גבעת אולגה – מאי 2020.

אולגה בלקינד נולדה ב-1852 בעיירה קטנה בבלארוס. את השכלתה רכשה ב"חדר" שניהל אביה בכפר הולדתה. בגיל הטיפש עשרה עקרה מכפר הולדתה ועברה לעיר פטרסבורג,שם למדה:מיילדות.

בתקופת שהייתה בפטרסבורג הכירה מהנדס רוסי עמו ניהלה רומן אוהבים שנמשך כמה שנים,והסתיים כשהחליטה לעלות לארץ ישראל.

לאחר סיום לימודי המיילדות התקבלה למשרת מיילדת בארמון הצאר לילד את מקורביו שנכנסו להריון מחוץ לחוק,עבודה שפרנסה אותה ברוחב לב.

ביתה של אולגה בלקינד הפך,עד מהרה,למקום מפגש לאינטלקטואלים יהודים ולחברים בתנועת "בני ציון".

אחיה של אולגה,ישראל ואחותה פניה היו ממייסדי תנועת ביל"ו ברוסיה,ופקדו את ביתה בפיטסבורג תכופות. בבית אולגה התגבש הרעיון לעלות לארץ ישראל ולהקים בה ישוב שיתופי שיהווה בסיס לעולים אחרים בארץ ואכן,ישראל ופניה,עלו לארץ כשאולגה נשארה בבית הצאר.

ב-1886 מקבלת אולגה מכתב מאביה ובו הוא מספר לה על כך שאחותה פניה עומדת ללדת ומבקש ממנה לעלות לארץ ישראל וליילד את אחותה. אולגה עוזבת את המשרה המיטיבה בחצר הצאר,את אהובה המהנדס הרוסי ועולה לארץ ישראל.

בארץ,אולגה מתיישבת בראשון לציון,מילדת את אחותה ומאוחר יותר משתתפת במרד של איכרי ראשון בפקידי הברון,מרד שמצליח בהדחת פקיד הברון בעיר. במהלך המרד פוגשת אולגה בחור הצעיר ממנה ב-12 שנה בשם יהושוע חנקין והשניים נשאים.

אולגה ויהושוע חנקין עוברים לגור ביפו ליד משפחתו של חנקין בעיר. אולגה עובדת כמיילדת אצל רופאת הנשים,הראשונה בארץ,פניה בלקינד – הלא היא אחותה שלשם ילודה עלתה לארץ כמה שנים קודם לכן.

בתחילת חיי הנישואין של הזוג חנקין התקשה יהושוע לגאול אדמות ועיקר פרנסת הבית הגיעה מאולגה,שהסתובבה באזור יפו רוכבת על גבי חמור והגיע לסייע ליילד מתושבי הארץ,יהודים,ערבים ובדואים ואגב כך רכשה את אמונם.

במסגרת יחסיה עם תושבי הארץ,כמיילדת,שמעה אולגה על אדמות באזור נחל דורן שמוצעות למכירה. אולגה סיפרה על כך לבעלה,יהושוע,והזוג רכש את האדמות במימון תורמים מרוסיה. אדמות דורן הן רחובות של היום.

לאחר רכישת אדמות דורן אולגה הייתה מעורבת בעסקי גאולת הקרקעות של בעלה יהושוע.

ב-1891 אולגה ויהושוע מעורבים ברכישת אדמות חצ’ירה מהאפנדי סלים ח’ורי. רכישת אדמות חצ’ירה ארכה מספר שנים בשל משא ומתן קשוח בין חובבי ציון,ברוסיה,אולגה ויהושוע,בישראל והאפנדי חורי. ב-1891 בסיועה של אולגה בגיוס הכספים נקנות אדמות חצ’ורה ושמה משונה לחדרה.

אדמות חדרה היו משובצות בביצות רבות ואולגה הייתה הרוח החייה שעמדה מאחורי יבוש הביצות שמומן בכספים שהיא השיגה ברוסיה ובביצוע של פועלים מומחים ליבוש ביצות שהובאו ממצרים.

אולגה ויהושוע קבעו את ביתם בחדרה. כאמור,עיקר השטח היה משובץ ביצות,ולכן בית חנקין נבנה על גבעת הכורכר מעל לחוף ימה של חדרה ונמצא שם עד עצם היום הזה.

אולגה התגוררה בבית בחדרה ובנוסף לגיוס כספים לפרויקט יבוש הביצות עסקה במיילדות בישוב היהודי והערבי באזור. יהושוע,שרוב ימיו היה עסוק בגאולת קרקעות,מיעט לבקר בביתו שבחדרה ורוב הזמן הבית היה מאויש על ידי אולגה בגפה.

בתקופה שבה יהושוע ואולגה רכשו את אדמות רחובות וחדרה עסקיו של יהושוע הדרדרו. ספסרות בקרקעות,שפשה באימפריה העות'מאנית שליטת הארץ דאז,וכמה עסקאות שהכסף שולם אבל הקרקעות לא הועברו גרמו ליהושוע להיקלע למצב כלכלי רעועה. אולגה נחלצה לעזרתו בכך שהחזיקה את הבית ושילמה את חובותיו של יהושוע מכספים שהרוויחה כמילדת וגם מכספים שהצליחה לגייס בעזרת קשריה ברוסיה.

רק בתחחילת המאה ה -20 מצבו של יהושוע התייצב והוא רכש את אדמות עמק יזרעאל. אולגה המשיכה לעסוק כמיילדת וביתה הקבוע היה הבית בחדרה.

כבר בתחילת נשאיהם של הזוג חנקין הסתבר שאולגה עצמה:עקרה. את עזרתם ביקשו מפניה בלקינד,אחותה של אולגה,שלמדה רפואה,במימון ובעידודה של אולגה,שלאחר וחקרה,פניה,וחיפשה אחר פתרון לעקרות של אולגה,ובעידודה של האחרונה,התמחתה ברפואת נשים והייתה לרופאת הנשים הראשונה של הישוב בארץ ישראל. אולגה ויהושוע מעולם לא חלקו ילד.

ב-1943 בגיל 91 נפטרה אולגה בביתה שבחדרה. יהושוע,שראה בה עוגן חייו,נעצב עד למאוד והיה חשש שלא יתאושש מאסונו.

אולגה נקברה בחלקת קבר שקנה,עבורה ועבורו,יהושוע בגלבוע,חלקת קבר המשקיפה על עמק יזרעאל שאותו גאל יהושוע.

ביתם של אולגה ויהושוע חנקין שופץ והיום הוא פתוח לציבור ופועל בו בית קפה. הבית משקיף על חוף ימה של חדרה חוף ים ייחודי ביופיו – והתמונות ממנו,כפי שנלקחו על ידי,לפניכם.

ובהזדמנות זו אנצל להוקרה את פעילותה רבת המעשה של אולגה חנקין,שלא בצדק חסתה בפעילות גאולת הקרקעות של בעלה – יהושוע.

מנחם

שביל שוסטר – מאחורי הקלעים.

כמה ממוקירי העירו לגבי סט התמונות האחרון שפורסם מהטיול בשביל שוסטר,שהתמונות,חלקן או כולן,נעימות לעין ונאות אבל,חדי העין,שמו לב שהתמונות כולן,כל הארבע,סובלות מבעיית פוקוס ניכרת.

במקור,היציא לשביל שוסטר הייתה למטרת שיחרור הסגר ותופעות הלואי שלו. כשתיכננתי את הצד הצילומי של הטיול חשבתי לקחת איתי סט מאוד פשוט: את ה 1000D הישה והטבה,ועליה את עדשת ה 18-135 שלקנון. סט קליל וכזה שאם אתקל שמשהו ששווה לקמפז ולהנציח את הסיפור שלי,אוכל לעשות כך ומצד שני:משרת את מטרת היציאה לטבע שמטרתה הייתה,כאמור,להתאוורר ופחות לצלם.

תחזית מזג האוויר טרפה את הקלפים שכן דברה על גשם ואפילו גשם די חזק. הסט הזה,המצלמה והעדשה,אינם עמידים לגשם ובהחלטה של קצת לפני היציאה לטיול,תוך מבט לשמיים ולאתר של השירו המטורולוגי,היה ברור לי שאני צריך לשנות את הסט ולקחת מצלמה ועדשה שגשם לא מפריע להן.

מאחר והמטרה הייתה להינפש מהסגר,יותר מאשר לצלם,בחרתי סט אחר גם קצת יותר כבד,אבל לא בהרבה,וגם כזה שאם תזדמן לי ההזדמנות לקמפז סיטואציה ולספר סיפור אוכל לעשות כן.

הפור נפל על הקנון 80D יחד עם עדשת הזום הקנון 70-200 F4.

כשהגענו לשביל שוסטר,ומראה פריחת האביב רמז לי לבוא ולצלם את הרחים,הצבתי לעצמי שני כללים מידיים:

לא ארד מהשביל ולא אשנה מאומה מפריח האביב שאל תוכה נכנסתי,אני והמצלמה שי. השביל,אחרי שאעזוב אותו,יהיה בדיוק כפי שקיבלתי אותו.

השנייה הייתה: למרות שהסט שאיתי לא ממש נועד לצילומי מאקרו אקח את האתגר,כפוף לכלל מספר אחד,ואנציח במצלמה את פריחת האביב ואת הסיפור שלה בואכה שביל שוסטר,הרי ירושלים,אביב 2020.

כשחזרתי הביתה היו,במצלמה שלי,69 תמונות. מתוכן סיננתי עשר ומתוכן פיתחתי בלייטרום שבע שלטעמי שיקפו את שראו עיני,שיקפו את הסיפור של הצומח המקום ואפשרו לי להביע,בפיתוח התמונות,את הסיפור שרציתי לספר.

במהלך הימים שאחרי הטיול,השתתפתי בכמה דיונים על סט עדשה ומצלמה למתחילים את דרכם בעולם הצילום. דיברתי בלהט על על מצלמות,טיפולוגיה,עדשות,וקוס וצילום תמונה עם סיפור שהצלם מספר בה מול תמונה שהיא הנצחת הרגע בלי סיפור ובלי הכנסת הפן האישי של מי שהציץ בעינית המצלמה.

…ואז חשתי לעצמי: צילום זו אומנות. המצלמה והעדשה הם האמצעי ליצר את התמונה אבל אני,זה שמציף לתוך העינית ומקמפז את הסצנה והסיפור שלה ואת מה שאני ראיתי,מי אמר שצילום צמחים חייב להיעשות בעדשת מאקרו. מי אמר שהפוקוס ולהיכן הוא מופנה חייב להיות תחת כללי שלושת השלישים,ומשולש החשיפה,מי אמר שאי אפשר לצלם תחת תנאים מאתגרים ובכל זאת לקמפז משהו שיספר את שראו עיני ואת הסיפור שאני רוצה לספר עם סט,שעל פניו,לא נועד לסוגת הצילום הספציפית הזו.

בחרתי,מתוך התמונות שלא פותחו קודם לכן,חמש תמונות שחשבתי שישרתו את התשובה "למי אמר" כך שתהייה נעימה לעין,תספר סיפור ותאתגר את הצופה בזמן שהוא צופה בתמונות.

הפעם,פיתחתי את התמונות בתוכנה אחרת,בפינט שופ פרו. פנט שופ פרו היא אחות קטנה ומתחרה לפוטושופ של אדובי. כבר כאן אומר שלמרות הכולות האומנותיות שהתכונה הזו מאפשרת שום דבר לא הוכנס או הוצא מהתמונות שפותחו.

תמונה אחת,מהחמש שבחרתי,לא השביעה את רצוני ונשארתי עם ארבע שהועלו לתכנת הפיתוח ישר מקבצי ה RAW של הקנון.

מעבר לסט פעולות שנועדו להביא את התמונה לרמה הצילומית ולשפה הצילומית שסיגלתי לעצמי,כן השתמשתי באחת מתכונותיה המעניינות של פיינט שופ פרו והיא: אפשרות להזיז את הפוקוס המקורי של העדשה למקום שאליו אני רוצה להזיז אותו,כך שבאמצעות התכונה הזו אני רוצה להוליך את עין המשתמש,לספר את הסיפור של התמונה,ולקשר אותו למה שאני ראיתי בזמן שהייתי בקרבת האובייקט וצילמתי אותו.ואת הסיפור שלי…באמצעות התמונה.

אני מצרף,שוב פעם,את ארבעת התמונות המדוברות,כדי שאחרי שנחשפתם ל"מאחורי הקלעים" שלהן תוכלו לשפוט אותן בהתאם.

בהוקרה,ותודה למעירים.

מנחם.

שביל שוסטר.

בדרום מערב הרי ירושלים זורם נחל קטלב ונחל שורק,הידוע גם בזכות מסילת הברזל הישנה לירושלים.

סמוך למושב בר-גיורה נמצא שביל שוסטר שהוא שביל היקפי,שבמהלכו צופה אל שני הנחלים.

מושב בר-גיורא נקרא על שם שמעון בר-גיורא מנהיג המרד היהודי ברומא,סביב שנת 70 לספירה. במקורות שונים נכתב שמו בתכתיב הארמי,קרי:בר-גיורא ואילו במקורות אחרים בתכתיב העברי קרי: בר גיורה.

את האתר מתחזקת הקרן הקיימת לישראל שבשילט שהוצב המקום העדיפה את התכתיב העברי:בר-גיורה.

מסלול שוסטר מהלך בסבך הפאונה הים תיכונית והוא ירוק כל ימות השנה. בשלהי האביב,מצאנו במקום כמה מצמחי האביב של הפאונה הים תיכונית – צמחים שתמצאו בתמונות המצורפות.

לגלרית התמונות.

מנחם

קל כנוצה.

חלפה על חלוני ציפור והשילה מגופה נוצה אחת בודדת. התגלגלה הנוצה במרחבי החדר עד שנחתה על הספה השחורה והצהירה:”הנני כאן".

אז,לקחתי את האתגר שהציבה הנוצה והנצחתי אותה,בתחילה כפי שנפלה מציפור האם ובהמשך בקומפוזיציה על רק של עץ טבעי – ביתה,הטבעי,של ציפור האם.

וזו התוצאה.

לגלרית התמונות

מנחם.

קורונה 24 באפריל 2020.

האובך שנתן לאוויר גוון צהבהב,יחד עם התרוקנות הרחובות בערבו של עוד שישי בצל הקורה,הוציאו אותי לסביבה הקרובה,והקצת רחוקה,לתפוס את הרחובות הריקים ואת מה שיש להם להציע – כמו גם הזדמנות לצלם את הרחובות מזוית הכביש שאיננה אפשרית בימים כתיקונם.

אוסף אקלקטי של תמונות שמביעות את האווירה המיוחדת של מגיפת הקורונה ישראל 2020.

לגלרית התמונות.

מנחם.

צילום מאקרו,נחל ציר,מזרח כפר סבא

כלל יסוד במשפט הפלילי הוא:”אין אדם שם עצמו רשע".

אז הזדמן לי להגיע לנחל ציר,שבמזרח כפר-סבא,ואת השהות הקצרה באתר ניצלתי לתפוס את הצומח והחי בדלת אמותיו.

אז מ"השלל" שנטמן בכרטיס הקנון בחרתי כמה תמונות,וכפי שתראו חלקן פותחו בשתי תוכנות שונות וקיבלו,ממני,דגשים אחרים כשהתמונות ה"כפולות" פותחו בשתי התכנות ישר מתצלומי המקור שבמצלמה.

והנה הן,לפניכן.

לגלרית התמונות.

מנחם.

מצלמים בבית.

כידוע לכולם חל איסור לצאת מהבית מעבר למאת המטרים המותרים ובוודאי שלא,לצלם בטבע.

בהשראת Thomas Heaton,צלם טבע מצפון אנגליה,אלתרתי בבית פינת צילום שכוללת:מצלמה,חצובה,עדשת מאקרו פלאש וחפצים שונים,ומשונים כמו למשל צידנית לבנת מכסה ומגבת ישר ממוכנת הכביסה,וכל מיני חפצים בבית – לצלם.

כידוע,לאלה מכירים אותי,אני חובב אוזניות מושבע ויש לי אוסף די מכובד של המוצר הזה. לא פעם אני נשאל האם עם כך כך הרבה אוזניות,האם בכלל אני משתמש בהן.

אז הסגר הקורונה הוא הזדמנות לצלמן ובחרתי את אלה שסימני השימוש,והזמן,ניכרות בהן.

הזוג הראשון הן הסוני MDR-7506 המאתגרות להאזנה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

חלזונות.

גילוי נאות: התמונות האלה נלקחו "בחצר האחורית" בטווח מאת המטרים,המותר.

תוך כדי חיפוש אחר קומפוזיציה באסופת החרציות,שמוטות עלי הכותרת,ראיתי ששורה של חלזונות ניצלו את הגשם של הלילה והקרירות של הבוקר ויצאו הם,בטווח המותר בתיהם על גביהם,לחפש מזון ומזור לנפשם.

אז גם הם הונצחו בעדשת המצלמה שלי – התמונות,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

חרציות.

גילוי נאות: התמונות האלה נלקחו "בחצר האחורית" בטווח מאת המטרים,המותר.

זה כמה ימים שמידי בוקר מקבל אוסף החרציות,שבחצר האחורית,ת פני כשעלי הכותרת שלהן שמוטות. עם התקדמות השמש בשמיים עלי הכותרת זוקפות את כתפיהן ומקבלות את קרני השמש החמימות בזקיפות קומה.

וחשבתי לעצמי: ראה איך הטבע,החרציות,מאנישות את מצב הרוח שלי,ודי בוודאות,של כולנו שעם בוקר כתפינו נשמטות לנוכח החדשות המגיפה והחשש מהעתיד הלא ברור,ואיך ממשיך לו היום וקני השמש הבהירות,של אביב 2020,זוקפות את כתפינו ומכניסות בנו קורטוב של אופטימיות שכה דרוש,בימים טרופים אלה.

בבוקרו של שישי יצאתי לחצר האחורית עם הקנון שלי,עדשת המאקרו והנצחתי את האנשתן של החרציות – והתמונות כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

שמורת יקום – בחירות 2020 סבב III.

שמורת יקום מחולקת לשני חלקים,זה שממזרח לכביש 2 וזה שממערב לו. אנחנו ביקרנו בזה המזרחי ואליו אני מתייחס.

השמורה ממוקמת על רכס הכורכר המזרחי שלאורך חופיה המערבים של מדינת ישראל. הכורכר באזור יקום נוצר באזור שבו פני הים,העתיק,ים תאטיס היו גבוהים יותר או אם תרצו נוצרו תחת לחץ גבוהה יותר. משכך אבן הכורכר בשמורה צפופה יותר ובמשך שנים שימשה לבניית בתים.

בלב השמורה פעלה מחצבה לאבן הכורכר שבאמצע המאה הקודמת פסקה פעילותה עקב ירידה,דרסטית,בביקוש לאבן הכוכר כאבן יסוד לבנייה והשימוש בבלוק התרחב.

המחצבה ננטשה והאתר לא שוקם עד שהמקום הוכרז כשמורת טבע. משהוכרז כשמורת טבע הפאונה הטבעית של אזור מישור החוף הצפוני השתקמה מעצמה,ובשטח השמורה התווסף מאגר מים במחצבה הנטושה,שכל חורף מתמלא מחדש וסביבו ובתוכו החי והצומח האופיניים למקווי המים של צפון מישור החוף. גם היום חלקים בשמורה סגורים לצורך שיקום והתאוששות הפאונה הטבעית.

השילוב של השבת הפאונה הטיבעית ומקווה המים החורפי הפך את החלק הזה של השמורה למקום יחודי שבו יש נציגים לחי ולצומח המאפינים את רכס הכורכר וחוף יפה של ישראל ובתוספת מן החי והצומח המאפינים מקווי מים עונתיים בצפון מישור החוף – ומכאן יחודה.

שביל הטיול המוסדר בשמורה הוא שביל היקפי שסובב את המחצבה הנטושה. לא הצלחנו לממש את התוכנית להקיף את מלוא שביל הטיול בשמורה בגלל שחלקו הדרומי הוצף בימי החורף הברוכים שחלף עלינו. לאכזבתינו ברם,לטובת שיקום וטיפוח החי והצומח של השמורה היחודית והנאה הזו.

אז את מה שראיתי,בעיקר מן הצומח אך גם כמה חרקים שניצלו את יום הבחירות למעשי אהבה שובבים,כמו גם זוג שלדגים שחיזרו זה אחר זו בלהט (ולא נתפסו בעין העדשה) את כל זה פה לפניכם בתמונות.

לגלרית התמונות

מנחם.