קטגוריה Home Page

כבר הרמב"ם שם לב לבלבול שיש לבני אדם בין נשר לעיט. כדי לבאר את ההבדל בין הנשר לעיט פסק הרמב"ם את ההבדלים על פי מקור המזון של שני העופות האלה: הנשר אוכל נבלות והעיט צד את מזונו. על מנת שיוכל,הנשר,להכניס ראשו לקרבי הנבלה שער ראשו נעלם והוא:קירח. לעומתו העיט עוטה נוצות לראשו. בנוסף: הנשר גדול מהעיט.

מקור שמו של הנשר מגיע מהעובדה שראשו קירח. בשפות שמיות נפוץ המונח NaSru (יש לבטא נא-שא-רו) למי שנשר שיער ראשו ובעברית השורש נ.ש.ר הוא המקביל לנאסורו והוא המקרו לשמו של הנשר המקראי.

האקדמיה ללשון עברית כשבאה להגדיר את השם העברי של הנשר מול העיט ולתת שם עברי לשני העופות קיבלה את פרשנותו של הרמב"ם ושמו המדעי העברי של הנשר הוא:נשר קרח.

מספר תרבויות אימצו את ה"נשר" כציפור המסמלת אלוהות או את המשטר שלהן. הרומאים השתמשו ב"נשר" כציפור הלאומית שלהם,ברם: ה"נשר" הרומאי הוא עיט הזהב שמי שאחראי להכנסתו כעוף בעל תכונות אלוהיות הוא אלכסנדר הגדול שהיה,כידוע,יווני.

המופע העתיק ביותר של נשר כציפור בעלת תכונות אלהיות וכסמל לאומי מגיעה מתימן והיא מתוארכת למאה ה- 7 לפנה"ס והיא תיארה את האל:נוסור (יש להגות NuSur).

באיסלם מתואר הנסר (יש להגות NaShar) כאחד מהאלים של הישמעאלים לפני בואו של מוחמד וקבלת האיסלם כדתם.

הנשר התנכ"י בארץ ישראל נמצא בסכנת הכחדה. בחי בר כרמל נמצא גרעין הרבייה של הנשר וממנו הוא הושב לטבע,בין השאר,בהר הכרמל וברמת הגולן. סכנת ההכחדה לנשר נובעת מהיותו אוכל נבלות ומי שאחרי לה הוא האדם והוא בלבד. הנשרים בארץ נחשפים לפגרים שהומתו בהרעלה מעשה ידי אדם בכוונה לסלק חיות מעדרי הצאן והבקר שלהם והנשרים,כאוכלי נבלות,מסוגלים להתמודד עם הרעלים הטבעיים שנוצרים בפגרים – אבל לא עם רעל תוצרת אדם שהמית את החיה ובאכלם ממנה הם מתים.

בשל מוטת כנפיהם העצומה הנשרים הם קורבן להתחשמלות מעמודי חשמל שבאזורי המחייה שלהם. חברת החשמל,ביחד עם החי בר כרמל,יצרו מערכת המגינה על כנפי הנשרים מהתחשמלות מעמודי החשמל והמערכת מותקנת על עמודי החשמל שבאזורי המחייה של הנשרים בארץ,אם כי:מפעם לפעם "מצליח" פרט זה או או אחר להתחשמל למוות.

הנשר חשוב מאוד לאקוסיסטם של סביבת תפוצתו הוא,הלכה ולמעשה,מסלק הפסולת של עולם החי והימצאו בטבע חשובה לו עצמו ולחי שבסביבתו.

בשבוע שעבר ביקרנו בגרעין הרבייה של הנשר התנכ"י שבחי בר בכרמל והזדמו לנו לראות את הנשרים בסיאסטה היומית שלהם לאחר שאכלו לשובע מפגר שהונחה עבורם במרכז האכלה שבהר הכרמל לא רחוק מהחי בר עצמו. והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

משפחת האיריסים קיבלה את שמה מאלת הקשת בענן והשליחים האולימפיים מהמיתולוגיה היוונית. שם האלה נכתב IRIS והתכתיב העברי הוא איריס. משכך נכון לכנות את משפחת האיריסים כאיריס הסרגל או איריס הארגמן וכו וגו’.

אין לדעת מדוע השתרשה ההגייה אירוס ברם:באין הכרעה של האקדמיה ללשון עברי בקשר לשמו העברי של האיריס אז גם ההגייה כאירוס נכונה. במקומנו נשתמש בהגייה של התרגום לעברית של שם האלה היוונית קרי:איריס.

משפחת האיריסים כוללת כ 200 מינים,מתוכם בארץ ישראל ישנם חמישה מינים של איריסים:האיריס,הכרכום,הסייפן,צהרון מצוי והרומוליאה.

איריס הסרגל הוא צמח אנדמי לארץ ישראל ובעיקר,אך לא רק,גדל בקרן הכרמל ובחורשת הארבעים. לאיריס הסרגל איריס תאום איריס הלבנון שהוא:אנדמי ללבנון.

לאיריס הלבנון ולאיריס הסרגל מספר זהה של כרומוזומים ומאחר והרבייה שלהם איננה מינית,כאמור,אין הם מתערבבים זה בזה,אם כי יש לציין מבחינה תורשתית שני הצמחים זהים זה לזה אך שונים,זה מזה,באזורי המחייה שלהם.

איריס הסרגל התגלה לראשונה ב 1883 בהר הכרמל,על ידי פקרדוני קלוסט ורטן,רופא מסיונר מנצרת שגם נתן לו את שמו,איריס הסרגל על שם עלי הכותרת הישרים של הצמח.

איריס הסרגל פורח בחודשים דצמבר ינואר באזור דליה,הר חורשן,קרן הכרמל וחורשת הארבעים. בחודש ינואר פורח האיריס גם בשומרון וברמת יבנאל.

איריס הסרגל הוא צמח מוגן והבתת שלו מוגבל מאוד לאזורים בארץ שצוינו לעיל,בשל הרס בבתי הגידול של איריס הסרגל הוא נמצא בסטאטוס של סכנת הכחדה ברמה של פגיע. סטאטוס זה נובע מהתמעטות של מופעי איריס הסרגל בבתי הגידול שלו בארץ.

סטאטוס סכנת הכחדה פגיע פרושו שעד לסוף המאה הנוכוחית יש סיכוי של עשרה אחוזים שהמין הזה יכחד לחלוטין.

איריס הסרגל הוא צמח קטן קומה ובבית הגידול שעל הכרמל איננו מגודר או מוגן במכשול כלשהו. בבקרכם את הצמח הנפלא הזה אנא שימו לב למדרך רגלכם על מנת שלא לדרוס את האיריסים ולפגוע ביכולת ההתרבות שלהם – תודה.

את איריס הסרגל צילמתי בבית הגידול שלו שבקרן הכרמל וחורשת הארבעים – והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

כולנו יודעים לתאר צמח כבר משחר ילדותינו. ואם נידרש לתאר פרח,כלשהו,נדבר על:גבעול שיוצא מהאדמה,ועליו מחוברים כמה עלי כותרת ובאמצעם האבקנים. נוסיף ונאמר שלפרח יש צבע כלשהו וריח כלשהו ונניח,הנחה סבירה מאוד,שעלי הכותרת,האבקנים הצבע והריח,כל אלה לא נועדו לענג את עיננו אלא כדי למשוך חרקים שיאביקו את הצמח ויפיצו את הדור הבא.

אם נסתכל על הרקפת,היא ממש לא עונה לתיאור הקלאסי של "פרח" כמקובל עלינו,בני האדם. אני מניח שכולנו יודעים שאם הטבע לוקח משהו ומשנה מהותית את צורתו הוא מתכוון לספר לנו סיפור ששונה מסיפור המקובל,במקרה הזה,בעולם הצמחים.

אז מהו סיפורה המיוחד של הרקפת?

הרקפת היא צמח רב שנתי שבבסיסו פקעת. הפקעת של הרקפת היא הגבעול שלה,ובכל שנה שבה פורחת הרקפת:הגבעול שלה,קרי הפקעת שלה,מתעבה וגדל לגובה וחוזר חלילה כל שנה ושנה.

צורתה ה"משונה" של הרקפת מרמז לנו על דרך ההתרבות שלה. בשונה משאר הפרחים מי שמפיץ את זרעיה של הרקפת הוא מין של עש אשר מגיע אל האבקנים של הרקפת,משמיע זימזום בתדר מאוד גבוה,הזמזום גורם לאבקנים לרטוט וזרעי הרקפת נופלים אל הקרקע,שם,בקרקע,הם מתאגדים לידי הלקט.

ההלקט,שהוא מעין קופסא קטנה קשיחה ובתוכה זרעי הרקפת,נשאר על הקרקע ופה הוא זקוק לשירותיו של בעל חיים אחר כדי שישא אותו ממקומו למקום אחר,שם יוכל להשריש ולצמוח. אז מי אוסף את ההלקטים של הרקפות ומסיע אותם למקום הנביטה החדש?

כאן הרקפות נעזרות בנמלים אשר נושאות את ההלקטים,חלקם אל הקן שלהן למאכל ואת היתרה משאירים באדמה,שם,בזמנם,הם נובטים ויוצרים רקפת חדשה.

גם כאשר זרעי הרקפת נקלטו באדמה אין היא מצמיחה פרח שימתין לעש הזמזום שיפזר את הזרעים שלה. בשנה הראשונה מגבעול הרקפת הצעירה,שהוא כאמור גם הפקעת שלה,צומח עלה בודד. העלה אוסף את המזון שהרקפת זקוקה לו קמל ומת. בשנה השנייה מצמחת הרקפת הצעירה מספר עלים וגם הם אוספים עבור הגבעול שלה את המזון הנדרש קמלים ומתים. רק בשנה השלישית מצמיחה הרקפת מספר עלים וגם את פרח הרקפת עצמו שכבר מוכן לביקורו של עש הזמזום ולהמשך העמדת הדור הבא.

הרקפת היא צמח רעיל ומכילה רעל בשם ציקלאמינין שמשפיע לרעה בעיקר על דגים. לאחר קליה פקעות הרקפת ניתנות למאכל על ידי אדם,וישנן תרבויות שבהם מבשלים את עלי הרקפת ממלאים במיני מילויים ואוכלים.

הרקפת צמח מוגן על פי חוק וקטיפתה,לכל מטרה שהיא,אסורה.

את מגוון צמחי הרקפת צילמתי בקרן הקרמל ובחורשת הארבעים בשבכרמל,והרי הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

הכרכום הוא צמח רב שנתי ממשפחת האירוסים. שמו המדעי Crocus נגזר מהתואר הלטיני: Crocatus שפרושו:צהוב כתום. לפרח צורת גביע שלרוב צבועה צהוב ולבן אך גם,סגול ורוד וארגמן. עליו של הפרח צרים,ארוכים וישרים ובאמצעם עובר קו בצבע שחור. לכל פרח שלושה אבקנים בדיוק.

במקורותינו מוזכר הכרכום כצמח בושם והא חלק מקטורת הסמים,שהיא קטורת שבה תערובת של בשמים ואותה נצטוו הכהנים להקטיר פעמיים ביום:בבוקרו של יום ובין ערביים. ההקטרה היתה נעשית בבית המקדש על גבי מזבח עשוי זהב.

תבלין הזעפרן מופק מיצירת צלקת שיוצרים בפרח של הכרכום התרבותי שהוא צמח אחר ממשפחתו של הכרכום אך אין לבלבל בין הטבלין הידוע לבין צמח הכרכום שעליו דיון זה.

תבלין הכורכום: את התבלין מפיקים משורשה של הכורכומה הגדולה שהיא צמח ממשפחת הכרכום שבדיון אך לא הוא עצמו ואין לבלבל בין השניים.

כאמור: הכרכום הוא ממשפחת האירוסים הפקעתיים קרי:הוא עצמו פורח מפקעת הטמונה באדמה וממנה עולה הצמח בעונת הסתיו. למדע ידוע על כשמונים מינים של כרכום מתוכם כשלושים מתורבתים. בארץ ידועים עשרה מינים של כרכום כולם כאחד מוכרזים כצמח מוגן. הכרכום איננו נמצא בסכנת הכחדה אם כי בתי הגידול שלו,בישראל,הולכים ומצטמצמים.

את פריחת הכרכום הנצחתי בקרן הכרמל (מוחרקה) ובחורשת הארבעים שבהר הכרמל – והן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

אני אוהב לחזור לאתרים שכבר ביקרתי בהם,בעיקר משום שאני מכיר כבר את האתר ויכול להגיע לנקודה,או נקודות,שבהן נוף שאני רוצה לצלם וגם מאתגר עצמי בלקיחת התמונות בדרך שונה מאשר בדרך כלל.

בשישי שעבר,בשעת ערביים,חזרתי לנחל סלוודורה שנשפך לים המלח. כקילומטר מתחילת המסלול ישנה תצפית אל חפיו של ים המלח ולשם שמתי את יעדי.

את המצלמה שלי קינפגתי לצילום בריבוע קרי ביחס של 1:1 תוך ניצול שעת ערביים שסיפקה אור אפי ומעניין לחופיו של ים המלח,כפי שנשקפים מנקודת התצפית הזו.

הסלוודורה הפרסית,שעל שמה נקרא הנחל,הוא ספק שיח ספק עץ רב שנתי וירוק עד. פרותיו משמשים למאכל על ידי יעלים ושפנים.

נחל סלוודורה הוא אחד הקטנים בחופיו של ים המלח. אורכו כשלושה קלומטרים והוא נאסף ברמת מדבר יהודה ומיד נופל מרום 400 מטרים,בסידרה של מפלים,את מצוק ההעתקים ונשפך לים המלח. הנחל נחל אכזב וגם בארועים של שיטפונות הזרימה בו איננה חזקה.

המפל האחרון בסידרת המפלים בהם נופל הנחל את מצוק ההעתקים גובהו כ-70 מטרים ובחלקו התחתון ישנה נביעה קטנה מאוד של מים ולידה צומחת הסלוודורה הפרסית שעל שמה נקרא הנחל. ספיקת המעיין כעשרה ליטרים לשעה,המים מרירים ואין בהם די כדי לגרום לזרימה בהמשך הנחל.

התמונות המרובעות מהתצפית על חופי ים המלח,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בין פאתיה הצפוניים של נהריה ועד לצוק ראש הנקרה נמצאות ארבע שמורות טבע מוכרזות. אורך החוף כשישה קילומטרים ברם: הגבולות בין שתיים משמורות הטבע איננו ברור ויותר נוטה לחלוקה על פי שמות חופי הרחצה המוכרזים שלאורך החוף.

חלוקת שמורות הטבע המובאת כאן מבוססת על אלמנטים גאוגרפים קרי שני נחלים שנשפכים לים ומשכך: בחוף הים השמורה הדרומית היא שמורת אכזיב. שמורת אכזיב מתחילה בפאתיה הצפוניים של נהרייה ועד לשפך נחל אכזיב לים,וכוללת את שמורת הטבע אכזיב.

למעט שמורת הטבע אכזיב הגישה לחוף במקטע הזה היא חופשית לציבור.

בין שפך נחל אכזיב,או כזיב בשמו הערבי,ועד לשפך נחל בצת משתרעת שמורת החוף בצת שממשיכה צפונה,משפך נחל בצת,עד להדום צוק ראש הנקרה.

הגישה לחלק זה של חוף הים ושמורת הטבע הוא חופשי לכלל הציבור.

צוק ראש הנקרה הוא שמורת טבע נוספת ברם הצוק נמצא בבעלות פרטית,קרי: מופעל על ידי קיבוץ ראש הנקרה והפיתוח של האתר נמצא באחריות קק"ל.

השמורה הרביעית היא שמורת הטבע ים שהוכרזה סופית ב 2020. השמורה כוללת את הים שבין פאתיה הצפוניים של נהריה ועד לנקרות ראש הנקרה. מזרחה:מוגבלת שמורת הטבע ים אכזיב בחוף הים ומערבה נמשכת במים הטרטריאלים של ישראל,קרי:במרחק של כ 11 ק"מ מהחוף. בצפון השמורה נתחמת בגבול הימי בין ישראל ללבנון.

ראוי להזכיר: חוף הים שבין פאתיה הצפוניים של נהרייה לראש הנקרה,ברובו,נגיש לציבור ובחינם,ברם:בשעות החשיכה השהייה בחוף ו/או הרחצה בים אסורים מטעמי בטחון,אם כי מידעתי האכיפה על כך רופפת למדי ולא כי השהייה בחוף בשעות החשיכה איננה סכנה בטחונית משמעותית.

מבקורי במקום:חוף הים נקי ויש בו פחי אשפה וניכר שהרשות המקומית שהחופים האלה בתחומה מקפידה על הניקיון במרום,לצערי – חלק מהמבקרים במקום:לא. אנא שימרו על הניקיון בחוף המקסים הזה כי זה מה שצריך לעשות,כי הרשות המקומית משקיעה מאמצים ניכרים בשמירה על הניקיון וכי: מדובר בשמורת טבע יחודית בחופי ישראל.

בשישי האחרון של חודש נובמבר ביקרנו במקום,והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בחלקו הצפוני של אזור התעשיה של אור עקיבא נמצא אתר המתוארך לתקופה הרומית ביזנטית. באתר התקיימה פעילות של חציבה,ככל הנראה פעלה בו מחצבה לאבן החול לצרכי בנייה.

בינות לאתרי החציבה נמצא מבנה קולומבריום. קולומבריום הוא מבנה החצוב בסלע ושימש,בתקופה הרומית, כמבנה קבורה כשבגומחותיו הושמו כדים ובהם אפר אדם. הקולומבריום של חורבת מלח לא נחקר מעולם ברם מחקר של מבני קולומבריום,השכיחים בשפלת יהודה,לא מצא ראיות לשימוש לפולחן וקבורה. ישנה סברה שהקולומבריום שימש כבית גידול ליונים אך המחקר המדעי לא מצא סימוכין גם לכך.

האתר מוזנח ולא הוכרז מעולם כשמורת טבע ומשכך,למרות שנמצא בגבולות של מספר רשויות מקומיות,עתידו לוט בערפל ואם לא יוכרז כשמורת טבע יבוא היום ויעלם תחת ערימות בטון ומגדלי מגורים.

באתר גדלה צמחיה האופינית לעונות השנה בכלל ולסתיו בפרט ובביקור שלנו שם התמקדנו בשתיים:סיתוונית היורה והנרקיס הסתווי.

סיתוונית היורה.

כשמה,סיתוונית היורה,היא גיאופיט שפורח עם בוא הסתיו בחודשים אוקטובר עד ספטמבר. סיתוונית היורה היא צמח רעיל המכיל קולכיצין חומר המשבש חלוקה תקינה של תאים ומשמש ברפואה לטיפול במחלות ראומטיות ומחלות עורקים.

השם סיתוונית מופיע בתלמוד ומתייחס לפירות המבשילים מאוחר. לשם העברי של הסתוונית אין קשר למילה התלמודית והוא תרגום לעברית של שמו של אחד ממיני הצמח השכיח באירופה. גם שמו של החומר הרעיל שבסיתוונית,הקולכיצין,הוא נגזרת משמו של אחד ממיני הסיתוונית השכיחה באירופה.

בארץ כאחד עשר מינים של סיתוונית ובעולם ידועים 65 מינים של הצמח.

נרקיס סתווי.

גיאופיט ממשפחת הנרקיסים המתחיל את פריחתו בתחילת הסתיו,עוד לפני היורה,וממשיך לפרוח מיד אחרי הגשם הראשון – היורה.

הפרח נוצר חבוי בתוך הבצל שלו מיד בסיום עונת הפריחה. הפרח החבוי נשאר בבצל עד לתחילת עונת הסתיו הבאה או אז הוא פורץ ופורח,לעיתים קרובות עם בוא היורה. לאחר הפריחה נוצרים,סביב לפרח,עלים ירוקים שקמלים עוד בעונת הסתיו,וכאמור:הפרח הבא נוצר בבצל ונחבא בו עד לסתיו הבא.

הנרקיס הסתווי הוא צמח נדיר בארץ וגדל רק בגבעות הכורכר של חוף הכרמל.

והתמונות מביקורנו בחירבת מלח – ובתקווה שהמקום יוכרז כשמורת טבע בכלל וכשמורת נרקיס הסתווי היחודו לו בפרט – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

במרחב ארץ ישראל ידועות שלוש ערים שלהן שם זהה כשהאחת: בפנים הארץ והשנייה לחוף הים. השלוש הן:אשדוד,עזה ויבנה. בשלושת הערים עיר הנמל,שלחוף הים,נקראות:אשדוד ים,עזה ים ויבנה ים.

יבנה כעיר נמל מיושבת מתקופת הברונזה המאוחרת ועד לימי הביניים. יבנה ים שוכנת ליד מעגן טבעי שנוצר בשונית הכורכר שבחוף ימה של ישראל והמסחר דרך הנמל שלה נמשך,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לתקופת שלטון האיסלם בארץ ישראל.

אתר יבנה ים נמצא בשמורת הטבע חוף פלמחים שמשתרעת משפך נחל שורק ועד לפאתי המועצה המקומית גן רווה,סך הכל 221 דונם של חוף ים ובו חולות נודדים – אחד הבודדים שנשאר בארץ ונגיש לציבור.

בחוף פלמחים משמש כחוף הטלה של צבי הים ומתחם הטלה נשמר על ידי הרשוית ומהווה אחד ממוקדי ההטלה של צבי הים.

בשישי שעבר ביקרתי בחוף ימה של פלמחים בשעת בין הערביים ובנסיון לתת לשעה האחרונה של יום השישי את מבט העין שלי דרך המצלמה שלי – והתמונות, הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

שמורת הטבע עין פשחה,עינות צוקים,היא שמורת הטבע הנמוכה בעולם ובה מאגר המים הגדול בישראל שאיננו מנוצל על ידי האדם ושמור לטבע בלבד.

השמורה הוכרזה ב 1988 ושיטחה כ 4700 דונם כאשר השמורה מחולקת לשלושה חלקים: החלק הצפוני,שיטחו כ 2700 דונם,והוא סגור לגישה של בני אדם – שמור לטבע בלבד.

החלק המרכזי,בן כ 500 דונם,פתוח לציבור וכולל בריכות שיכשוך ומתקני נופש. בחלק זה של השמורה ניתן לראות את נסיגת ים המלח עקב התיבשותו,כשהחוף נמצא כ 1000 מטר מזרחית לקו החוף של 1967.

החלק השלישי של השמורה,בן כ 1500 דונם,סגור חלקית לבני אדם והביקור בו כרוך בביקור מודרך ובקבוצות בלבד. חלק זה ידוע,גם,בשם השמורה החבויה.

פעמיים,מאז הוכרזה,נשרפה שמורת עין פשחה. לראשונה: ב 1988 פגז תאורה של צה"ל נחת בלב השמורה החבויה וגרם לדליקה שכילתה,כמעט כליל,את חלקה הזה של השמורה.

בשנייה: היתה זו הצתה ככל הנראה על רקע לאומני ואירעה ב 2018,גם הפעם נפגעה השמורה ונגרם לה נזק כבד.

על מנת לאזן בין החי לצומח בשמורה,ובפרט בעקבות שני מקרי השריפה באתר,הוכנס עדר של חמורי בר לשמורה. החמורים בולסים את העשב שגדל בשמורה ומאזנים בין הצמחיה הטבעית,החי הטבעי ובין עשביה הגדלה פרא בעקבות הפרת האיזון האקולוגי שגרמו שתי השריפות בשמורה.

החי והצומח בשמורה מאופיין ביחדיות רבה וכל מה שנמצא בשמורה,בכלל,ובשל סכנת הדליקות בפרט מוגן ונמצא תחת הקטגוריה של חשש להכחדה.

בשמורה זורמים מספר מעינות מליחים שספיקתם השנתית כ 70 מליון מ"ק בשנה. מליחות המים מאפשרת חיים הן בתוכם והן בגדותיהם ובעצם מעצבים את יחודה של השמורה,מעבר להיותה הנמוכה בעולם.

בסוף שבוע ביקרנו בשמורה – והתמונות:הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

במישור הצפון מערבי של ים המלח כשלמרגלותיו נחל קומראן שוכן תל קומראן.ראשית המחקר הארכיאולוגי באל קומראן קשורה בארוע שבו מצא רועה בדואי כדים ובהן מגילות גנוזות הכתובות בעברית עתיקה.

סיפרון של מגילות קומראן,שנמצאו במערות שבנחל קומראן בסמוך לתל,שווה התיחסות בנפרד ברם: מהכתוב במגילות עולה שאת אותן מגילות כתבו בני כת יהודית ובהן,בין השאר,תיארו את אורחות חייהם.

בתקופה החשמונאית מתפצלת היהדות לשלושה זרמים:הצדוקים,הפרושים והאיסיים. המידע על זרם הצדוקים איננו רב אך מקובל לחשוב שהם שללו את התורה שבעל-פה,את החיים שלאחר המוות והחזיקו בפרשנות משלהם לתורה. הצדוקים נמנו עם בני מעמד הכהונה והאריסטוקרטיה של היהדות בתקופת בית שני.

הפרושים הם מניחי אבני היסוד ליהדות האורטודוכסית כפי שמוכרת לנו כיום כזרם המרכזי ביהדות של ישראל 2021 ומשכך עקרי אמונתם מוכרים לכולנו דאז וגם היום.

לגבי האיסיים הדיעות חלוקות. המידע על כת האיסיים ועל אורח חייהם מגיע אלינו ממקורות יוונים בלבד ואם משווים את הידוע לנו על האיסיים אל מול מה שנכתב על אורחות חייהם של "עדת היחיד" כת היהודים שישבו במערות קומראן והשאירו את מגילות ים המלח,נמצא: שאין התאמה בין השתיים ולא בטוח שיש קשר בין "עדת היחיד" שחיו בקומראן וסביבתה לבין האיסיים.

המחקר הארכאולוגי בתל קומראן מצביע על מספר שימושים בתל ועל רצף ישובי שמתחיל,ונגמר,בתקופת בית שני. הממצא מדבר על אתר ובו מרכז רוחני עם הרבה מאוד מקווי טהרה,ממצא שמשייך את האתר לעדת היחיד כמו גם מיצד חשמונאי שככל הנראה שימש להגנה על הדרך שלמרגלותיו וגם ממצאים מעידים על חנייה של צבא רומי באתר לקראת סוף התקופה.

המידע המדעי אודות כת האיסיים לוט בערפל ולעומת זאת,אורחות חייהם של כותבי המגילות הגנוזות,כמו גם הממצא הארכאולוגי בתל קומראן מעלים את הסברה המדעית על כך שהאתר שימש זרם בקרב הצדוקים ו/או שימש את הכהונה הצדוקית כאתר להימלט אליו במקרה ויהיה צורך,אם כתוצאה מצורר או במקרה והזרם הפרושי יצר את צעדיהם.

לדעתי יש לראות בקשר בין המגילות הגנוזות,כת היחיד שהעידה על עצמה כמי שכתבו אותן והשימוש שנעשה באתר הקומראן לבין הצדוקים ולראות בממצא הזה מקור אור על אודותם ובהוספת ידע שלנו,כיום,על הזרם הזה ביהדות של בית שני.

בהקשר זה מקור ביבליוגרפי,לקריאה נוספת:רחל אליאור "זיכרון ונשייה – סודן של מגילות מדבר יהודה",הקיבוץ המאוחד ומכון ואן ליר,2009.

זהו ביקרי השני בקומראן,הראשון,שהאמור לעיל פורסם בו,היה באפריל 2021. הפעם,התמקדתי בשלל המקוואות שנמצאו באתר – והתמונות, הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.