פארק כפר סבא ראש השנה שתפ"א.
אחרי כעשרה ימים של בידוד בשל חשיפה לחולה קורונה,יצאתי היום,בצהרים,לפארק כפר סבא לחוות את רגעי חופש התנועה שמיד אחריהם יינטלו ממני באדיבות ממשלת ישראל.
והתמונות מדברות,בעד עצמן.
מנחם.
פרק אקולוגי הוד השרון.
יצא לי כמה פעמים לבקר בפארק האקולוגי בהוד השרון. עוד בתחילה,טרם הוכרז,אחרי שהוכרז ועוד. לאט לאט החי בפארק,ובעיקר ציפרים ועופות,הולך ומתייצב ובבוקרה של שבת,עוד בטרם תכה השמש את חומה, סרתי לפארק על מנת לחדור לביתם של הציפרים והעופות שבפארק מיד אחרי שפקחו עין ראשונה של בוקר.
והתמונות,הן כאן לפניכם.
מנחם.
שקיעה באפולוניה.
שקיעה באפולוניה.
במהלך התקופה הפניקית,מתרחבת השפעתה של צידון וערי נמל,פיניקיות,מוקומות לחופה של ארץ ישראל. ארסוף,היא אחת מאותן ערי השפעה של צידון. ארסוף נקראת על שמו של האל רשף אל הסער והמלחמה הפיניקי. נמל ארסוף עוסק בסחר עם הים האיגאי וביצור,ויצוא,של צבע הארגמן.
בתקופה ההלניסטית מתרחבת העיר ארסוף והיא משמשת נמל עגינה במסע האוניות בין יפו לדור. השלטון ההלניסטי משנה את שמה,השמי,של ארסוף לשם הלניסטי:אפולוניה,על שם אפולו האל היווני המקביל בחשיבותו לרשף הפיניקי.
בתקופה הרומית מתרחבת וגדלה אפולוניה והיא הופכת לעיר הגדולה בשרון. ב- 113 לספירה נפגעת אפולוניה קשה ברעידת אדמה,אך הממשל הרומי משקם אותה ובמסגרת השיקום הזה מוקם נמל ימי שמשמש ליצוא מאפולוניה לרומא ולצפון אפריקה.
בתקופה הביזנטית אפולוניה גדלה ומתרחבת.שמה משונה מאפולוניה לסוזוסה. בעיר מוקמת כנסיה גדולה ואוכלוסיתה מונה רוב נוצרי ומיעוט שומרוני.
ב – 640 נכבשת אפולוניה על ידי המוסלמים,שמקימים בה חומה בצורה גדולת מימדים. השלטון המוסלמי מצמצם את מרחב העיר וגם מקטין את הנמל שבה. ב – 1101 נכבשת אפולוניה על ידי הצלבנים שאוחזים בעיר עד לתבוסתם הקרב חיטים. לאחר השלטון הצלבני ננטשת העיר לעד.
ביום האחרון של אוגוסט איפשרה רשות הטבע והגנים לשהות בגן הלאומי אפולוניה עד לשעות הלילה ולצפות את השקיעה על העיר – נצלנו את האפשרות הזו לבקר באפולוניה ולהינות משעתיו האחרונות של חודש אוגוסט 2020.
מנחם
מצדה.
ראשית הנוכחות האנושית במצדה נעוצה בתקופה הכלכוליתית,אז השתמשו בני האדם במערות שבמצוק הדרום מזרחי של ההר. מתקופת הברזל נמצאו,במצדה,כמה ממצאים אם כי עדות לישוב עירוני לא נמצאה באתר.
על פי יוסף בן מתתיהו בתקופה ההלניסטית נבנה מבצר על גבי המצדה,על ידי הכהן הגדול,ככל הנראה:יונתן הווספי. בהר נמצאו חרסים מהתקופה ההלניסטית אך היקף הבנייה,מעבר למצודה שהוזכרה,לא ידועה.
הורדוס נחשב,ובצדק,כמקימה של מצדה על פני ההר והפיכת הר השולחן לעיר פעילה בארץ ישראל. הורדוס,שהיה מקושר עם הנבטים הבין שעיר מבצר באזור המצדה תיתן לו יתרון כלכלי שלפיו,יוכל לגבות מיסי מעבר משירות שנעו בשבר הסורי אפריקאי בכלל וכאלה שסחרו בזפת מים המלח.
הורדוס התגייס למשימה והקים על המצדה עיר מבוצרת ובה מפעל מים ואלמנטים האופיניים לעיר רומית בת זמנו.
מיתוס "מצדה לא תיפול שנית".
ב – 66 לפנה"ס פורץ מרד בארץ ישראל נגד השלטון הרומי. השלטון הרומי שולח לארץ ישראל את הלגיון ה-10 שלו,ליגיון שחנה,עד אז,באזור סוריה של היום. כשמגיע הליגיון לארץ ישראל הוא נתקל בתופעת ההתאבדות והמקום הראשון שבו אירע אירוע התאבדות על מנת שלא ליפול בשבי הרומי היה ביודפת שבגליל. בהמשך,בסוף אותה שנה,בגמלא,שוב נתקל הצבא הרומי בתופעת ההתאבדות ובשני המקרים,כמו גם במצדה,ההתאבדות ההמונית לא היתה הגורם לנפילת הערים אלא תופעת לואי בצידה.
המחקר המודרני מצביע על כך שההתאבדות במצדה,המיוחסת לכת הסיקריקים,היתה תופעה שולית בלבד וגם כי הסקריקים היוו כחמישית מתושבי העיר הנצורה. ככל הנראה מצדה נפלה ללא קרב על הפתח שבו אייל הניגוח הרומי הרס את חומת העיר ורוב תושבי העיר נכנעו או נשחטו על ידי הלגיון כשנכנס לעיר.
כמות המתאבדים שמתאר יוסף בן מתתיהו לא אוששה מחקרית ובמחקר נמצאו כ- 20 גופות של תושבי מצדה שמתו מוות ישיר מהליך הכיבוש הרומי ולא 900,מתאבדים, כפי שמתאר בן מתתיהו.
לאחר כיבוש מצדה,חונה בה חייל מצב רומי ומעיר היא הופכת לעמדת משמר של הצבא הרומי. בשלהי התקופה הביזנטית מספר נזירים מקימים לאורה במצדה,לאורה שננטשת בשלהי התקופה הביזנטית,ומצדה צונחת לתהום השיכחה.
ב- 1806 נוסע גרמני מגיע למצדה,מזהה את האתר ואת הכנסיה הביזנטית שבו. ב- 1838 אלי סמית נוסע מסיונר אמרקאי,מזהה את שרידי ארמון הורדוס הצפוני באמצעות טלסקופ. ב – 1842 מבקר מסיונר אמרקאי במצדה ויחד עם צייר בריטי,שנלווה אליו,הם סוקרים את בורות המים של מצדה ומנציחים אותם בתיאור מסע ותמונות. ב- 1865 במסגרת "סקר ארץ ישראל המערבית" מזהה צ’ארס וורן את שביל הנחש שבמעלה המצדה ומזהה,בטעות,את הארמון המערבי בהר כארמונו של הורדוס. ב- 1909 מתבצע סקר של מחנות הלגיון הרומי סביב למצדה כולל המחנה הראשי שנבנה מערבית לדייק שבאמצעותו הועלה אייל הניגוח הרומי וחומות העיר נפרצו. ב- 1932 עולה החוקר הגרמני ארטור שולמן למצדה,שולמן מסרטט את המצאי הארכיאולוגי שראה בהר ומחקרו מהווה בסיס למחקר הארכאולוגי המודרני של המצדה.
לאחר קום המדינה מצדה נכללת בגבולות המדינה וב – 1953 מגיע למצדה שמריהו גוטמן ומתחיל במחקר ארכאולוגי מודרני של ההר.
גולת הכותרת במחקר של מצדה הגיעה עם החפירות הארכאולגיות המקיפות, שבמהלכן נחפר האתר כולו על ידי משלחת ישראלית בראשות יגאל ידין, במהלך שתי עונות חפירה מאוקטובר 1963 עד אפריל 1964 ומדצמבר 1964 עד מרץ 1965. בעקבות שחזור העתיקות שידין הוביל במצדה נקבע המושג "קו ידין" – זהו קו משורטט שחור, לעיתים קו מלט בולט, המבדיל בין הנדבכים שנמצאו באתר לבין הנדבכים שהתוספו במהלך השחזור.
בשנות ה- 90 ובתחילת המאה ה- 21 מספר משלחות ממשיכות בחפירה באתר שעדיין נמצא תחת מחקר ארכאולוגי פעיל.
ב- 1968 מוכרזת מצדה כגן לאומי והאתר מוסדר לביקור וב 2001 מוכרזת מצדה כאתר מורשת עולמית.
בשבת ביקרנו במצדה לצפות בזריחה על ההר ולטייל באתר הארכאולוגי,והתמונות,הן כאן לפניכם.
מנחם.
זריחה במצוק הארבל.
מצוק הארבל זרוע במערות,רובן מערות טבעיות ומיעוטן מעשה ידי אדם. ראשית ההתישבות היהודית,בארבל,מתאורכת לתקופה הפריסטורית. שיא הנוכחות היהודית הוא מימי המרד של היהודים בהורדוס.
במהלך דכוי המרד,נעזר הורדוס בלגיון הרומי שמהנדסיו בנו סלים,שהשתלשלו משפת המצוק אל עבר פי המערות. החילים,שבסלים,הצטידו באנקולים ארוכים,וכל מי שהתקרב לפי המערה,נמשך על ידי אנקול והושלך אל מותו למרגלות הצוק.
שיטת האנקולים עבדה חלקית וחילי הלגיון סבלו מאבדות רבות,כולל חילים שתוך כדי ניסיון למשוך מורדים אל פי התהום,נמשכו בעצמם ונפלו מהסלים אל מותם למרגלות מצוק הארבל.
לפי אחת הגרסאות,שלא מצאתי את הסימוכין המדעי לה,לפני השימוש בסלים ניסה הלגיון לצנוח משפת המצוק אל פי המערות שבו,ברם חוסר ניסיון בצניחה הנחיל לשיטת הצניחה את כשלונה. ככל הידוע זו הפעם הראשונה שבה מתבצעת צניחה קרבית בהסטוריה המתועדת של האדם.
בשבת לפנות בוקר,נפתחה שמורת הטבע מצוקי הארבל לקהל הרחב על מנת לחזות בזריחה מעל לכינרת.
והתמונות,שכאן לפניכם,היא מאירוע הזריחה בבוקרה של השבת.
מנחם.
גשר הצבים – נחל אלכסנדר.
בשנת 1912 ניצוד התנין האחרון בנחלי הארץ. עד ל – 1912 יש לנו מספר עדויות היסטוריות על הימצאותם של תנינים בנחלי ישראל בכלל,ובנחל תנינים,בפרט. התנין היה טורף העל בנחלי ישראל,ומאז תפס את מקומו,בנחלי ישראל,הצב הרך.
גשר הצבים,המקורי,על נחל אלכסנדר היה גשר עץ ששימש את חקלאי האזור. ב – 1985 גשר העץ,שקרס בשיטפון,הוחלף בגשר הבטון של היום.
אזור הגשר שרדו אחרוני הפריטים של הצב ברך המצוי. חקלאי המקום,השתמשו בגשר להשלכת פגרים לנחל,פגרים ששמרו את פרטיו האחרונים של הצב הרך.
החל מ – 1995 החל שיקום נחל אכסנדר,ויחד אתו שיקום אוכלוסיית הצבים הרכים בנחל. עם ניקוי מי הנחל,בסביבת הגשר,הוקם אזור קינון לצבות הרכות,שאת ביציהן אוספים,מבקיעים באינקובטור מלאכותי ומחזירים לנחל אלכסנדר,לירקון ולקישון. פעילת זו גרמה לשיקום אוכלוסיית הצב הרך בנחל אלכסנדר,בכלל,ובשאר הנחלים בכלל.
את הצב הרך השיבו לטבע לאחר שמספר פריטים ממנו הועברו,לצרכיי שימור ורבייה,לימת החולה ומשם הושבו,כשחקני חיזוק,לנחל אלכסנדר,לאחר שנוקה ושוקם,וממנו,כאמור לנחלים אחרים בארץ.
ב- 1996 שיטפון בנחל אלכסנדר שטף לים חלק מאוכלוסיית הצבים הרכים וכמעט גרם להכחדתה.
הצב הרך הוא הטורף הגדול ביותר בנחלי הארץ,לאחר שהתנין הארץ ישראלי הוכחד כאמור,ואף על פי שהשתקם בנחל אלכסנדר,ובכלל,המין נמצא בסכנת הכחדה וידרשו שנים רבות להשבתו המלאה לטבע.
שלדג לבן חזה.
השלדג לבן החזה הוא עוף ממשפחת השלדגיים. בניגוד לשלדגים אחרים,לבן החזה נמצא לא רק בקרבת מאגרי מים אחא גם באזורים כפריים בהם יש אדמה מעובדת.
לבן החזה הוא עוף טריטוריאלי ויחד עם בת זוגתו הוא שומר בקנאות על הטריטוריה שלו,ולצורך כך עושה שימוש בקול ציוצו על מנת להרתיע פולשים בכלל ולבני חזה אחרים בפרט.
בשישי אחר הצהרים ביקרתי בגשר צבים להצצה לעולמם של הצבים הרכים בנחל אלכסנדר,ובאותה הזדמנות החדרתי את עדשת המצלמה שלי לטרטוריה של לבן החזה שהכריז על אזור הגשר כממלכתו,הבלעדית.
לפני התמונות: הצבים הרכים באזור הגשר הם חי טבעי של הנחל,הם ניזונים מטרף של בעלי חיים במי הנחל ואין להאכילם בשום פנים ואופן,מזון אנושי עלול לגרם למוות מידי ולסכן את טורף הנהרות הגדול בנחלי ישראל.
והתמונות,כאן לפניכם.
מנחם
חוף בצת.
נחל בצת הוא הנחל הצפוני בישראל. תחילתו בדרום לבנון,משם הוא זורם דרום מערבה,נכנס לתחומי ישראל בין זרעית ושתולה ונשפך לים התיכון,דרומית לראש הנקרה. נחל בצת הוא נחל איתן אך,בתחילת שנות ה- 80,חברת מקורות שואבת את מי הנחל וערוצו יבש. בשנים האחרונות מתנהל מאבק,של תושבי הגליל המערבי והחברה להגנת הטבע,להשיב לנחל את מימיו,בנתיים בלא הצלחה יתרה.
חוף בצת,חוף הים הצפוני ביותר של מדינת ישראל,מתאפיין בכך שרכס הכורכר המערבי נושק לקו הים,ואילו חול הים,המוכר לנו מחופיה האחרים של ישראל ושמקורו בנהר הנילוס,נעדר ממנו כליל.
מסיבה זו ובשל מיקומו חוף בצת מכיל חי וצומח יחודי לחוף והוא מוכרז כשמורת טבע. החוף נושק לשמורת הטבע הימית של ראש הנקרה,שמורת הטבע הימית הגדולה בישראל.
לאחר מאבק בן כמה שנים,החברה להגנת הטבע ותושבי הגליל המערבי,הצליחו לבטל תוכנית להקים בחוף כפר נופש של יזם פרטי. החוף הושב,סופית,לחיק הטבע ולטובת אזרחי המדינה.
מקור השם:
עם שיבת ציון,לאחר גלות בבל,הוקמו עשר ערים באזור צור והן כונו “הערים האסורות”. אזור צור,דאז,היה מחוץ לגבולות ארץ ישראל,ברם:החוק והמנהג הישראלי חלו גם בו. אחת הערים היתה העיר:בצת.
שמה של העיר בצת השתמר בכפר ערבי,שננטש ב 1948,בשם אל-באסה אשר נמצא באזור התעשיה של שלומי.
שבת לפנות בוקר,תיק הצילום שלי והכסופה,שמנו פעמינו לחוף בצת על מנת לתפוס את הנוף שבו עם אור ראשון של בוקר. והתמונות,הן כאן לפניכם.
מנחם.
גלריה מינוס 430.
גלריה מינוס 430.
"מי הרג את ים המלח" זועק הגרפיטי על קירו של מבנה נטוש בחוף קלי"ה,מבנה שעד לפני כמה עשורים היה מטרים ספורים ממימיו של ים המלח והיום,נמצא כמה מאות מטרים ממנו – ומי באמת,הרג את ים המלח?
אף על פי שים המלח נקרא ים המוות,המוות איננו שולט בו. ים המלח,חופיו,הנחלים הנשפכים אליו והמיקרו פאונה היחודית למדבר שלחופיו כל אלה: מלאים בחיים חלקם יחודיים לים המלח וחלקם יחודיים לאזור מדברי.
ב 1964 נחנך המוביל הארצי,והכנרת הפכה למקור המים העקרי של מדינת ישראל. עם פתיחת המוביל הארצי נסגר סכר דגניה ומי הכנרת פסקו מלזרום באפיק הירדן. נהר הירדן הוא מוביל המים העקרי של ים המלח,ובשילוב עם סגירת סכר דגניה,ייבוש הים לצורך הפקת אשלג,וחומרים אחרים,על ידי מפעלי ים המלח,ושנים שכונות ים המלח הולך ומתייבש. מדינת ישראל – הרגה את ים המלח.
הפעם האחרונה שבה זרמו מים כנרת באפיק הירדן,לים המלח,היתה בפברואר 1992,בעקבות חורף שמילא את הכנרת כדי חשש שתציף את סביבתה. ב – 2013,ואילך,נפתח אחד משערי המשנה של סכר דגניה ודרכו,דרך קבע,זורמים דרומה,לאפיק הירדן,מים מהכנרת,ולהם התווספו מים מטוהרים ממפעל שפכים של ישובי דרום הכינרת. כל אלה,נועדו לשמר את אפיק הירדן אך,מדובר בכמות של כעשרה מליון ממ"ק מים בשנה,אין בכך כדי להציל את ים המלח ולהפסיק את יבושו.
חוף קליה:
חוף קליה הוא חוף הים הצפוני ביותר בים המלח. ב – 1929 הוקם בחוף מחנה עבודה ששימש את פועלי כריית המלח של מפעלי ים המלח,שהיו אז בצפון הימה. ב – 1932 במחנה העבודה הוקם בית מרחץ ובסמוך לו בית קפה ומתקנים לשימוש בחוף הים. ב – 1938 הוקם במקום מלון בן 40 חדרים שתוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר. בית המלון שימש אורחים מי מעלה ביניהם הנציב העליון הרולד מקמייקל,בן גוריון,ארתורו טוסקניני ועבדאללה הראשון,מלך ירדן.
עם הכרזת תוכנית החלוקה,ב -1947,ננטש חוף קליה ועבר לריבונות ירדנית. הירדנים השתמשו במתקני מחנה העבודה והמלון ובנו סביבם מחנה צבאי,שלו נוסף מבנה ארכיטקטוני,מעניין,נוסף:חדר האוכל.
ב – 1967 נכבש המחנה הצבאי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים,וב – 1968 את מקומם של החיילים הירדנים,במחנה הצבאי,תפס גרעין נח"ל שהשתמש בו תקופה קצרה,ולאחריה עבר למיקומו הנכחי של קיבוץ קליה.
לאחר שעזב גרעין הנח"ל את המחנה הצבאי הוא נותר בשיממנו ונתון לחסדי הטבע,ולחוף הים ההולך ונעלם.
גלריה מינוס 430:
ב – 2018 איתי מאור,מנהל חוף קלי"ה ואנשי סטודיו PPL,החליטו להפיח חיים במחנה הנטוש ולהפוך אותו לגלרית האומנות הנמוכה בעולם. איתי,ואנשי הסטודיו,הזמינו למקום כ-30 אמני גרפיטי,מישראל ומהעולם,אשר עיטרו את קירות המבנים,כולל המלון וחדר האוכל,של הבסיס בציורי קיר,גרפיטי פרי דמיונם ופרשנותם לים המלח ולאזור שבו הוא שוכן.
לקראת ערבו של יום שישי,אני,תיק הצילום של והכסופה שמנו פעמינו לחוף קליה,לא לפני שבדקתי את התיזמון הנכון שבו השמש תהייה במערב ותעזור האיר את רחובות הגלריה.
את שעותיה אחרונות של השמש הסתובבתי בגלריה והנצחתי במצלמות את הפירוש שלי לקירות הגרפיטי בגלריה הנמוכה בעולם,סיור די ארוך – בן 73 מיצגים.
ובקשה לי אליכם: בקרו במקום הוא מרתק ומקסים – אבל בסיום הביקור קחו איתכם את האשפה שלכם,אפשר להשליכה במיכלי האשפה של חוף קליה הסמוך – והשאירו את ידכם בכיסכם אין לפגוע במיצגי האומנות וכל המוסיף – גורע.
תודה,מנחם.
עין גדי,נחל דוד.
עין גדי.
דומה שאין צורך להכביר מילים על שמורת הטבע עין גדי,ברם:בלב השמורה זורם נחל דוד. נחל דוד נובע,בעין השולמית,במעיין שנגרם כתוצאה מהשבר הסורי אפריקאי. משם זורם הנחל מזרחה ובדרך נופל במפל דוד שמזין את השמורה במימיו,ובעוד כמה מפלים בדרך,עד שנשפך לים המלח.
שמורת הטבע עין גדי מכילה בתוכה מספר אלמנטים ארכיאולוגים כמו:בית הכנסת של עין גדי היהודית וכן מקדש חלכוליתי מרשים.
נחל דוד הוא נחל איתן,ברם:רוב מימו נשאבים על ידי מפעל עין גדי שמבקבק את המים ומוכר אותם בשווקים בארץ כמים מינראלים.
על פי הסכם בין רשות הטבע והגנים ולמפעל,חלק מהמים מוזרמים לאפיק נחל דוד,ללא כל טיפול,על מנת לשמר את החי והצומח בשמורה.
שמורת עין גדי ניזוקה קשות על ידי האדם,הן מהמבקרים המקום והן מהישוב הישראלי שבסמוך לו. בעשור האחרון הוחזרו לשמורה מיני צמחים ועצים שנכחדו ממנה עקב פעילות האדם,ודרך קבע מבואר כל הצומח שאיננו טיבעי לאזור ואשר פלש לשמורה.
בשמורת עין גדי ישנו מיקרו קוסמום יחודי של חי וצומח היחודי לאזור ולארץ ישראל,והיחודיות שלו נובעת מהחיבור של מדבר ומקווה מים באמצעו,על כן:כל החי והצומח בעין גדי הוא יחודי לשמורה ומוגן על פי חוק.
נמר המדבר הוא תת מין של הנמר. זהו הנמר הקטן ביותר הידוע לאדם. ידוע בעולם על אוכלוסיה של כ-200 נמרי מדבר,והמין הזה נמצא בסכנת הכחדה מידית.
ב-1982 נצפה נמר מדבר בשמורת הטבע עין גדי ואוכלוסית נמר המדבר בעין גדי מנתה כ-9 פריטים. ארבע שנים אחר כך מנתה אוכלוסיית נמר המדבר,בעין גדי,ארבע פריטים בלבד והאחרון שבהם נצפה בשומרון ב-2010.
נכון להיום נמר המדבר נכחד לחלוטין מאיזור עין גדי אם כי ישנן ראיות למספר בודד של פריטים באזור ירדן,לבנון וכאמור בשומרון.
על פי שמועות בלתי מאומתות בשנים האחרונות היו כמה אירועים שבהם נמצאה פעילות של נמר מדברי בשמורת הטבע עין גדי ויתכן כי שמירת המידע הזה בסוד נועדה לאפשר לנמר לחזור לאזור או לפחות לפקוד אותו ללא הפרעה מצד האדם. מכל מקום באופן רשמי,בעין גדי נמר המדבר הוא מין…שנכחד.
מצורפות תמונות מהפארק הלאומי עין גדי,נחל דוד.
מנחם.