השבר הסורי אפריקאי הוא סידרה של שברים שמתחילה בדרום תורקיה ומסתיימת בדרום מזרח אסיה. השבר הוא תולדה של תנועת לוחות טקטונים כאשר הלוח האפריקאי נע במגמה צפונה והלוח הערבי נע במגמה דרומה. ישראל,שממערב לנהר הירדן,יושבת על הלוח הערבי וירדן,שממזרח לנהר,יושבת על הלוח האפריקאי.

תנועת הלוחות האלה,בישראל,יצרה את עמק הירדן,ממורדות החרמון ועד למפרץ אילת. החרמון הוא תולדה של לחץ שמפעיל השבר האפריקאי בתנועתו צפונה והרי החרמון,אלה שבישראל ובלבנון,הם הרי קימוט שנוצרו כתוצאה מתנועת השברים כאמור.

עד לפני כחמישה מליון שנה,בחלק הדרומי של הר החרמון,בצד המזרחי של נהר הירדן,בין הירמוך להדום החרמון,היה קער. לפני כחמישה מליון שנה במרכז הקער התפרצו כמה הרי געש,הרי הגעש הרדומים של הגולן הידועים בשם "קו התילים" של הגולן,ומלאו את הקער בלבה וכתוצאה מכך נוצרה רמת הגולן,שהיא חלק מהשדה הגעשי "א-שמה" שכולל את הגולן ואת הבשן שממזרחו,שנמצא בממלכת ירדן,זהו השדה הגעשי הגדול בעולם.

לאורך קו התילים,מסיבה לא ממש ידועה,נוצרו בועות לבה שלאחר שהתקשו הגז שבתוכן פרץ החוצה והבועות הפכו לכיסי קרקע,או מכתשי קרקע המכונים בערבית ג’ובה והעברית אימצה את השם כיסי לבה.

הג’ובה הגדולה היא אחת מאותן כיסי לבה שהגז ברח מהן ונוצר מכתש. ההסבר של כיסי הלבה הוא ההסבר השכיח והמקובל לתופעת הג’ובות ברמת הגולן,אך מה שמטיל בתאוריה הזו ספק קל היא העובדה שכל הג’ובות ברמה נמצאות בקו ישר ומקביל לקו התילים שהם,כאמור,הרי געש כבויים שכבו לפני כחמישה מליון שנה. לעובדה הזו – אין הסבר מדעי מניח את הדעת.

בשישי בבוקר ביקרנו בג’ובה הגדולה – והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

בצפון מזרח הגולן נמצא יער אודם. זהו יער טבעי שיד האדם תרמה לעיצובו אך לא להתהוותו. היער מתאפיין באלון תולע,עץ ממשפחת האלונים שצומח ברום של מעל לאלף מטר מעל פני הים. ואכן,גובהו של יער אודם הוא למעלה מאלף מטרים מעל לפני הים. כיום יער אודם תופס שטח של כ- 400 קמ"ר.

בשישי בבוקר ביקנו בחלקו של יער אודם שנמצא דרומית מזרחית לחרמון ליד העיירה vדרוזית ג’ובעתא ובו מסלול מעגלי בתוככי היער ובנוף עצי האלון,אלון התולע,והפאונה האופיינית לקרקע ברום של מעל לאלף מטר.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

רכס בשנית,ידוע יותר בשמו הערבי:רכס חזקה. הרכס נוצר כתוצאה מפעילות געשית שאירעה לפני כ- 100,000 שנה והיא תולדה של נביעת זרמי לבה אל פני השטח ויצירת רכס ההרים הזה,שהוא,כאמור,תופעה וולקנית המאוחרת להתפרצות התילים ב"קו התילים" שיצרו את הג’ובה הקטנה שבה בקרנו,קודם לכן.

שטח הרכס,זה שאיננו תפוס על ידי צה"ל במוצבים ושטחי אש,הוכרז כשמורת טבע ובה מסלול מרום הרכס,ליד מוצב חזקה,ועד לישוב אלוני הבשן לאורכו של רכס הלבה.

בשישי בבוקר ביקרנו בחלקו העליון של שמורת הטבע בשנית ונהננו מהפאונה שמאוד יחודית של הרכס שהיא שילוב של אדמת האפר הוולקני הפוריה ושל רום הרכס הסמוך לרום של עד כ-1,000 מטרים.

והמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

כקילומטר דרומית לגשר בנות יעקוב,אחד ממעברי הירדן העתיקים לאורכו של הנהר,נמצא תל. ראשית התל היא בתקופת הברונזה שבו היה,חליפית,ישוב שנועד להגן על מעבר הירדן ישוב שפעל,לסירוגין,מתקופת הברונזה ועד לכיבוש הערבי של ישראל מידי הצלבנים.

במאה ה-12 בתקופה שבה המוסלמים התדפקו על שערי הארץ פנו אבירים מהמסדר הטמפלרי למלך בלדווין הרביעי,מלך ירושלים הצלבנית,בבקשה לבנות מבצר על מעבר הירדן בבנות יעקוב,על מנת להדוף את האויב המוסלמי. בלדווין,לא רק שהסכים אלא שהגיע למקום ושהה בו כמה שבועות שבמהלכן החלו האבירים הטמפלרים בבנית החומה של המבצר.

לאחר השלמת בניית החומה ותחילת העבודות על המבצר עצמו,הגיע חיל חלוץ של הצבא המוסלמי ובהתקפת מחץ כבש את התל שממילא היה בהליך בנייה שמאז ומעולם – לא הושלם.לאחר הכיבוש המוסלמי התל ננטש לעד.

למרגלות התל זורם נהר הירדן והשנה,לאחר החורף המבורף,הירדן מלא בשצף של מים שעושה דרכו דרומה אל עבר הכנרת.

מצד עתרת יושב בדיוק על החלק הפעיל של השבר הסורי אפריקאי. החפירות באתר גילו תזוזה של חומות התל תזוזה בצד המזרחי של 2 מטרים צפונה ובצד הדרומי תזוזה של חצי מטר דרומה סך כל מפתח של 2.5 מטרים שהם תוצאה של תזוזת הלוחות הטכטונים שיצרו את השבר הסורי אפרקאי,ואת החרמון ורמת הגולן,שבה בקרנו – תזוזה הממשיכה גם היום ומנוטרת באופן קבוע על ידי מד לייזר אלקטרוני מדויק להפליא שנמצא משני צידי השבר בקן הכביש שחוצה את גשר בנות יעקוב.

בטרם הדרמנו מהרמה חזרה הביתה עצרנו לביקור במיצד עתרת ובזרימת הירדן למרגלותיו,והתמונות:הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

באפריל 1938 בעיר ניו-יורק,נולדה גייל ביתם היחידה של אסתל וג’ונתן רובין. לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת מישיגן,עובדת גייל כעורכת בהוצאת ספרים בניו-יורק ועוסק,בו בעת,בצילום עיתונאי.

זמן קצר אחרי שהחלה לעבוד בהוצאת הספרים חולה גייל בסרטן ובסוף שנות ה -60 היא מחלימה ממנו.

ב – 1969 מגיעה גייל לביקור בישראל,מתאהבת בארץ וקובעת בה את מקום מושבה הקבוע כשהיא עוסקת,לפרנסתה,בצילום עיתונאי. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים,מצטרפת גייל לכוחות הלוחמים בחזית הדרום ועם חציית התעלה גייל היתה לאזרח הישראלי הראשון שכף רגלו דורכת באדמת אפריקה המצרית. גייל שולחת מתמונותיה לאמצעי התקשורת והן מפורסמות מיד עם מעבר הכוחות לאדמת אפריקה.

לאחר המלחמה מחליטה גייל להקדיש עצמה לצילום נופיה של ארץ ישראל כולל החי והצומח שבה. צילומיה מתפרסמים בעולם וזוכים להערכה רבה הן בפן האומנותי והן בהיותה פורצת דרך כאישה בתחום צילום גברי למדי.

11 במרץ 1978 שבת אחר הצהריים. גייל רובין מגיעה לבריכות הדגים של קיבוץ מעגן מכאל. היא תופסת, לעצמה,עמדת תצפית סמוך לחוף הים וצופה בצפרים על מנת לאתר צילום. מן הים מגיחים 11 מחבלים שנתקלים בגייל,יורים בראשה והורגים אותה במקום. המחבלים מנסים לפרוץ למכוניתה של גייל,אך מוצאים אותה קטנה מידי עבורם. הם משאירים את גייל למותה,מגיעים לכביש החוף חוטפים נהג מונית ומיד אחר כך חוטפים אוטובוס אגד שבו חברי אגד וילדיהם שחזרו מטיול בצפון. סמוך לצומת גלילות מצליח הצבא לחסל את המחבלים לאחר שפוצצו את האוטובוס על יושביו. באסון,הידוע כ"אוטובוס הדמים" נהרגו 35 בני אדם וגייל רובין ההרוגה ה-36.

מתוך הערכה לעבודתה של גייל רובין – ולזכרה:החלטתי לפתוח בפרויקט של צילום הארץ,נופיה,החי והצומח ובפתיח לפרויקט יצאתי ביום שישי האחרון לבריכות הדגים בקיבוץ מעגן מכאל. גשם ורוח עזה קיבלו את פני וכמה קורמרנים,פרפור עקוד וענפות קיבלו את פני וניצפו,כמוני,נרטבים בגשם ונאבקים במשבי הרוח.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

נחל תבור,מתחיל את דרכו בהרי נצרת שם הוא מנקז אל ערוצו את מימיו. מהרי נצרת זורם הנחל מזרחה,עוקף את הר התבור,מדרום,ממשיך מצפון לקיבוץ גזית ומשם ממשיך מזרחה ונשפך לירדן בסמוך לכביש 90.

בחלקו העליון,אזור שמורת הטבע נחל תבור,הנחל אכזב ומים זורמים בו במהלך החורף בלבד. בחלקו המזרחי הנחל איתן וזורם כל השנה.

לאפיק נחל תבור משמעות גיאופוליטית גדולה. בעבר שימש אפיק הנחל שיירות מסחריות שנעו בדרך המזרח,מים המלך לאורך עמק הירדן צפונה,ואשר רצו להגיע למרכזים העירוניים של ארץ ישראל,קרי מגידו וחצור. השירות עלו באפיק הנחל מערבה על מנת לעשות כן. החשיבות הגיאופוליטית הזו נמשכת מהתקופה הנבטית ועד לתקופה הערבית,והמצודה בכוכב הירדן היא אחת הדוגמאות לחשיבותו של נחל תבור במעבר של מסחר מעמק הירדן מערבה אל תוככי ארץ ישראל.

שמורת הטבע שבנחל תבור מוכרזת ממעט צפונה לקיבוץ גזית ועד לשפך הנחל לירדן. החלק המערבי יותר,אזור הר תבור ואגן הניקוז של הנחל בהרי נצרת אינם חלק מהשמורה המוכרזת.

בבוקרו של שישי,הראשון מיד עם הסרת הסגר והאפשרות לבקר בטבע,ביקרנו בשמורת תבור למרגלות קיבוץ גזית. את פנינו קיבלו שלל פרחים וביניהם:כלניות,רקפות,תורמוס ואפילו נורית אחת.

אינני נוהג לציין את מפרט המצלמות והעדשות בהן אני עושה שימוש אך הפעם,אחרוג ממנהגי זה: התמונות של מגוון הצומח בשמורת תבור צולמו בעדשת הליוס קסם אופטי שיוצר בברית המועצות לפני כמה וכמה עשורים.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – פרחים

לגלרית התמונות – נחל תבור

מנחם.

נחל אלכסנדר הוא אחת מנחליה האיתנים של ישראל. אגן הניקוז שלו נמצא בהרי שכם ובסביבת העיר שכם,משם הנחל זורם מערבה,רובו ככולו בעמק חפר ונשפך לים התיכון בין המושבים בית ינאי ומכמורת,צפונית לנתניה.

חלקו התחתון של הנחל מוכרז כשמורת טבע ואחד האקסמפלרים המיוחדים לנחל הוא אוכלוסיית הצב הרך,פריט המצוי בסכנת הכחדה.

לגבי שמו של הנחל ישנן שתי גרסאות,הראשון: בראשית המאה ה – 1 לפנה"ס,כובש אלכסנדר ינאי את האזור שבו זורם הנחל ושמו של הנחל ניתן על שמו. השנייה: לא רחוק משפך הנחל לים,נמצאת אחוזתו של אסכנדר אבו זבורה שבסוף המאה ה- 19 היה יצואן גדול,ועשיר מאוד,של אבטיחים למצרים. האבטיחים,שגודלו בעיקר באזור שכם,נשפכו לנחל וצפו במורדו עד לאזור אחוזתו של אסכנדר,שם נאספו מהמים,הועמסו על ספינות קלות,שעשו דרכן לנמל אלכסנדריה במצרים,שם נמכרו לצריכה מקומית.

שמו של הנחל בערבית נהגה כנחל אסכנדר ומכאן סביר שמקור שמו הוא דווקא בסוחר האבטיחים העשיר ולא באלכסנדר ינאי שמבחינה הסטורית,כיבוש אזור הנחל היה מעשה שולי וחסר חשיבות אסטרטגית. על כן,סבורתני,ששם הנחל הוא מהמקור הערבי קרי משמו של סוחר האבטיחים.

שבת בבוקר. שבת,מי סופר, חמישית,או רביעית לסגר השלישי,או הרביעי – תלוי מי סופר. במערכת המשפט הישראלית,ובמקורותינו גם כן,שמור הכלל:”אין אדם שם עצמו רשע" ומאחר ולא נתפסתי – חזקת החפות עומדת גם לי,בהקשר של הפרת הסגר.

הכסופה ואני,חמושים במצלמה הגענו לשפך האלכסנדר ממש עם אור ראשון כשעננות אפורה מסייעת לסנן את קרניה העולים של שמש הסגר. חלק הארי מהתמונות שתראו נלקחו כשיחס התמונה על הסנסור של המצלמה שונה מהיחס של חישן מלא,3:2, ליחס של 1:1 שאותו רציתי לנסות וגם לאתגר עצמי בקומפוזיציה שמוגבלת רק לחלקו המרכזי של החישן שבמצלמה שלי.

והתפאורה,התפאורה בפתחו של האלכסנדר אחרי שסער הים – היא:היתה….מושלמת.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

מידי שנה צומח ופורח לו שיח הקיקיון שבקצה החניון. בסגר הקורונה הראשון,אפריל ,ביקרתי וצילמתי את הקיקיון הזה במלוא תפרחתו וכשהוא ירוק גאה ומתריס אל סביבתו.

עכשיו,זה כבר הסגר השלישי וסופו של ינואר ודומה שגם הקיקיון הנאמן שלי פורש לו השנה מסביבתו לאות הזדהות עם קורבנות הקורונה בסגר השלישי באכה ינואר .

והתמונות,התמונות הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

לגלרית התמונות הנוספת.

מנחם

נחל אוג הוא נחל אכזב הצפוני ביותר בים המלח. אזור הניקוז שלו הוא בהר הזיתים,הר הצופים ואבו דיס שבירושלים והוא נשפך לים המלח ליד קיבוץ אלמוג. תחילתו של נחל אוג ברום 800 מטר ובעת שפיכתו לים המלח הוא יורד בכ – 1200 מטרים מה שהופך אותו לנחל התלול ביותר בישראל מבחינת ההבדל בין רום מוליך המים לנקודת שפיכתו.

המים זורמים בנחל אוג במתווה של שיטפונות ובטרם הוא נשפח לים המלח הקימה קק"ל מאגר מים שאוצר את מי השטפונות,מידי חורף,מים המשמשים את קיבוץ אלמוג.

ערוץ נחל אוג מתחלק לשתי יחידות גאוגרפיות,נחל אוג עליון ונחל אוג תחתון. נחל אוג עליון זורם,מהרי ירושלים,לרוחבו של מדבר יהודה ואילו נחל אוג תחתון נופל ממדבר יהודה לעומקו של השפך הסורי אפרקאי בדרכו לים המלח.

שמו הערבי של של הנחל הוא אל מאכלכ (ישל הגות אל-מקלאך) שפרושו:הנחל שממנו לא ניתן לשאוב מים. לאורך ערוצו העליון של נחל אוג התיישבו,במהלך התקופה הביזנטית,מספר נזירים ויצרו לאורכו לאורות להתבודדות ומנזר אביטימיוס נחשב לחלק מהלאורות של ואדי אוג עליון.

ואדי אוג תחתון חורץ קניון בקיר המערבי של השבר הסורי אפריקאי והוא החלק המטיול יותר של הואדי. יש לשם לב לכך שמסלולו התחתון של הנחל הוא מסלול מעגלי מסומן,ואין לחרוג מסימון השבילים מאחר והחלק הלא מסומן נמצא בשטח אש של צה"ל.

שמו העברי של ואדי אוג נגזר מצמח ששמו אוג קוצני. האוג הקוצני שכיח בנחל אוג עליון ובחלקו התחתון איננו גדל כלל ועיקר.

חריצת הקניון בואדי אוג תחתון שובה עין ומשנה את פניו על פי תדירות ועוצמת השיטפונות בו. אף כי במהלך הקניון של אוג תחתון צריך לטפס בכמה סולמות יתדות הטיפוס איננו קשה ובהחלט שווה את המאמץ ואת היופי הבלתי רגיל של הקניון הזה,יופי שממנו שבעו עיני ועדשות המצלמה שלי.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

מישור ימין שוכן דרומית מזרחית לעיר דימונה,שיטחו כ – 100 קמ"ר אך במרכזו של מישור ימין נמצאת הקרייה למחקר גרעיני,הכור הגרעיני של דימונה – ומשכך מירב שיטחו מוכרז כשטח צבאי סגור והתנועה בו,כמו גם הכניסה אליו:אסורים.

כביש 227 חוצה את מישון ימין למלוא רוחבו והתנועה עליו,כמו גם הטבע בסביבתו הקרובה,פתוחים לקהל הרחב עם אי אילו מגבלות של שטחי אש סגורים מהטעמים שהוזכרו מעלה ואחרים הידועים לכל מבקשי נפשה של ישראל אך לא לאזרחיה.

את מישור ימין חוצים שני מוליכי מים אכזבים שאליהם שמנו את פעמינו: גבי ימין ועין ירקעם. שניהם,כאמור,אכזבים ברוב ימי השנה למעט עין ירקעם ששופע קימעה כמעט כל השנה. שניהם נשפכים לנחל חתירה אותו הנחל שבמרכז המכתש הגדול והוא האחראי ליצירת תופעת הטבע היחודית הזו.

לאחר אירוע הגשם,שחלף בתחילת השבוע הקודם,גבי ימין מלאו מים כמו גם גביו של עין ירקעם ושפיעתו של העין התגברה.

לאחר ביקור בגבי ימין ובעין ירקעם חצינו את המכתש הגדול לרוחבו,ובדרך ביקרנו באחת מתופעות הטבע היפות והמענינות של המכתש הזה:גלילי האבנים הנראים כמו עצים שהתאבנו והרוונו את עיניינו במראו מלא ההוד והדר של המכתש.

והתמונות,מחולקות לשלושה אלבומים לשלושת האתרים שביקרנו,הן כאן לפניכם והן מן המעט ששבעה העין ונתפס בעין העדשה:

לגלרית התמונות – גבי ימין.

לגלרית התמונות – עין ירקעם.

לגלרית התמונות – מאובני העצים.

מנחם.