יודפת אשר בגליל.
הכתובים פה מוקדשים לאיש הרוח שהלך לפני המחנה שלי: פרופ’ אדם זרטל ז"ל.
נכתבו בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד,ונכונים לכל המגדרים.
בכל מוסד אקדמי,שמכבד את עצמו,ימצא איש הוראה שבאישיותו,בידע שלו ובאורחות חייו מהווה את האש שהולכת לפני המחנה. הדבר שכיח,מאוד,בהשכלה המקובלת בישיבות של המגזר החרדי והדתי שבהן ראש הישיבה,רב הישיבה,משמש כאש שלפני המחנה לכל האברכים. אבל גם במוסדות חינוך אחרים,בכלל,ובאקדמיה בפרט ימצאו מחנכים שמובילים את תלמידיהם לדרך ארץ יחודית הנובעת מאישיותם,הידע שלהם ואורחות חייהם.
ב 1938 ד"ר יוסף שכטר עולה לישראל לאחר השתלטות של המשטר הנאצי על אוסטריה,שבה שהה אחרי שכבר השלים את השכלתו,כרב,וכבר היה ידוע כהוגה דיעות יהודי פורה ומשמעותי. בארץ עסק שכטר בחינוך בין השאר בפתח תקווה ובתל אביב. ב 1940 פונה אליו ארתור בירם,מיסד ומנהל בית הספר הראלי שבחיפה,וביקש ממנו להצטרף לסגל ההוראה. ד"ר שכטר נענה בחיוב ועד מהרה הפך לאחד המורים הבולטים והמבוקשים בבית הספר. ד"ר שכטר התקדם בסולם התפקידים במשרד החינוך ולימים,בשנות השישים של המאה הקודמת,הפך ממורה למפקח.
בשנות החמישים,של המאה הקודמת,הגיע השפעתו של ד"ר שכטר לשיאה כאשר קבוצה של תלמידים התאגדה סביבו ומעבר להוראה במסגרת הראלי החלו להתבצע פגישות של חברי הקבוצה עם ד"ר שכטר,חלקן נערכו במסדרונות הראלי וחלקן בביתו שבחיפה. אט אט החלה הקבוצה להתגבש תחת ערכיו הרוחניים הפילוסופים וערכי אהבת האדם והארץ של ד"ר שכטר. קבוצה זו נודעה בשם:השכטריסטים.
לכשסימו את חוק לימודיהם,התגייסה הקבוצה כאחת לשירות בחטיבת הנ"ל של צה"ל כגרעין נחל העומד בפני עצמו. בתום שירותם הצבאי,קיבלו לידיהם כ 2700 דונם של אדמה בבעלות קק"ל צפנית ליודפת העתיקה ושם הקימו ישוב קהילתי,בשם יודפת,שמימש את שלמדו מפיו של ד"ר שכטר.
לימים,הפכה יודפת למושב שיתופי. חלק מערכי השכטריסטים הוחלפו באורחות חיים מאדיאולוגיות אחרות וכיום: יודפת היא עדיין מושב שיתופי שמבוסס על חינוך על פי האידיאולוגיה האנתרופוסופית.
בתקופת בית שני,על רכס הרי יודפת שבגליל התחתון מוקמת העיר יודפת. על פי המשנה,יודפת היתה אחת מהערים מוקפות חומה שנפלו לידי ישראל,ברם: הזהוי עם יודפת אשר בגליל מוטל בספק רב. בתל יודפת נמצאו ממצאים ארכאולוגים המעידים של ישוב שהחל את קיומו בתקופה ההלניסטית ומסיים את קיומו לאחר המרד הגדול בימי בית שני.
בפרוץ המרד הגדול,67 לספירה,יודפת היא עיר מבוצרת ואחת הערים היהודיות החשובות בגליל. בעיני ראשי המרד עמידתה של יודפת בפני הלגיון הרומי,שעשה דרכו מסוריה לצפון ארץ ישראל,יהווה את הנס הראשון שיונף להצלחת המרד והגשמת מטרותיו. תקוות ומציאות,לחוד. הלגיון הרומי,שגם הוא מבין שיודפת היא סמל להצלחה או מטה לכישלון,מגיע ליודפת,צר עליה ומכניע אותה די בקלות,יש לומר,וזורע בה הרס.
לאחר המרד הגדול יודפת משופצת ומוקמת שוב. הפעם ללא חומה. כמה זמן התקיימה עד שננטשה כליל,לא ברור אך מציטוטים בתלמוד עולה שישוב יהודי ביודפת התקיים בסוף המאה השלישית לספירה,כמאתיים שנה לאחר שנחרבה על ידי הלגיון הרומי,והוקמה מחדש אחרי המרד.
לצידו של מושב יודפת נמצא תל יודפת שהחפירות בו שוחזרו והביקור בו הוסדר על ידי רשות הטבע והגנים – בתחילתו של ספטמבר 2021 ביקרנו במקום – והתמונות,מהחי,צומח והממצא הארכאולוגי,הן כאן לפניכם:
מנחם.
