ארכיון מרץ 2019

מקור השם עכו אינו ידוע. בתנ"כ עכו נזכרת רק פעם אחת,בספר שופטים,וראשית התעוד ההסטורי שלה מגיע מתעודות מצריות שונות. עד לסוף התקופה הרומית העיר,עכו,נמצאת די רחוק מנמל עכו המוכר היום ממזרח לעיר במה שמכונה תל נפוליאון. העיר הרומית לא היתה מהחשובות בעירי פרובינקיה פלסטינה.

קודם לרומאים ישבו בתל עכו תושבים של האימפריה ההלניסטית,הממצא הארכיאולוגי מצביע על יישוב,בתל עכו,מתקופת בית תלמי.

במכתבי אל-עמרנה,בני המאה ה- 14 לפנה"ס,מוזכרת עכו כעיר נמל. תיעוד היסטורי מזכיר שליטה של הפיניקים בנמל עכו ובתקופת הברזל,ישנו תיעוד,של כיבוש והתישבות בעכו של השרדנה – עם מגויי הים שממצאים של פרופ’ אדם זרטל (ז"ל) מצביעים של התישבות של השרדנה גם בדרום הכרמל ועל קשר בינם לבין יושבי סרדיניה הקדומים.

התעוד הארכאולוגי מגיע לימי ראשית עכו בתקופת הברונזה המאוחרת,ברם:בסוף התקופה הזו ננטשת העיר לכאלף שנה ומתחילה להיות מוזכרת שוב בתקופת הברזל,כאמור לעיל.

תחילת פריחתה של עכו,ונמל עכו – כפי שמוכר לנו כיום,היא בתקופה המוסלמית עם כבוש הארץ ב- 638 לספירה. המוסלמים,הופכים את עכו לעיר נמל מהחשובות בערי הנמל של האימפריה האיסלמית.

עיר הנמל המוסלמית מחליפה כמה ידיים במהלך המאות ה – 8 ועד למאה ה – 11 בין האיסלם,הממלוקים והצלבנים. עיקר המצאי הארכאולוגי/הסטורי העכו העתיקה,כפי שמוכרת לנו כיום,הוא מהתקופה הזו.

בחשיבה ההסטורית של מדינת ישראל עיקר חשיבותה של עכו היא מהתקופה הצלבנית,וגם הממצאים הארכיאולוגים המרשימים ביותר בעכו העתיקה,הם מתקופה זו,ברם: שיאה של העיר עכו ושיא פריחתה כנמל מסחרי בים התיכון במקומה המוכר לנו כיום,הוא דווקא בתקופת האיסלם הקדומה,קודם לכיבוש הממלוכי והצלבני.

עכו היא עיר מעורבת המנוהלת על ידי עיריה אחת המשותפת לעיר כולה,אין הפרדה מוניציפאלית כמו בנצרת.

נפלה בידי ההזדמנות לבקר בעכו העתיקה בליל שישי האחרון,והינה כמה תמונות שאספתי בעיר המוסלמית המפוארת – הזו.

אל הגלריה.

רמת מנשה נמצאת בדרום הכרמל וגובלת,מדרום,עם רכס אמיר שעליו נמצא הישוב אום-אל-פחם,ובצפון נתחם על ידי עמק יזרעאל.

גובהה הממוצע של רמת מנשה הוא כ- 250 מטרים והמקום הגבוהה ביותר מתנשא לכ- 400 מטרים.

מצידיה של רמת מנשה זורמים ארבע נחלים:נחל תות,נחל יוקנעם (הידוע בשם ואדי מילק),נחל השופט והקישון.

הפאונה ברמת מנשה משתנה בין עונות השנה ובחורף עשירה ברקפות,נוריות,קנה,פטל,תורמוס וכלניות.

מלבד מספר ישובים ישראלים מכילה רמת מנשה פארק בן 84 אלף דונמים ובשנת 2011 הוכרז הפארק,על ידי אונסק"ו,כשמורה ביוספרית קרי:שמורת טבע שהחי,הצומח והנוף בו מוגנים בהיותם נכס טבע ייחודי ומוגן לטובת האנושות כולה.

נחל השופט,זורם מרמת מנשה צפונה ומערבה ונשפך לנחל הקישון. נחל השופט הוא חלק מהביוספרה של שמורת פארק רמת מנשה,ובנוסף:לאורך הנחל הוסדרו כמה שבילי הליכה שהונגשו לנכים.

הנחל הוא נחל איתן וספיקת מימיו נעה בין מליון לשני מליון ממ"ק מים בשנה כשבחורף 1992 נרשמה בו שיא ספיקה של 11.6 מליון ממ"ק בשנה.

לפניכם התמונות שצולמו בנחל השופט ובשמורה הביוספרית סמוך לקיבוץ רמות מנשה.

אל הגלריה

מנחם.

על רכס הכורכר המזרחי,בצמוד לחלק המערבי של נס ציונה,משתרע הגן הלאומי נס ציונה. הגן מכיל מספר גבעות כורכר ועמקים שבניהן,חלקם עובדו בעבר ואים בשימוש עוד.

בגן מספר שבילים אך הם לא מסומנים.שטח הגן מגודר ומשולט,באדיבות עירית נס ציונה,אך השבילים שבו אינם מסומנים.

בשטח הגן גדלים כ- 300 מינים של צמחים ועצים,חלקם טבעיים,חלקם מעשה ידי אדם וחלקם אפיפיטים,קרי:צומח מעשה ידי אדם שצומח כטפיל על הפאונה הטבעית.

בעקבות הגשמים בחורף המבורך בצומח הטבעי בגן כולל:כלניות,נוריות,פרגים,צבעונים ואירוס הארגמן.

הגן סובל משחיקה והרס של כרבי שטח,הרס שפוגע בפאונה הטבעית ומנגד,מאפשר כניסה של מינים פולשים לשטח הגן והשתלטות שלהם על הפאונה הטבעית.

מאחר והגן כולל שטחים בבעלות פרטית הכרזתו כגן לאומי,וכנכס טבע לאומי,מתעכבת ובשל העכוב הזה הגן חשוף,כאמור,להרס הנובע מכניסתם של רכבי שטח ובעלי חיים מבויתים לשטח הגן והפרת האיזון האקולוגי הנדרש לגידול הפאונה הטבעית.

חלק מהגן נמצא בשטח השיפוט של מושב בית עובד,וחלק מהאדמות הפרטיות שנכללות בשטח הגן שייכות לתושבי בית עובד.

ב- 2009 הופקדה תוכנית להרחבת מושב בית עובד,הרחבה שכוללת את השטחים הפרטיים שבשטח גן נס ציונה.
במסגרת הפקדת התוכנית,שהוצגה לעיון הציבור ב- 2009,שטח הגן שאיננו בבעלות פרטית אמור להיות מוכרז כגן לאומי וכנכס טבע לאומי.
מאז 2009 לא השתנה דבר במצב הסטאטוטורי של הגן הלאומי ו/או ההרחבה של מושב בית עובד ומשכך הגן עדיין איננו גן לאומי מוכרז.

ולפניכם חלק מהפאונה הטבעית שקלטה עין המצלמה בגן לאומי נס ציונה.

אל הגלריה

מנחם.

גן לאומי חוף השרון,הידוע יותר בשם חוף געש,משתרע לאורך מצוק הכורכר שלחוף הים בין ארסוף,בדרום,למכון וינגייט,בצפון.

הגן הלאומי הזה סבל מנזק מעשה ידי אדם,בעיקר:נזקים שנגרמו,לחי ולצומח,על ידי כלי רכב,בעיקר רכבי שטח.

ב– 2001 הוכרז הגן כגן לאומי הוא גודר והכניסה אליו מותרת לבני אדם בלבד וברגל בלבד. כניסה של כלבים לגן אסורה,עוד נתעכב על זה בהמשך.

חלקו המערבי של הגן משתרע לאורכו של מצוק הכורכר המערבי. מצוק זה סובל משחיקה מאוצת והוא מוכרז כשטח בסכנת התמוטטות.

לאחר שיקום הגן מנזקי האדם החלו לקנן במצוק הכורכר שרקרקים ושפתי המצוק,לא רק מסוכנים בשל סכנת התמוטטות,הם נכס טבע מוגן שהכניסה אליו לבני אדם אסור – וזאת על מנת לשמר את קיני השרקרקים.

הכרזת הגן הלאומי התאפשרה לאחר פינוי שטחי אש של צה"ל ששכנו בין געש למכון וינגייט. בהמשך מתוכנן פינו של שטחי אש ושטחי צבא סגורים,גם מדרום לארסוף וגן חוף השרון יתחבר,פיזית,לגן לאומי ארסוף שבפאתיה הצפוניים של הרצליה.תוכנית זו טרם הושלמה.

בשטחי הגן הלאומי נטעו,בידי אדם,מספר סוגים של עצים שאינם חלק מהחורש הטבעי בגן,ברם:עם הכרזתו וסגירתו לרכבי שטח צמחייה מהפאונה הטבעית של גבעות הכורכר חידשה את עצמה והגן המוכרז,נכון ל 2019,כולל פאונה טבעית ועצים מעשה ידי אדם. בהמשך הרצף של הגן,דרומה עד לגן לאומי ארסוף,לא מתוכננת שתילה של עצים והחלק הדרומי,והעתידי,של הגן יזכה לתחייה של הפאונה הטבעית לגבעות הכורכר ללא התערבות מעשה ידי אדם.

עם הכרזת הגן הלאומי הושהו,בתוכו,אל הטבע צבאים (הצבי הארץ ישראלי) שנכון ל 2019 מצב העדר בגן מוגדר בסטאטוס של התאקלמות מלאה. מסיבה זו אסורה הכנסה של כלבים,וחיות מחמד אחרות,לשטחי הגן הלאומי.

אל הגלריה

אזור התעשיה עתיר ידע,גובל עם שדותיו של (מושב) עין חמד.בצהרי היום,התעבו להם ענני קולמוס צבועים בלבן ואפור,מבלי שהראו סימנים של גשם ההולך ובא.

לקחתי את ציוד הצילום שלי ויצאתי,ברגל,לשדות עין חמד שעל גבול אזור התעשיה עתיר ידע. ניצלתי את ההזדמנות לצלם בכמה עדשות שונות וגם,לבחון כמה קונפיגורציות חדשות שהטמעתי במצלמות שלי.

הינה לפניכם אלבום התמונות שנאספו בשדות עין חמד.

אל הגלריה

כל שנה,בשבת הראשונה שאחרי החגים/שמחת תורה,אנחנו פוקדים את עין בוקק.

השנה,השקמנו קום ופקדנו את הואדי בשעת בוקר מוקדמת. עם כניסתינו לערוץ התמלאנו פליאה:הערוץ יבש.

במעלה הערוץ החלו המים להופיע,ולזרום אבל בריא שמדובר בפחות ממחצית כמות המים שראינו בשנים הקודמות.

כששמנו פעמינו ממפל בוקק מזרחה,חזרה לים המלח,החל הטבע להתעורר. דבוקת טריסטמית הופיעו והרשו לנו לצלמן בנחת,צרעה,לא מזוהה,נחתה על אחד הסלעים והציגה עצמה לעין המצלמה והיעלים,אם ובתה ואחר כך זכר שנראה מאוד מתעניין באם יעל,הרשו לנו לחדור לחייהן ולצלמם.

אל הגלריה

מחלף אלישמע,על כביש 531,טומן בחובו כמה פינות חמד ירוקות. זה כבר זמן מה שאני עובר במחלף הזה בשעות הבוקר ומתענג על ערפילי הבוקר הנושקים לירוק המקסים של שדות אלישמע המקיפים את המחלף.

שבת בבוקר. לפי תחזית מזג האוויר הסכוי היחידי לצפות בערפילי הבוקר המוסיפים לשדות המוריקם נופח של מסתורין שובה עין היא עם אור ראשון,שכן מאוחר יותר היום אמור להתחמם וערפילי הבוקר שונאים….חום.

שבת. חמש בבוקר והשעון המעורר מזכיר שזו:שעת היקיצה. סדורי ההשקמה מסתימים להם,וגם כוס הקפה של הבוקר. הפעם,אני מחליט,לקחת איתי את כל המצלמות והעדשות כך שדבר לא יתפקשש.

חלון הזמן שעומד לרשותי לצילום השדות עוטי ערפילי הבוקר קצר מאוד,כשלושים דקות,ולכן אני מחליט לקחת "סיכון" ובמקום להגיע לקירבה פיזית לשדות – אשתמש בעדשת הטלה (150-600) ,להלן המפלץ, למין שאינו ממינה:צילום אוביקטים בנוף.

משכך,גם הבגדים ונעלי הדשדוש בבוץ נשארים מאחור והבאגי,ממתין בחצר למטה להעמסת החצובה…ובעוד החושך עדיין שולטים בחוץ:מדווש אל הכביש באוריאנטציה למחלף אלישמע ואז,אבוי:מסתבר שחסר אוויר בגלגלי הבאגי,שידע כמה ימי בטלה טובים.

תחנת הדלק הקרובה נמצאת על דרך למחלף אלישמע. סר אליה מחבר את משאבת האוויר לגלגל הקדמי של הבאגי…ותאונת עבודה מתרחשת:הבאגי מחליט לקרוס אפיים ארצה כשהוא משאיר את שסתום האוויר תקוע בפיית משאבת האוויר של תחנת הדלק,ובנשיפה חדה ובלתי מתפשרת מבשר על יציאת האחרונה בטיפת האוויר של הצמיג הקדמי והבאגי: ניזוק קלות ובעיקר ללא שסתום מלוי אוויר בגלגל הקדמי.לא שמיש בעליל.

בזוית העין אני רואה שהרי השומרון עדין עומדים בחשיכתם. חישוב מהיר,מצביע על כך שהגעה רגלית למחלף תארך כ-22 דקות. בדיוק לאור ראשון.

אז נופלת החלטה: הבאגי חסרי האוויר בריאה הקדמית מוחזרים הביתה ומוחלפים במוטות ההליכה שלי. יוצאים רגלית למחלף אלישמע,וההחלטה לצלם עם המפלץ מקבלת משנה חשיבות.

מחלף אלישמע מעט מוגבה מעל לסביבה שלו,ובעודי מטפס אליו מתגלה לפני שדה ירוק מכוסה בערפלי הבוקר,וניצני קרני שמש מבצבצות מעל להרי השומרון בתאורה שכאילו הוזמנה על ידי במיוחד – אנקת התענגות והשתאות בלתי נשלטת נפלטה מפי,מזל שהמחלף ריק מאדם – כי זר:לא יבין.

אל הגלריה

בין אפריל 1881 למאי 1882 אירעו פרעות דמים ביהודי דרום רוסיה– פרעות הידועות בשם "סופות הנגב".

בעקבות הפרעות האלה,קבוצה של יהודים הגיעו לארץ ישראל במגמה לרכוש קרקעות ואליהן להביא יהודים מדרום רוסיה ולישבם בארץ ישראל.

ב1890 בתיווכו של יהושוע חנקין רכשה קבוצת היהודים הזו כ– 30,000 דונם מידי האפנדי סלים ח’ורי,כל האדמות האלה נמצאות בשטח המונציפאלי של העיר חדרה דהיום.

חנקין,שיכנע את קבוצת הרוכשים לרכוש את הקרקעות תוך אבטחה שידאג ליבוש הביצות שבקרקע שנרכשה,ביצות שתפסו את רובה של הקרקע הנרכשת.

עובר הבטחה הזו התארגנה קבוצה של יהודים מרוסיה ועלתה לארץ להתישב בביצות חדרה. חנקין,משקיבל את כספו,העביר את הקושנים בשטחי הקרקע מידיו לידי נציג המישבים בשם משה מרדכי אפשטיין ונעלם עם הכסף ועם האבטחה ליבש את הביצות.

הביצות הפילו חללים רבים בקרב המתישבים ואליעזר יפה,הרופא,המליץ להם להסתלק מהאזור בטרם יתושי האנופלס נושאי הקדחת יחסלו אותם עד לאחרון בהם.

בצר להם פנו מתישבי חדרה לעזרת תושבי הדלתא של הנילוס במצרים,שם צברו ניסיון ביבוש ביצות שנוצרו עקב שיטפונות החורף של הנילוס.

לא ידוע בדיוק כמה פועלי יבוש ביצות הגיעו מהנילוס לחדרה אבל משהגיעו החלו מיד בפעולות היבוש שכללו לישת הבוץ מהביצות,יבושו בשמש ובניית תעלות מים,מלבני הבוץ היבשות,תעלות מים שניקזו את מי הביצות לסביבה הנמוכה באזור הים וכך גרמו ליבושן – לא לפני שרבים מהפועלים המצריים נפלו חלל למחלת קדחת.

ביצה אחת,שאומנם נוקזה במהלך עבודתם של עובדי הניקוז ממצרים,נשארה נצר לביצות חדרה,ובכל חורף חוזרת הביצה להיקוות ומתיבשת,מאליה ובעזרת מערכת ניקוז ששופצה בעשור האחרון עם הרחבת כביש 4 באכה חדרה.

ביצת חדרה הוכרזה כנכס נופי של מדינת ישראל ואף על פי שהיא חלק מהמרחב השיפוטי של העיר חדרה הביצה מוחרגת מתוכניות המתאר של העיר חדרה ונכון ל 2019 אין כוונה להפוך את הביצה לפארק מוכרז אלא לשמרה במצבה הטבעי הנכחי,שימור הביצה וטיפול בה נמצא,על פי דין,נמצא תחת אחריותה של הרשות להגנת הטבע והביצה היא שמורת טבע מוכרזת.

אל הגלריה