קטגוריה Home Page

אשדוד הוא,בעצם,שמן של שלוש ערים הנמצאות היום באותו שטח מוניציפלי,והן:אשדוד המודרנית,אשדוד ים ואשדוד העתיקה.

התגנבה לאוזננו שמועה על כך שבאזור אשדוד ים ישנה פריחה יפה ומרובה של חבצלת השרון,אותה חבצלת שראינו,בשבוע שעבר,ליד אמת המים של קיסריה. השילוב של עיר עתיקה עם חבצלות השרון נראה לנו שווה ביקור,וכך עשינו.

אשדוד המודרנית היא העיר השביעית בגודלה בישראל. הוקמה ב 1956 והוכרזה כעיר ב 1968. אשדוד היא עיר נמל. נמל אשדוד הוקם ב 1961 והוכרז כפעיל שנתיים מאוחר יותר. היום זהו הנמל הגדול בישראל במונחים של מספר אניות הפוקדות אותו וגם במונחים של סחורות העוברות דרכו. חוץ ממדינת ישראל,נמל אשדוד משמש גם כנמל ליבוא סחורות לממלכה האשמית.

שורשיה של אשדוד ים נעוצים בתקופת הברזל אז הוקמה העיר ובצידה נמל. העיר המשיכה להתקיים מתקופת הברזל ועד לתקופה הצלבנית כאשר שרידי האתר הנוכחי הם מהתקופה הצלבנית שבה נבנה מבצר ששימש לשמירה על נמל אשדוד ים שממערב לו. שרידי אשדוד ים נמצאים בחלקה הדרומי מערבי של אשדוד המודרנית ולצידו של המבצר הצלבני ישנו גן אקולוגי משתרע על פי חופה הדרומי של העיר.

כמצופה במצודה הצלבנית וגם בגן האקולוגי שמדרום לה זרועה דיונת החול במקבצים של חבצלת השרון המזדקפים מחולות הדיונה אל על בפריחה מרשימה.

דרומית מערבית למרכז העיר אשדוד המודרנית בסמוך לאזור התעשייה עד הלום נמצא תל אשדוד. שרידי התיישבות אדם בתל הולכים אחורה בזמן לתקופה הפלאוליתית. זהו אחד התילים הגדולים בישראל שיטחו הוא כ 380 דונם. שיאה של אשדוד העתיקה כעיר מדינה במרחב ארץ ישראל מתחיל בתקופת החיקסוס,1650-1550 לפנה"ס אז מתקיימת בתל עיר מבוצרת שלה קשרים ענפים מאוד עם מצרים. במאה ה -12 לפנה"ס אשדוד העתיקה נכבשת על ידי הפלשתים שמקימים בה את אחת מחמשת ערי פלשת בשפלת החוף הדרומית של מרחב ארץ ישראל. תחת הפלשתים רואה העיר אשדוד את אחת משיאיה כעיר עתיקה.

אשדוד לא מוזכרת כאחת הערים שנכבשו על ידי יהושוע כשנכנס לארץ ישראל. הממצא הארכאולוגי מצביע על חורבן העיר במהלך המאה העשירית לפנה"ס במסגרת מסע הכיבוש של פרעה סיאמון. לאחר ההרס שזרע פרעה סיאמון באשדוד העתיקה,ועם התפשטות המסחר הפיניקי באגן המזרחי של הים התיכון אשדוד העתיקה מתקיימת לצידה של אשדוד ים שלה יש נמל ימי.

ב 712 לפנה"ס בעקבות שורת מרידות כובש את אשדוד העתיקה סרגון השני ומגלה את תושביה לאשור. במאה ה -7 לפנה"ס כובש את אשדוד העתיקה פרעה פסמתיך ומחריבה חלקית. ב 604 לפנה"ס נכבשת אשדוד על ידי נבוכדנצר וב 539 לפנה"ס הופכת אשדוד לפחווה פרסית.אלכסנדר מוקדון כובש את אשדוד העתיקה ובתקופה ההלניסטית,תחת שלטון יווני,משונה שמה לאשדוד אשר ביבשה.

ב 32 לפנה"ס אגוסטוס,קיסר רומא,מעניק במתנה להורדוס את אשדוד העתיקה.

במאה ה 4 לספירה ההתיישבות באשדוד העתיקה מופסקת על חשבון התרחבותה של אשדוד ים. כבר מתקופת הברזל מתקיימות אשדוד ואשדוד ים זו לצידה של זו כאשר אשדוד ים משמשת כנמל המוצא של אשדוד אשר ביבשה,ממש כמערכת הגומלין בין יבנה ויבנה ים המעט צפונית לאשדוד ואשדוד ים.

תל אשדוד,שביבשה,הוא לא רק התל הגדול בישראל אלא גם הנושב שבהם וקורפוס הקרמיקה מהתל,לדורותיו,הוא העקב בקרקע עליו ביססה,בין השאר,פרופ’ טרודי דותן (ז"ל) את קורפוס הקרמיקה של הארכאולוגיה הארץ ישראלית.

בשישי האחרון,לעת ערב,ביקרנו באשדוד ים ובפרק האקולוגי הסמוך לו ובהם פריחת חבצלת השרון – והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

הקדמונים העבירו מים,ממקור המים ליעד השימוש לשתי תכליות: להשקיית שדות ולשימוש לצורך שתייה ורחצה בערים. מים להשקיית שדות הועברו באמצעות תעלות השקיה שניצלו את כוח הכבידה ועקרונות אחרים לצורך העברת המים ממוקם ליעדם – אך לא בהן נעסוק כאן.

אמת המים היא אמצעי להעברת מים ממקור המים ליעד,כשהיעד הוא עיר המגורים בה שימשו לשתייה,רחצה ולא פעם גם לנוי. אמת המים הקדומה ביותר הידועה לנו נבנתה על ידי התרבות המינואית באי כרתים בתחילת המילניום השני לפני הספירה(1900 – 1750 לפנה"ס). לא הייתה זו אמת מים כמו זו המוכרת לנו מקיסריה אלא מערכת של צינורות עשויים חרס שעברו למרחקים קצרים,בין מקור המים ליעד השימוש. גם בתרבות המיקנית,המאה ה 14 לפנה"ס,נעשה שימוש באמות מים לצורך העברת מי שתייה לערים המיקניות. במסופוטמיה אמות מים מופיעות לראשונה באימפריה האשורית מוקדם עד למאה ה 9 לפנה"ס. במאה ה 7 לפנה"ס אמת מים שבחלקה נישאה על גבי גשר באורך של 280 מטרים הובילה מים לבירת אשור נינוה. במרחב שלנו גם התקיימה אמת מים מפורסמת מאוד,הלוא היא אמת המים שסיפקה מים לירושלים ונמתחה לאורכם של 537 מטרים מנחל השילוח לעיר ירושלים וידועה בשם:ניקבת השילוח.

ביוון הקדומה אמות המים עברו שיכלול הנדסי והן מופיעות בתצורה המוכרת לנו מהתרבות הרומית כמו זו של קיסריה. אמות המים ביוון היו פרויקטים הנדסיים בהיקף גדול מאוד ומרשים גם במונחים של מפעלי מים בני ימינו. אמות המים של אתונה וסאמוס היו באורך של כשניים וחצי קילומטרים וסיפקו את כל צרכי העיר של שתי המגה פוליס האלו.

האימפריה הרומית,שירשה את התרבות של יוון העתיקה,אמות המים הגיעו לשיאן,הן בהיבט של אורכן והן בכמויות המים שהן העבירו.בתרבות הרומית לא היה נהוג לבצע ניסויים אמפיריים בכלל וניסויים אמפיריים בפרויקטים הנדסיים בפרט. אף על פי כן הרומאים תכננו אמות מים שנמשכו לאורכם של קילומטרים רבים והעבירו כמויות מים שלא היו מבישות עיר מודרנית. בהקשר זה נזכיר את אמת המים Aqua Appia שהזינה את העיר רומא ואורכה היה כ 16 קילומטרים והמבנה ההנדסי שלה תאם את זה של אמת המים בקיסריה ואחרות הידועות מתקופה זו.

אמת המים של קיסריה איננה אמה אחת אלא שלוש אמות מים שחלקן נבנו בתקופות שונות. האמה הראשונה נבנתה מעינות שוני אל עבר העיר. האמה נבנתה על ידי הורדוס ונחנכה יחד עם חניכת העיר. האמה הזו נקראת,גם,אמת המים הגבוהה וזמן קצר לאחר הפעלתה הסתבר שמהנדסי הורדוס טעו בתוואי האמה,שעבר באדמות הבוציות של מישור החוף,וכתוצאה מכך חלקים מהאמה,באזור מישור החוף בסביבות כביש 4 של היום,שקעו והיה צורך לחזק את יסודות הקשתות שעליהן הונחה שוקת המים שבו זרמו המים לעיר. עם השנים גדלה קיסריה וצריכת המים שלה הצריכה מקור מים נוסף.

השלטון הרומי בנה את אמה ב’ שמקורה הוא בנחל תנינים עליון באזור עמיקם של היום. אמה ב’ זרמה במקביל,ובצמוד פיזית,לאמה א’ וגם היא סבלה משקיעת קשתות המנשא באזור כביש 4 של היום. פעמים רבות הוזעק הלגיון הרומי לתיקון הלקויים והשקיעות של האמה הגבוהה.

האמה הגבוהה,על שתי חלקיה,היו בשימוש למשך כ 1200 שנה מהתקופה הרומית ועד לביזנטית,לאורך כל התקופה הזו האמה סבלה משקיעות באזור מישור החוף בכלל ובאזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא בפרט. בתקופה הביזנטית נעשה ניסיון לבנות מעקף לאמה הגבוהה שיעקוף את אזור השקיעה באזור כביש 4 בואכה ג’אסר א-זרקא אך גם ניסיון זה לא פתר את בעיות אספקת המים הרציפה של האמה הגבוהה.

בתקופה הביזנטית העיר קיסריה גדלה ויחד עם גידול האוכלוסין היה גידול בצריכת המים. בנוסף האמה הגבוהה,בשל בעיית השקיעות,לא הצליחה לספק את צרכי המים של העיר וגם ספיקת המים במקורותיה של האמה הגבוהה כבר לא היו מספיקים.

מקור מים,קרוב,לעיר נמצא בביצות כברה,שמורת הטבע נחל התנינים של היום.הבעיה עם מקור המים הזה הייתה:שפיעת המים בביצות כאברה הייתה נמוכה בכשישה מטרים מהמקום הנמוך ביותר אליו היה צריך לספק מים בקיסריה הביזנטית. כדי להתגבר על כך נבנתה מערכת של סכרים שהעלו את גובה המים לגובה הרצוי והאמה נמשכה מביצות כברה עד לחלק המערבי של האמה הגבוהה שם חוברה אליה ומשם המשיכה לזרום לעיר הביזנטית זו האמה שניראית היום בחוף הקשתות של קיסריה. בחלק הזה,שבו שלושת האמות זורמות יחדיו מצפון לדרום אל עבר העיר קיסריה אירעה ההתמוטטות שבעטייה סרנו למקום לביקור.

שלושת האמות פעלו עד לכיבוש קיסריה על ידי ביבארס הממלוכי שכבש את העיר הרס אותה לחלוטין ומאז לא נשבה עוד.

בפרסום אודות הקריסה של חלק באמת המים לקיסריה צוין הקיסר אדריאנוס כמי שבנה את החלק הזה שהחזיק מעמד מזמנו וקרס לו זה לא מכבר. החלק שקרס אכן שייך לאמת המים הגבוהה שנבנתה על ידי הורדוס,אמה א,והתווספה אליה אמה ב’ אשר חוזקה ותוקנה חליפות. בשנת 130 לפנה"ס הלגיון העשירי משפץ ומחזק את האמה הגבוהה לרגל ביקורו של אדריאנוס בקיסריה וככל הנראה חלק זה של האמה הגבוהה נכנע לשיני הזמן.

את העובדה הזו,וגם על תיקונים וחיזוקים אחרים שביצע הלגיון הרומי באמה הגבוהה,אנחנו לומדים מאצטלות שבהם כיתוב על אודות התיקונים וציון עקב בזמן שמאפשר תיארוך מדויק של התיקון. אצטלות כאלה נמצאו,כמה וכמה,לאורך האמה הגבוהה ומהן אנו למדים על תיקונים ושיפוצים שנעשו באמה הגבוהה בזמנים שונים שבהם פעלה.

במקומות שונים על ולצידי האמה שבחוף הקשתות שבקיסריה המודרנית פורחת לה חבצלת השרון וזרי פריחתה צובעים בלבן וירוק את שרידי שלושת האמות שהובילו מים לקיסריה העתיקה,כשזו עוד הייתה נמל ימי פעיל וחשוב בחופיה של ארץ ישראל.

התמונות שתפסה עין המצלמה הן של אמות המים לקיסריה והן של חבצלת השרון ביפעת צמיחתה, הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

השנה העברית,כידוע,הולכת לפי מופעי הירח ולכן יש בה חודשים בני 29 יום וחודשים בני 30 יום.מאחר והיהדות רצתה להתאים את חודשי השנה,וחגי השנה לעונות השנה (פסח ושבועות למשל) פעם בארבע שנים השנה היא מעוברת,קרי: מתווסף לה חודש אדר ב'.

השנה ראש חודש אלול,שהוא החודש האחרון במניין החודשים שלנו היהודים,חל פעמיים,פעם בל’ באב יום חמישי ה17/8 ופעם השנייה בא’ באלול קרי יום שישי ה18/8 הכיצד ולמה?

כבר בתקופת הרמב"ם (במאה ה12) שמו לב החוזים (אלה שבודקים את מופע הירח על מנת לקבוע ראש חודש ואת היום בו מתחילה שנה חדשה) על כך שכאשר מוכרז ראש חודש לאחר חודש בן 30 יממות הוא נצפה בירושלים ובשאר תפוצות ישראל באותו הזמן,לעומת זאת:כאשר מכריזים על ראש חודש לאחר חודש ירח בן 29 יממות נוצר פער זמנים בין כניסת ראש החודש בתפוצות השונות לבין כניסתו בירושלים.מדדו,וגילו שהפער נובע מכך שבחודש בן 30 יממות אכן חולפות 30 יממות שלמות ומלאות אבל בחודש בן 29 יממות חולפות קצת יותר מ 29 יממות.כמה יותר?זה מצטבר לידי כחצי יממה מפעם לפעם.

בחגי ישראל:יום כיפור,סוכות,שמחת תורה,פסח ושבועות,אין בעיה כי כשהם חלים זה לאחר ראש השנה ותיקון הצטברות הזמן העודף השולית,אבל:בראש השנה מצטברת כחצי יממה או יותר ואז,לכאורה,ראש השנה יחול יממה אחת אחרי המופע הראשון של הירח בראש חודש תשרי בירושלים כלומר ביום השני של השנה.

מאחר וראש חודש תשרי הוא היום הראשון בשנה היהודית,ומאחר ולפיו נקבעים שאר מועדי החגים האחרים (חגי ישראל לא מועדים כמו ל"ג בעומר או יום העצמאות חגים בלבד) הרי שראש השנה לא יכול לא להקדים ולא לאחר,לעומת זאת,בשל פערי הזמנים בין יממות של 29 ושל 30 יממות על פי מופע הירח לפני חודש תשרי מצטבר די זמן שעלול לגרום לכך שראש השנה יהיה היום השני בשנה ולא הראשון.

לא כל שנה נדרשת הוספה של זמנים הנובעים מאחור הירח בחודשים בני 29 יממות,ויחד עם מלומדים חישבו את מחזור הזמנים הנדרש שבו את ראש חודש אלול יחגגו פעמים (פעם כי חל על פי מופע הירח ופעם כי יש להוסיף את ההפרש שנובע מתוספות הזמן בחודשים בני 29 יממות).לא הצלחתי למצוא מקור מידע מהימן המספר על כל כמה שנים מוסיפים לחודש אב עוד ראש חודש,מכל מקום זה לא כל שנה והשנה זה כן קרה ולכן ראש חודש אלול אירע פעמיים ב ,’ל’ באב והשני ב ‘א’ אלול.

סופרמון הוא אירוע שבו כדור הארץ נמצא במרחק הקצר ביותר בינו לבין הירח,וגם:השמש נמצאת מן העבר השני מאירה את הירח במלואו. השנה הסופרמון חל ביום השלושים של חודש אוגוסט ואת מופעו כפי שתפסה עין המצלמה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

הר אדיר הוא חלק משמורת הטבע הר מירון. הוא נמצא בין הישובים סאסא,מתת וחורפיש. הר אדיר מתנשא לגובה של 1008 מטרים ולא רחוק מפסגת ההר מצפור לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה,מצפור הצופה אל הגליל העליון ודרום לבנון.

הדרך הרגלית אל המצפור,יש שתי דרכים אחת לכלי רכב והשנייה רגלית,עוברת בחורש ים תיכוני הכולל עצי אלון ולהם גזעי עבות קסומים,עצי אלה, עצי עוזרר וקטלבים. המסלול הרגלי תלול ונמשך לאורך של כ 1500 מטרים ובעליה של כ 250 מטרים,על פניו נראה טיפוס מתון,בפועל:טיפוס די קשה ומאתגר את הגוף,את העיניים ואת עדשות המצלמה. הגישה לפסגת הר אדיר חסומה בפני הציבור בשל מתקן צבאי הנמצא בפסגת ההר.

ב 1937 המנדט הבריטי סולל כביש לאורכו של גבולה הצפוני של ישראל עם לבנון,גבול שסומן במסגרת הסכמי סייקס פיקו. לאחר קום המדינה,כביש הצפון מקבל את סימונו ככביש מספר 899 ולאורכו נטעים כמה וכמה ישובים שמהווים את ישובי גבול הצפון עד היום. במשך השנים שופץ הכביש,בחלקו,וחלקים חדשים נוספו אליו וכיום כביש 899 עובר ברובו,אך לא כולו,בתוואי כביש הצפון הבריטי. שלטי הסימון בכביש מאוד מבלבלים ולמעשה כביש הצפון,כביש 899,מורכב משני חלקים כביש הצפון,או כביש 899 ,מזרחי ו"סתם"כביש 899,כביש הצפון.

בסמוך לצומת חירם,כביש 899 נחלק לכביש הצפון ולכביש 899ה מזרחי,שממשיך במגמה צפונית מזרחית אל גן לאומי ברעם,ובטבורו בית הכנסת של ברעם – לשם שמנו פעמינו לאחר הירידה,הרגלית,מהר אדיר.

סיפורה של ברעם הוא מסיפוריה העצובים של מדינת ישראל. לאחר קום המדינה אחד מהישובים בכביש הצפון הבריטי היה היישוב בירעם,ישוב של נוצרים מרונים. מסיבות של ביטחון המדינה תושבי בירעם,יחד עם הכפר הסמוך איקרית,גורשו מבתיהם תוך הבטחה שכאשר ירגע המצב הביטחוני בגבול הצפוני יורשו לחזור לכפריהם ולאדמותיהם. ביוני 1949 בסמוך לכפר המרוני בירעם מוקם קיבוץ ברעם שנמצא שם עד היום. שטח הכפר הנטוש,בירעם,הוכרז כגן לאומי שבטבורו בית הכנסת של ברעם וגם הכנסייה המרונית של בירעם. תושבי איקרית ובירעם,ניסו כמה פעמים לחזור לכפרים שלהם לרבות באמצעות בתי משפט ישראלים ניסיון שלא צלח,ברם:הכנסייה שבגן הלאומי פעילה ופתוחה בפני תושבי הגליל המרונים כולל אלה שבמקורם גרו בכפר בירעם.

בית הכנסת הגדול של ברעם נבנה בתקופת התלמוד בין המאות ה 2 ל 5 לספירה. כמו שאר בתי הכנסת בני תקופתו שנבנו בגליל,פיתחו פונה דרומה אל עבר ירושלים,אך חזית בית הכנסת של ברעם שונה משאר בתי הכנסת בני תקופתו שבגליל,בכך שהיא מכילה פורטיקו בן 6 סטווים,בור מים ושלושה פתחים כשהמרכזי מביניהם הוא הגדול ביותר והוא מעוטר בתחריט של זרים וחיות מכונפות. לבית הכנסת הייתה קומה שנייה שנישאה על שורת עמודים פנימיים שלה צורת האות העברית "ח". איפה היה ארון הקודש לא ידוע. בית הכנסת במצב שימור מאוד מרשים בעיקר של חזיתו,אך לא רק,והוא מיוחד וייחודי מבין בתי הכנסת שנבנו בגליל בין המאות השנייה והחמישית לספירה.

התמונות מהר אדיר ומבית הכנסת של ברעם,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

גן לאומי מצוק הארבל פתח את שעריו בשישי לפנות בוקר,על מנת לאפשר צפייה בשחרו של היום השישי כשהשמש מלחכך את הרי הגולן,עולה מעל לקו האופק ומאיר באור ראשון את ים הכנרת.

מצוקי ארבל משובצים במערות קרסטיות,קרי:מערכות שנחצבו בפני מסלע המשקע על ידי ארוזיה של המים. הממצא הארכאולוגי מדבר על המצאות בני אדם במערות השונות שבמצוק כבר מהתקופה הפרהסטורית,ברם:כוכבם של המערות דרך בעת המרד של החשמונאים במלך הורדוס. המורדים,שהיו מתומכיו של אנטיגונוס,שבעצמו ישב בירושלים מתחת לאפו של הורדוס,ולא טרח להגיש עזרה כלשהי לתומכיו המתקוממים. בשל מבנה המצוק חייליו של הורדוס בנו סלים שנתלו על חבלים שבתורם עוגנו במסלעה שבראש ההר. המורדים העלו באש את החבלים מה שגרם להתנתקותם של הסלים וצניחת החיילים,שבסלים התלויים,מטה אל מותם. יש הרואים בשלשול הסלים כאמור כצניחה הראשונה בעולם,אם כי רוב הצונחים צנחו…:אל מותם.

עננות כבדה אופפת את מצוקי הארבל ואת האופק שממנו אמורה השמש לזרוח. אור השמש במציע לו במזרח עובר את העננות ושוטף את השמיים בגוני הכחול אם כי האור הכתום זהוב האופייני לעם שחר ולזריחה נעדר בשל כיסוי השמיים בעננות כבדה.

השמש,זכר היא או נקבה? השמש היא אחת מהמילים הבודדות בשפה העברית שהיא גם זכר וגם נקבה.השמש בעברית המודרנית היא נקבה ברם בשירה ובספרות היא גם זכר ונכון להשתמש בשמש גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה,בעברית המודרנית:היא נקבה. יחד עם השמש,מילים להם כפל מגדר נמצא את הרוח והתהום,שהיא שימוש בעברית של שם אלת השאול האכדית תיהאמת וגם את:הכוס(כלי האגירה ולא העוף באותו השם).

התמונות מהזריחה המאוד מיוחדת על שפת מצוק הארבל,הן כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

ביום שישי האחרון בחודש יוני,חם – אפילו מאוד. מקורות הירקון מככב בהודעות רשות הטבע והגנים כאחד מהגנים הלאומיים המבוקרים ביותר בישראל. בימי שישי,בסמוך לשעת הסגירה,המקום ריק מאדם ומזמן לנו הזדמנות לראות את פריחת הנופר הצהוב,את גשר הרכבת שנבנה על ידי טרומפלדור,ועדיין משמש את רכבת ישראל,את זרימת הירקון מערבה לים וגם את בתי המשאבות שבתחילת המאה שאבו ממי הירקון להרוות את צימאונם של שדות השלחין בישובים הסמוכים.

והתמונות,הן כאן לפניכם.:

לגלרית התמונות.

מנחם.

ערב תשעה באב ורשות הטבע והגנים מודיעה שאתר אפולוניה יהיה פתוח עד לעשר בלילה. חם מאוד והתנועה מתחילה להידלדל,אנחנו עושים דרכנו לגן לאומי אפולוניה. מגרש החנייה ריק ממכוניות וכך גם הגן לאורך כל הזמן ששהינו בו וליווינו את שקיעתו של יום.

בעודנו מהלכים בשבילי אפולוניה,מרווים העיניים וגם את עדשת המצלמה,אנחנו חולפים ליד שער חירום הפונה לכיוון שטח מפעל התע"ש הסמוך,מצחקקים לנו על כך שמן הסתם אם השער יפתח כדי להימלט מהגן הלאומי,הכיוון והמקום אליו הוא מוליך – סימפתי הוא לא. חולפות שעות,מתחלף היום והצחקוק שלנו הופך למציאות לאחר שבשטח המפעל הנטוש שוב נשמע קול רעם ספונטני שמשחרר חומרים שמהותם לא ברורה,תזכורת להזנחה ולסכנה מהמפעל המוזנח לסביבה בכלל ולגן הלאומי ומבקריו בפרט.

וכמה מהתמונות שצדה עין העדשה הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בתחילת המאה – 17 מוקמים ברמת הגולן שלושה ישובים:עין פית,זעורה ור’ג’ר. בין השנים 1884 ל 1885 מגיע לאזור צפון הרמה הארכאולוג גוטליב שומאכר שחוקר את מקור התושבים של שלושת הכפרים האלה. ממחקר זה עולה כי תושבי הכפרים האלה,בכלל ועין פית בפרט,מגיעים מג’בל אנצ’ריה שבסוריה מקורם של המוסלמים מהזרם העלווי.

במרכזו של הכפר עין פית נובע מעיין שמימיו שופעים כל ימות השנה. המעיין,יחד עם עיבוד אדמות בעמק החולה מהווים את בסיס הקיום של תושביו העלווים של עין פית,שמתמחים בגדולי כותנה,טבק,עצי פרי וירקות.

במרס 1920 מתמקמת כנופיה של מורדים בשלושת הכפרים העלווים שבצפון רמת הגולן,והם מארגנים מרד בשלטון הצרפתי שעל פי הסכם סייקס פיקו צפון הרמה נכלל בשטח השלטון הצרפתי. המרד לא עולה יפה והשלטון הצרפתי באזור ממשיך להתקיים.

ב 1960 נערך מפקד אוכלוסין בעין פית לפיו הכפר מנה 1523 תושבים. בסמוך לעין פית הקים הצבא הסורי את מוצב תל אל פאחר,מוצב מבוצר היטב שהיה לו תפקיד חשוב,בעיני הממשל הסורי,בהגנה על צפון הרמה ועל מאמצי הסטת המים שביצעו הסורים ברמה ובאזורה,סכסוך מים שנמשך עד לתחילת מלחמת ששת הימים.

במלחמת ששת הימים מקבלת חטיבה 8 את המשימה לכבוש את הכפרים פית וזעורה. יחד עם המשימה הזו מקבלת חטיבת גולני גדוד 12 פקודת מבצע,לפיה הגדוד יעלה לרמה יתקוף את מוצב אל פאחר מכיוון הרמה ויסיר,אחת ולתמיד,את האיום של המוצב על ישובי ישראל. חטיבה 8 מצליחה לבצע את המטלה שמוטלת עליה והכפרים זעורה ופית נכבשים ותושביהם בורחים לסוריה ולא שבו עוד מאז. הבתים בזעורה ובפית מפוצצים על ידי הצבא,כאשר בכפר זעורה מקים צה"ל אתר לאימון בלוחמה בשטח בנוי.

את הפקודה לעלות על תל פאחר מקבל מג"ד גדוד 12 מוסא קליין ז"ל באיחור רב ובבוקרו של יום. במקור הפקודה הייתה אמורה להגיע יום קודם לכן ולהתבצע בלילה. העליה לרמה נתקלת בבעיות,חלקן בשל כשלים בכלים של הגדוד וחלקם בשם אור היום ומוסא קליין מחליט לוותר על העליה לרמה ותקיפת המוצב מעורפו,ובמקום זה עומד בראש הגדוד ועולה על תל פאחר מחזית המוצב ממקום שבו הכוח נשלט על ידי החילים שבמוצב. הקרב על התל היה רווי בנפגעים שרבים מהם היו מפקדי הגדוד ופלוגותיו, בסופו של יום,תוך גלוי מעשי מנהיגות הרואיים שנכנסו לנכסי צאן הברזל של דוקטרינת הלחימה של צה"ל המוצב נכבש ועל כך משלם מוסא קליין בחייו ומקבל צל"ש רמטכ"ל לאחר מותו.

כפר פית,והמעיין שבתבורו,נמצאים בשטח אש מוכרז של צה"ל. צה"ל איננו כפוף לוועדות התכנון הארציות ותכנון של מבנים ויעודי קרקע נעשה בוועדה למתקנים ביטחוניים,ועדה שדיוניה סודיים ואינם נגישים לציבור ואין עליה פיקוח ציבורי בכלל ותכנוני בפרט. במהלך 2023 הסתבר שהועדהhttps://www.cyta.co.il/eyn-pit-and-hasbani-river/ למתקנים ביטחוניים החליטה להפקיע את כפר פית מהציבור ולהקים בו מתקן אימונים ללוחמה בשטח בנוי.

באיפכא מסתברא דווקא היות כפר פית שטח אש של צה"ל ערכי הטבע שבו,מהמעיין השופע,דרך החי והצומח האופיניים לצפון רמת הגולן,גורם לשמירה על קיומם של ערכי הטבע האלה והקמת מתקן האימונים המדובר היא בפרוש סופה של שמורת הטבע הקסומה הזו על החי הצומח והדומם שבה.

דמותו של מוסא קליין ז"ל מלווה אותי עוד כנער,בכלל, ועם הצטרפותי לגדוד 12 עת גיוסי לצה"ל בפרט. כאמור,מוסא קליין ז"ל הוא מבוני דוקטרינת הלחימה של צה"ל בכלל ושל חטיבת גולני בפרט ואני מבקש לנצל פוסט זה,אם יורשה לי,גם לזכרו של מפקד נערץ ומאבני היסוד של מנהיגות ונחישות להשגת המטרה של צה"ל בכלל,ולקרוא לצה"ל להסיר ידיו מכפר פית ולצרפו לתל פחר הסמוך ביחד כאתר טבע שמור ונגיש לציבור וכאתר הנצחה לאחד ממפקדי הצבא שעיצבו את דמותו של צה"ל מאז… ולעולם.

לאחר הביקור בעין פית ביקרנו בשמורת הטבע של נחל שניר.

וקצת תמונות מהביקור בעין פית ובשמורת הטבע נחל שניר – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות..

מנחם.

ב – 1905 בנק אנגלו פלסתינה רוכש כ 2000 דונם באזור חולדה בעבור התנועה הציונית. שנה קודם לכן,ב 1904,חוזה המדינה,בנימין זאב הרצל,הולך לעולמו.

ביער שנמצא בשטח שרכש בנק אנגלו פלסתינה עבור התנועה הציונית ניטעו,ב 1907 מספר עצי זית. העצים נטעו על ידי הקק"ל והייתה זו הנטיעה הראשונה של הקק"ל.הנטיעות נטעו לזכרו של הרצל,חוזה המדינה.

ב 1908 מחליטה הקק"ל להרחיב את הנטיעות ביער חולדה לזכרו של הרצל. במשתלה של הקק"ל,שנמצאת בעיר לוד,מתחילים פועלים ערבים להכין את הנטיעות על מנת להעבירם ליער חולדה. הדבר מעורר זעם רב בקרב הפועלים היהודים שראו בנטיעה של פועלים ערבים ליער על שם חוזה המדינה כמעשה שלא יעלה על הדעת.

השתילים ממשתלת הקק"ל בלוד הועברו ליער חולדה וניטעו כ 12 אלף שתילי עץ זית ביער לזכרו של הרצל. מנהל אתר המשתלה ביער חולדה היה אגרונום בשם לואי בריש שלא היה בקיא בתחום וכתוצאה מכך רוב שתילי הזית קמלו ומתו. ארתור רופין,שהיה שליח ההסתדרות הציונית לארץ ישראל על מנת לבדוק את מצב החקלאות ולהמליץ על פיתוח חקלאי של הארץ,פיטר את לואי ברש ובמקומו מינה את האגרונום יצחק וילקנסקי כאגרונום אחראי על הנטיעה הראשונה של הקק"ל ביער חולדה. וילקנסקי,שלימים היה ממקמי מכון וולקני,חשב קצת אחרת מרופין ומשולחיו בקק"ל והפך את הנטיעות שביער לחוות לימוד והוסיף לה עצים מסוגים שונים ומגוונים. בלב החווה בנה מבנה בן שתי קומות מבנה ששימש את מנהל החווה וזכה לכנוי:"בית הרצל".

באוגוסט 1929 ננטשת חוות בית הרצל שביער חולדה לאחר קרב עם ערביי הסביבה במסגרת מאורעות תרפ"ט והלכה ולמעשה החווה כמשתלה וכמקום לפיתוח הצומח בישראל ננטשה והפכה לשטח אימונים של ההגנה.

עם קום המדינה ננטשה סופית החווה ומבנה בית הרצל עמד בה בשיממונו. בשנת החמישים למדינת ישראל הכריזה המדינה על בית הרצל כמבנה לשימור,כשאת שימור המבנה לקחה לידיה בעלת הבית,קרי:הקרן הקיימת לישראל.

לאחר שיחזור בית הרצל הוקם בחדריו מיצג המתאר את תולדות האזור והחווה. ביום שישי ה 30/6 הכריזה קק"ל על כניסה חופשית לבית הרצל ולרגל האירוע הזה סרנו למקום,על מנת לגלות שבית הרצל סגור ומסוגר ולמעשה מי שמפעיל אותו בפועל כלל לא שמע על ההודעה על ביקור בחינם במקום לאותו היום.

לאחר הביקור בבית הרצל,סרנו למנזר השתקנים שבלטרון.

גם בלי להיכנס לבית הרצל,המבנה וסביבתו מרשימים מאוד ולאחר שהרוויתי את עיני הנצחתי את סביבתו של המבנה המרשים הזה בעין המצלמה,והתמונות: מבית הרצל ומנזר השתקנים שבלטרון הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

יום שישי השביעי ביולי עם אור ראשון אנחנו מטפסים במעלה שביל הסוללה בואכה מצדה ואת האור הראשון והזריחה שבעקבותיו מקבלים בינות לשרידיה הארכאולוגיה של מצדה.

הביקור במצדה כבר היה לפני כמה וכמה ימים,והמחשבות על מה שקרה במצדה בעת הכיבוש הרומי,לעומת מה שקורה בישראל 2023,שבה מנהיג החשוד בפלילים,לוקה בלבו ושקרן פאתלוגי מנהיג שינויים מרחיקי לכת המשנים את שיטת המשטר בישראל,המחשבות האלה מנקרות בראשי ללא הרף.

התאבדות,בדת היהודית אסורה. וגם על הכת הקיצונית של האיסיים ההתאבדות הייתה אסורה. התנ"ך ואלה מצטטים מפיו נמנעים מאזכור מעשה ההתאבדות ההמוני במצדה ולא בכדי,זה אסור. אם מאן דהוא ירצה לתת דוגמא להתאבדות יזכיר את שאול המלך שנפל על חרבו.

כמו היום שורה של קיצונים מטורללי דעת השתלטו על הדת היהודית וניסו להניע את הציבור לכיוון של קיצוניות משיחית ולא טרחו לקרוא את המפה. מצפון לארץ ישראל פלסטינה מתקדם צבא האימפריה הרומית,אימפריה שבאופן קבוע חרטה על דגלה סובלנות דתית ובתנאי שהנתינים החדשים שמתווספים לשטחי שלטונה יהיו נאמנים לשלטון ברומא וישלמו את המסים שלהם.

כבר בשערי יודפת הטרלול הדתי הישראלי התחיל ואחת מערי השלטון המקומי החשובות במרחב ארץ ישראל נפלה לידי הלגיון הרומי,התיעוד ההיסטורי והארכאולוגי מספר על התנגדות עזה אבל לא על התאבדות המונית כי זה אסור גם לפי תפיסת עולמם של הקיצוניים שביהדות.

לא חולפים ימים רבים ותושבי גמלא מחליטים להתעמת עם הכובש הרומי,ומכריזים על מרד ועל שליטתם באחת מדרכי הגישה של האימפריה הרומית משטחי פלשתינה אל עבר המרכז השלטוני בדמשק שבסוריה. גם בגמלא הלקח האסטרטגי מיודפת לא נלמד. לא זאת בלבד,אלא גם:גמלא יושבת על שלוחה הנשלטת מרמת הגולן וברור,לכל בר דעת,שמצור יכניע את העיר. למרות זאת מתבצרים היהודים בגמלא וכשחומותיה מוכנעות,חלק מהם נס מפניהם בחלק המצוקי של העיר,מעשה שמפיל חללים רבים. מעשה זה לא היה מעשה התאבדות אלא מנוסה מאויב שצר על העיר וניתץ את חומותיה,ברם: באדיבות האתוס הציוני מנוסת תושבי גמלא מפני הלגיון הרומי קיבלה צביון של מוות על קידוש השם או אם תרצו התאבדות בשם אמונה.

האיסיים,במצדה,לא היו מקובלים על שלטון היהדות המרכזי בירושלים וזאת יש לומר בלשון המעטה. גם פרנסתם התבססה על שוד ביזה וגביית מסיי מעבר מאלה שעברו לחופי ים המלח חלקן עם תבלינים מאזור עדן לכיוון דמשק,וחלקם עם זפת שהיה חומר גלם ייחודי ובעל שימושים מגוונים בתקופה הזו. האימפריה הרומית לא אהבה את מעשי האיסיים ולאחר כיבוש ירושלים התפנו לסלק את האיסיים מאחד מדרכי המסחר החשובות באזור.

הלגיון העשירי נשלח למצדה,מקים סביבה כמה מחנות ובונה רמפה שאליה מעלה את אייל הניגוח. גם הפעם הטירלול של מחשכי הדת מעביר את מגני מצדה על דעתם,וגם כאן הלקח לא נלמד. הלגיון העשירי מכניע את חומת העיר וכובש אותה.

הממצא הארכאולוגי והתיעוד ההיסטורי לא מביאים ראיות לסיפור ההתאבדות ההמונית ובטח לא מצביעים על ראיות לכך שכשנכנס הלגיון בשערי העיר מצא אותה שרופה כליל ואת כל תושביה מוטלים מתים. הממצא הארכאולוגי כן מצביע על כך שמגניי מצדה לא למדו לקח משני המצורים הקודמים,ביודפת ובגמלא,וניסו לחזק את החומה בחלק שבה הכה והלם איי הניגוח,בבולי עץ שאותם העלו הרומאים באש,מה שתרם להחלשות החומה ולחוסר יכולת של המגנים לנסות ולהילחם בראש חץ הלגיון ששם רגלו על ההר. ממצא המצביע על התאבדות לא נמצא כל הר המצדה,רק באחת המערות שבדרך למאגרי המים נמצאו כמה עצמות אדם שככל הנראה התאבדו לאחר שההר נפל בידי הלגיון העשירי.

אתוס מצדה לא תיפול שנית איננו אתוס דתי אלא אומץ על ידי הציונות,ועם קום המדינה הפך לאתוס לאומי ישראלי שאותו אימץ צה"ל,אחרי מלחמת ששת הימים,והפך את הר המצדה למקום בו מושבעים חיילים בשבועת האמונים לצה"ל ולמדינת ישראל.

ישראל 2023 איננה מצדה אף כי התהליכיים החברתיים,של קיצוניות דתית,פושים בה יחד עם מנהיגות חלשת אופי שקיצוניות היא לחם חוקה,קריאה אסטרטגית של האיומים ותוצאות של שינוי במשטר הם לא לחם חוקה ומסתפקת בשלטון המבוסס על ספינים והפצת שקרים. מצדה לא תיפול שנית כי בהקשר הזה מעולם לא נפלה אלא איבדה עצמה לדעת בשל טקטיקה משיחית שאין רגליים וידיים במציאות.

יום חדש מבציעה על ההר,תחילה קרני השמש חושפות צלליתו של ההר,ואט אז עולות ומאירות אותו,ואת סביבתו,בגוני הצהוב כתום… ובתקווה שגם על ישראל 2023 תבוא זריחה של יום חדש ונתעורר מהסיוט שמביאה עלנו ההפיכה השלטונית ברשות הכנסת ה 25 וממשלת נתניהו ה 35.

והתמונות מהזריחה במצדה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.