למשקפי ראייה. בשנים 1884 ו 1866 מצטרפים אליו שני שותפים:אוטו סקוט וארנסט אבה (בהתאמה) שאחראיים לפיתוח עדשות עבור טלסקופים ובהמשך נכנס המפעל לפיתוח וייצור עדשות מצלמה תחום שבו שמו הולך לפניו עד לימינו אלה. חלוקת גרמניה תופסת את חברת קארל זייס מחולקת אף היא. המפעל ביאנה נופל לידיים סובייטיות ואילו המפעל באוברכוחן נשאר בידיים מערביות. האחרון,המפעל באוברכוחן,הפך למפעל ולמקום שבו יושב מטה החברה לאחר נפילת חומת ברלין והמפעל ביאנה פסק לתפקד ונסגר. קרל פרדריך גאוס,מפתח עדשות עבור טלסקופים ורושם ב 1817 פטנט על נוסחה אופטית,הנקראת על שמו,המכילה שתי זוגות של עדשות קעורות המונחות זו מול זו בהיפוך,קרי: הקער בעדשות הראשונות מופנה כלפי הקער בעדשות האחוריות,כשכל צמד עדשות מכיל את אותה זכוכית,אותה רמת ליטוש וגם את אותן זוויות קער. ב 1896 במפעל יאנה של קארל זייס מתאימים את הנוסחה האופטית של גאוס לעדשות מצלמה ומפתחים תואמת שלה לעדשות מצלמה. הנוסחה של זייס מקבל את השם:"פלאנאר" (Planar) נוסחה שמלווה את האופטיקה בעדשות למצלמה של זייס עד לסוף שנות ה 90 של המאה הקודמת וב 2023 חברה ליצור עדשות מצלמה מסין בשם TTartisan החייתה מחדש את נוסחת פלאנאר ויצרה עדשת 100 מ"מ. עד 1936 עדשות עם נוסחת פלאנאר מיוצרות עד למפתח צמצם של F 4.5 וב 1936 מצליחים מהנדסי האופטיקה של זייס לפתח על בסיס הנוסחה הזו מפתח צמצם של F 2. לאחר השתלטות של הסובייטים על מפעל יאנה הם חוזרים למוסקבה עם הנוסחאות האופטיות שמצאו במפעל יחד עם מצלמות לייקה שרכשו/בזזו. שתי שכיות החמדה הזו מועברות לחברה בשם KMZ שעוד קודם לכן פיתחה עדשות אופטיות לשימוש בציוד צבאי. KMZ מפתחים שתי מצלמות המבוססות על מצלמות לייקה,האחת:מצלמת Range Finder המבוססת על המקבילה של לייקה שפותחה בראשית שנות ה 30 של המאה הקודמת,והשנייה: מצלמת SLR מבוססת על המקבילתה מבית לייקה. שתי המצלמות נמכרות במליוני עותקים החל מתחילת שנות הארבעים ועד לסוף שנות התשעים של המאה הקודמת ונקראות זורקי וזניט בהתאמה. על בסיס נוסחת פלאנאר KMZ מיצרים ליין של עדשות תחת המותג הליוס כאשר עדשת הדגל,כמו גם עדשת הקיט,למצלמות הזניט היא ההליוס 44 שהיא עדשת פלאנר בת 55 מ"מ ומפתח צמצם של F 2. ההליוס 44 צוברת פופולריות רבה הן בקרב צלמים במזרח והן בקרב אלה שבמערב. KMZ מקימים 6 מפעלים ליצור העדשה הזו,שניים ברוסיה,אחת בבלרוס,אחד ברומניה ואחד באוקראינה,כשזה האחרון נחשב למפעל בעל בקרת האיכות הגבוהה ביותר ועדשות שיוצרו בו נחשקות מאוד בשוק,אז וגם היום.

קצת לפני קום המדינה קבוצה של חברי הכשרה של הפלמ"ח ישבו בקיבוץ גבעת ברנר. במסגרת ההכשרה יצאו לסיורים בהרי ירושלים וכשחזרו ותיארו את אשר ראו,ציינו קבר שייך דרומית מערבית לירושלים שבראש הגבעה,בסמוך לקבר השייך,גדלים עצי אורן שנראים כמסרק התקוע בראשה של הגבעה. מאז התקבל שמה של הגבעה כשמורת המסרק. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב על פי וילנאי השייך הקבור בקבר השייך שבשמורת המסרק הוא:אחמד אל עג’מי. לפי וילנאי,שמקורותיו באגדות מוסלמיות,שייך אל עג’מי היה הספר של הנביא מוחמד ומכאן,גם,קדושת המקום בעיני המקומיים. לאגדה זו לא נמצאו שום סימוכין היסטוריים. סביב קבר השייך קברו תושבי הכפר בית מחסין את מתיהם עד שנמלטו מהמקום במלחמת העצמאות עם פתיחת הכביש לירושלים העובר בסמוך לאתר. עצי האורן,אורן ירושלים,שבשמורה בכלל,ואלה שנתנו לה את שמה בפרט,הם נטוע טבעי. ב 15 ביולי 2001 פרצה שריפה בשמורת המסרק ובסביבתה. השרפה איימה לכלות את החורש הטבעי כמו גם את בתי מושב בית מאיר הסמוך. לוחמי האש בסיוע צה"ל הצליחו להשתלט על השרפה ולכבותה בטרם נגרם נזק לבתי מושב בית מאיר,ברם:השמורה עצמה ניזוקה נזק גדול מאוד ורוב עצי האורן הירושלמי נשרפו עד כלות. מאז עצי אורן ירושלים לא הצליחו לשקם עצמם ואלה ששרדו את השרפה עדיין פורחים במקום.

יום שישי,שעת בוקר מוקדמת. פנינו צפונה אל עבר מצוק מבוא חמה על מנת לצפות בבוקרו של יום עולה על הכנרת. בערבו של היום אמורים להגיע 13 נשים וילדים חטופים מעזה,חזרה לחיקה של מדינת ישראל. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב על מצוק מבוא חמה מקבלת אותנו השמש שזה עתה זרחה בקו הרקיע ויחד אתה רוח עזה וקרה כקרח. למרגלותינו דרומה של הכנרת ועמק כנרות נפרשם להם אל עבר האופק,ומלבד עוז רוחה של הרוח המקפיאה סביב לנו:שקט. שקט מרגיע ומלא תקווה שאכן ערבו של יום ישובו החטופים המובטחים לגבולותיה של המדינה הקסומה הזו. בכל פעם שמשבי הרוח העזה אפשרו ניגשנו אל שפת המצוק על מנת לשזוף את העין בכנרת,ועמק כנרות המבציעים לאורו של יום השישי. במסלול ההליכה לאורך המצוק פגשנו קבוצה של חלמונית גדולה שכל בנות הקבוצה סגרו את עלי הכותרת שלהן כמתגוננות מפני משבי הרוח העזה והקרה שאיימה לתלוש אותן מהקרקע והעיפן אל עבר הכנרת. לאחר הביקור במצוק מבוא חמה שמנו פעמינו למצפה לשלום. מצפה ובו תצפית אל מלוא גודלה של הכינרת שנמצא בפאתי כפר חרוב הסמוך לו. במקום רעננו עצמנו בקפה מהביל כמו גם חימום העצמות אחרי הרוח המקפיאה של מצוק מבוא חמה. ממצפה לשלום שמנו פעמינו לשמורת הטבע רכס בשנית – תל חזקה. זהו ביקור חוזר באתר שבתקופה זו פורחים בו פרחי הסתיו כמו:החלמונית הגדולה,הכרכום וסתוונית התשבץ. גם ברכס בשנית קיבל את פנינו שקט. שקט נעים לאוזן,ושקט מקולות רעם תותחים ושעון מטוסי הקרב,שקט שבערבו של יום יחזיר לישראל 13 נשים וילדים מהחטופים לעזה באירועי השבת השחורה. כבר בעיקול הראשון בשביל המוביל ללב השמורה,ולמצמחי הסתיו,חיכתה לנו הפתעה:לצד השביל רבצה לה פרה ענקית,פרוותה החומה החזירה את אור המשמש המטפסת אל רום השמיים ועיניה בוהות בנו כמי ששואלת:"היי אתם,מה אתם עושים פה? ברחבי השמורה רועה לו עדר פרות שלמרות גודלן הן משדרות רוגע ותמימות שכה נעימים ומוסיפים לאווירה מלאת הצבעים באתר. למרות גודלן הפרות נזהרות שלא לדרוס את הכרכומים,הסתווניות והחלמוניות הפזורות באתר ואשר בילינו בחברתן זמן מה.

הסתיו,הוא כבר כאן. פה ושם גם הגשם הראשון ירד לו ופריחת הסתיו נותנת איתותיה. מנהג הוא לתלות את תחילת בואו של הסתיו בפריחת החצב,אלא שהחצב את זה – לא יודע. הוא דווקא פורח לו בסוף הקיץ. דווקא נמוך וקרוב לפני האדמה,במין החבא שמקורו בתלות במעט הגשם שיורד בתחילת הסתיו פורחים להם סתוונית היורה והנרקיס הסתווי. שני מיני צמחים המאוד אופייניים לסתיו הארץ ישראלי ומאוד צנועים למראה אך שופעים ביפעת העין. ״כל שמאחר לפדות השבויים היכן שאפשר להקדים, כאילו שופך דמים״ שולחן ערוך, יורה דעה רנ״ב בחלק הצפוני באזור התעשייה של העיירה אור עקיבא הייתה בתקופה הרומית מחצבה ובצידה קולמבריום שככל הנראה שימש לגידול יונים. המקום נסקר ארכיאולוגית אך לא נחפר מעולם ומהותו נשארה כמחצבת אבן לבנייה הרומית,סביר להניח לטובת קיסריה הסמוכה. כך או כך זהו שטח בור שמוקף בטון ומגרשי חנייה מכוסים אספלט ופינת חמד שבה אחרי הגשם הראשון בוקעת מהאדמה סתוונית היורה ויחד אתה עולה לו על גבעול דקיק שבראשו עלי כותרת בגוני הלבן ובמרכזם כתר כתום צהוב – הנרקיס הסתווי. לא כל שבוע מתאפשר לי לצאת אל הטבע לזמן שאותו אני יכול להגביל כרצוני,לפעמים:התחייבויות אחרות מכתיבות לי את חלון הזמן שבו אוכל לבלות בטבע ולראות מה חדש,מה התחדש ומה הם מבשרי העונה שצצו להם על פני האדמה ומסביב לה. כך היה גם בשישי האחרון. נשארו לי שעותיו האחרונות של היום,ממש טרם החשיך,על מנת לבקר,בפעם המי יודע כמה,את חורבת מלח ולצפות בפריחת הסתוונית והנרקיס שכה מטיבים לפרוח במקום כל שנה בסתיו.

עין יזרעאל הוא מעיין העתק שנובע לרגלי העיר יזרעאל שבקרבת הרי הגלבוע לרגלי עמק יזרעאל. המעיין שימש את עיר המדינה יזרעאל כמקור המים שלה. מי המעיין,הנובעים בניקבה סמוכה,מועברים לבריכה שם הם נאגרים ומהבריכה ממשיכים אל ערוץ נחל נבות שבתורו נשפך לנחל חרוד. בימי המנדט בריכת האגירה הוקשחה ובמרכזה נבנה בית משאבות,ובו משאבה ששאבה את מי המעיין לטובת השקיית שדות באזור וכמי שתייה. במהלך השנים הופסקת עבודת המשאבה והמקום עמד בשימומנו עד לשיקום האתר על ידי קק"ל. עם השנים יבש מעיין יזרעאל,הן בשל שינויים במשטר הגשמים והרבה בזכות פעילות אדם. על מנת לשמר את המקום מזרים קק"ל מים מקידוח נבות הסמוך לאתר. מי הקידוח הומלחו,כתוצאה משאיבת יתר,והמים המליחים מוזרמים אל נקבת עין יזרעאל ומשם ממשיכים דרכם כדרך הטבע אל בריכת האגירה וממנה לנחל נבות ונחל חרוד כאמור. מי הבריכה מליחים ואינם ראויים לשתייה.

החלמונית הזעירה היא גאופיט בעלת בצל קטן,עלים צרים והיא פורח ישר על פני הקרקע. שמה המדעי בתרגום לעברית הוא:"שפרחיו כמו סיתוונית" ואכן,בניגוד לאחותה החלמונית הגדולה היא נראית יותר כמו סיתוונית היורה ש"התחפשה" לחלמונית בהחליפה את שמלת הסגול שלה בזו הכתומה. החלמונית הזעירה פורחת בתחילת הסתיו ולפרק זמן קצר מאוד. הפריחה איננה בקבוצות אלא בפריטים המפוזרים בשטח הגידול. בישראל שני מינים של החלמונית,מתוך תשעה,זו הזעירה והחלמונית הגדולה. החלמונית הצהובה היא מין מתורבת ואיננה חלק מקורפוס הצומח של ישראל. החלמונית שכיחה באזור אגן הים התיכון וגדלה משני עברי בקעת הירדן הצפונית,בגולן,במזרח הגליל ובמקומות ספורים במרכז הארץ וצפונה. בית הגידול המפורסם שלה הוא בגן המייסדים אשר בגבעת עדה,שם ביקרנו ביום השישה עשר למלחמת השביעי באוקטובר.

יום שישי היום הארבע עשר למלחמה. בוקר,אנחנו יוצאים צפונה לחוף דור. באופק השמש מפציעה מבינות לעננים צובעת את השמיים באור הזהב שלה. להקת שקנאים עולה מולנו ומתחילה את מסעה דרומה במעוף מעורר השתהות. במגרש החנייה של גן לאומי תל דור אנחנו עוצרים לקפה של בוקר,ובעודנו מתענגים על קפה מהביל,להקת שקנאים חולפת ממש מעל לראשינו ומייצרת מבנה תעופה שהולך ונבנה אט אט בעוד הם שמים את שק מקורם במגמה דרומה,מלווים בשאון מטוסי חיל האוויר ההולכים ושבים משדה הקרב. העיר דור נמצאת ליד לגונה המוגנת מהים,מה שאפשר בניית נמל במקום. ראשית ההתיישבות בעיר מתוארך לברונזה התיכונה,העיר מיושבת גם בתקופת הברונזה המאוחרת,אך כוכבה כנמל דרך בתחילת תקופת הברזל אז היא נושבת על ידי הפיניקים ומשמשת כנמל הפיניקי הדרומי טרם התפשטותם לחופה הצפוני של אפריקה. הפיניקים הם מעמי הכנענים הקדומים ששלטו במרחב של המזרח התיכון כבר מתקופת הברונזה הקדומה. בשל היותם מיושבים לחופו המזרחי של הים התיכון,התמחו הפיניקים בשיט ימים והפכו ליורדי הים הראשונים והמנוסים של העת העתיקה. הפיניקים,בתקופת הברזל,שלטו במסחר הימי,תחילה במזרח הים התיכון ובהמשך בחופיה הצפוניים של יבשת אפריקה. מסחר מצריך תיעוד של הסחורות המועברות,יעדן מחירן וכו’. תיעוד מצריך כתב. הכתב הפיניקי הוא אביהן המוליד של הרבה שפות שמיות ובעיקר של העברית הקדומה,זו המהווה אביה המוליד של העברית בת זמננו.