קטגוריה Home Page

בשבת הבאה אהייה בדנמרק,וחשבתי לעצמי לנצל את השבת הזו לצאת לאזור ולצלם בעיקר עם החברה החדשה בתיק הצילום.

חשבתי שלפני שאני לוקח איתי את העדשה הזו לביקור בדנמרק כדאי להשתשפשף קצת בתיפעולה בסביבה המוכרת לי פה בכפר-סבא.

גם עדשה מצויינת וגם גוף טוב אינם מחליפים צלם שמתנסה בעבודה עם הסט עצמו – תמונה טובה היא שילוב של עדשה,גוף ובעיקר מי שעינו מסתכלת בעינית וקובעת מה יכנס,ומה לא,לתמונה.

תחזית מזג האוויר חשבה קצת אחרת ובצהרי השבת,כשראיתי שהשמש הפציעה לה והגשם לא סוער כמצופה – לקחתי את נסיכת תיק הצילום,ואת עצמי,לפארק כפר-סבא לנצל את שלוליות המים שנקוו בו.

תוך כדי איתור קומפוזציות לצילום בפארק השמיים נפתחו והגשם החל לרדת,אז ניצלתי גם את ההרטבות,שלי ושל המצלמה,לקחת עוד כמה תמונות באווירה הדומה לזו המצפה בדנמרק.

והינה כמה מהתמונות שצדה עין העדשה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

מחלף אלישמע סובב שטחים חקלאיים שכל חורף נצבעים בגוני הירוק והאפור בהתאם לכמות הגשם שירדה.

בסוף השבוע תכננתי לקחת את הבאגי ואת נסיכת העדשות לסיור צילום במחלף אלישמע וגם מערבה ממנו לירקון מלא הסחף של ימי הגשם האחרונים.

אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד. טיפול כושל חסר אחריות ומאוס של מתקן התקרים בבאגי – זה שנמצא אל מול ביתי, גרם לגלגל הקדמי של הבאגי לאבד את כל האוויר שלו ברגע שבא במגע עם פיית מלוי האוויר בתחנת הדלק הקרובה.

למרות זאת לא ויתרתי על השבת השמשית וסרתי,ברגל,למחלף אלישמע והנצחתי את מעללי ימי הגשם האחרונים בשדות המחלף בוידאו ובתמונות סטילס המוטמעות לתוכו – והתוצאה,שעדין צריכה השתפרות בכישורי הוידאוגרפיה שלי,הנה היא לפניכם.

מנחם

שפך נחל לכיש.

עד לחורף 1992 נחל לכיש היה לא פחות מנחל איתן שאפיקו משמש לפנוי שפכין לים ולהעברת פסולת תעשיתית לים התיכון.

בחורף 1992 נחל לכיש הציף וגלש לשכונות הצפוניות של אשדוד ומילא אותן במי שופכין ופסולת תעשתית. בעקבות השיטפון של חורף 1992 החליטו:עירית אשדוד,הקרן הקיימת לישראל וחברת החשמל להעמיק את ערוץ הנחל,לנקותו ולפתח את ערוץ הנחל לאתר תירות ספורט ושימור הפאונה הטבעית של הנחל ולהזרים בו מים שפירים נקיים מפסולת.

פארק לכיש נפתח למבקרים ולשימוש הציבור ב 1996 ומאז נחשב להצלחה בשיקום נחל בישראל.

נחל לכיש מתחיל את מקורותיו באזור חברון והוא מנקז כאלף קילומטר רבוע במערב הר חברון. משם זורם הנחל מערבה,עובר למרגלות תל לכיש,ומכאן שמו העברי,ונשפך לים בחלק הצפוני של העיר אשדוד בחלקו הדרומי של נמל אשדוד. ברובו,נחל לכיש הוא נחל אכזב אך כמה מיובליו שופעים כל השנה ולפי הידוע הסטורית למרגלות תל לכיש היה הנחל איתן בכל תקופות השנה בעת החדשה גם למרגלות תל לכיש הנחל אכזב ובשטח פארק לכיש הנחל איתן כל השנה אודות להזרמת מי קולחין שפירים לערוץ הנחל.

בסערה שפקדה את ישראל בשבוע שעבר נחל לכיש העביר לחוף ימה של אשדוד כמויות עצומות של מים וסחף,ובעקבות עבודות השימור והפיתוח של הרשויות שהוזכרו,הנחל לא גרם להצפות בעיר אך בהחלט גרם לסחף שנשפך לחוף ימה של אשדוד בכמויות שטרם נראו עד כה וגם,גרם לאוניה שניסתה להיכנס לנמל אשדוד עם תחילת הסערה,לאבד שליטה והאוניה הוטחה אל חוף ימה של אשדוד ממש בשפך של נחל לכיש לים.

בשבת האחרונה ניצלנו את פציעת השמש לאחר הסערה וביקרנו בשפך נחל לכיש בעיר אשדוד כמו גם,במושב תימורים,דרומית לאשדוד,שהיה שיאן בכמות המשקעים שירדה באור בעת הסערה האחרונה,וגם ביקור קצר בשלולית החורף של פארק כפר סבא – והתמונות,כאן לפניכם.

לגלרית התמונות

את הביקור בשפך הלכיש ניצלתי לביצוע קליפ בוסר ראשון בחסרת המראה של פנסוניק שהצטרפה,ממש לאחרונה,לתיק הצילום שלי – וכפי שתראו לא רק שמדובר בקליפ בוסר אלא גם משהו שבקינפוג של המצלמה היה שגוי והצבע הכחול שולט בקליפ – גם הוא פה לפניכם.

מנחם.

הדאה שחורת הכנף היא עוף דורס קטן מימדים שצד את טרפו באותה השיטה האופינית למשפחת הניצים.

בעבר הדאה שחורת הכנף היתה ציפור חולפת בישראל ונחשבה לעוף די נדיר בנוף ציפורי הטרף הארץ ישראלי.

מסיבות לא ברורות בכמה עשורים אחרונים הדאה שחורת הכנף החלה לכנן בארץ,בתחילה באזור אגמון החולה ובהמשך התפשטה לכל הארץ ועכשיו היא עוף דורס קבוע של ארץ ישראל.

הדאה שחורת הכנף חיה בשולי החורש וצדה את טרפה מן החי בחורש הארץ הישראלי.

בשבת בבוקר דאה שחורת כנף אחת הפליאה את כישורי הציד שלה מול עדשת המצלמה שלי בשביל יער חורשים שבתחומי הישוב נירית והינה תמונותיה כפי שנתפסו בעין העדשה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

קיבוץ חורשים שייך לזרם של הקיבוץ הארצי והוא עלה לקרקע,כ-5 קילומטרים צפונית לראש העין ודרומית מזרחית לכפר סבא,שמו והוא עיוות של שם קדום הקשור במיקומו של הקיבוץ:חירבת קורייש.

השם שניתן לקיבוץ היה החורשים,ברם השם לא תפס והקיבוץ,בראשיתו,נקרא חורשים – הרבוי של חורש מי חורץ תלמים בשדה הבר.

טקס העליה לקרקע של הקיבוץ תואם לצדמבר 1954 ברם:ביום שהיה אמור טקס העליה להתבצע היה יום מאוד גשום והיה חשש שאיש לא יצליח להגיע לטקס העליה לקרקע. הטכס נדחה לאמצע ינואר 1955 וכדי להודיע,מבעוד מועד,למוזמנים שהטכס נדחה דבר דחיתו שודר בקול ישראל – אז תחנת הרדיו היחידה בישראל.

הקריין של קול ישראל,שהקריא את דבר דחיית טקס עליית הקיבוץ לקרקע,עיוות את האיות של שם הקיבוץ וכינה אותו חו-רא-שים ובכתיב מלא חורשים כאשר ה"ר" קמוצה.

מאז שיבוש שם הקיבוץ,בשידור הרדיו,הפך לשמו של הקיבוץ ושל היער שבסביבתו ואשר נקרא על שמו.

יער חורשים הוא יער בן כ-2000 דונם חלקו נטוע אדם ורובו מהפאונה הטבעית של החורש הארץ ישראלי. היער כולו נמצא בתחמי מדינת ישראל והוא סימן את קו הגבול בין ישראל לירדן,טרם מלחמת ששת הימים,והיה חלק מה"קו הירוק" המתאר את הגבול בין שתי המדינות,טרם מלחמת ששת הימים – כאמור.

אחד ממסלולי הטיול ביער חורשים מתחיל ונגמר בישוב נירית ובבוקרה של השבת,עם אור ראשון,בקרתי במסלול של יער חורשיםשנמצא בנירית – והתמונות כאן לפניכם.

לגלרית התמונות.

מנחם.

לפארק כפר-סבא אין שום דבר מיוחד,אין בו מקווי מים כמו אחיו ברעננה,פתח-תקווה הוד השרון ולאחרונה התווסף אחד בבאר-שבע. אין בו שום יחודיות שתגרום לבוא בשעריו בכלל ולצלמו בפרט.

כל זה משתנה כשיורד הערב בפארק. העצים ובעיקר הספסלים בפרק מקבלים חיים משלהם וצליליותיהם מרקדות בכל רחבי הפרק ומחיים אותו לחיים שלא נראים בו כשהשמש זורחת.

וקצת מהחיות של פארק כפר-סבא לעת ערב פה בגלריית התמונות:

לגלרית התמונות.

מנחם.

עוף דורס ממשפחת הניציים,עוף בינוני בגודלו 60 ס"מ אורכו ומוטת כנפיו כמטר וחצי.4

עיקר מזונו של עיט החורש הוא יונקים קטנים,עופות קטנים,זוחלים ופגרים. עיט החורש מקנן במרכז אירופה ובעיקר בחורשות – ומכאן שמו.

בחורף חורף עיט החורש באפריקה כשהוא עובר בנדידתו את ארץ ישראל.

עיט החורש איננו מצוי בסכנת הכחדה אם כי ב 1986 חלה ירידה דרסטית במספר הפרטים שעברו בארץ ישראל,ירידה המיוסת לאסון צ’רנוביל שהשפיע ישירות על בית הגידול של עיט החורש באירופה.

ב 2019 כמות הפריטים שנספרו בארץ מגיעה לכ- 200 אלף מה שמצביע על התאוששות של אוכלוסית עיט החורש וגידול במספר הפרטים.

בימים אלה עושה עיט החורש את דרכו מעל ישראל לאפריקה ואת הפרטים שבתמונות צילמתי באגמון החולה בחג הסוכות.

אל הגלריה.

מנחם.

עוף ממשפחת העגורים שנוהג לחלוף מעל לישראל בחורף,בדרכו לאפריקה וגם נוהג להישאר לחורף בארץ בכלל ובעיקר באגמון החולה.

באגמון החולה חורפים העגור האפור ועגור החן שני מינים שמקורם באירופה בעיקר במרכזה ובצפונה.

העגורים מקננים,בארצות מוצאם,בסמוך למקווי מים ביצתיים וניזונים מנבטים,ירקות בעלי חיים קטנים ובארץ עיקר תזונתם מגיע מבוטנים ותירס.

לאחר כמה שנים שבהם העגורים גרמו לנזקים כבדים לחקלאי צפון הארץ,ובעיקר אלה שאדמותיהם נושקות לאגמון החולה,הקרן הקיימת לישראל,חברת לופטהנזה (שהעגור הוא סימלה המסחרי) חקלאי האזור ואזרחי ישראל (באמצעות המיסים שלהם) נערך כל שנה,עם הגעת העגורים לאגמון החולה,מבצע האכלה שבו מפזרים בשדות הסמוכים לאגמון בוטנים ותירס שאותו אוכלים העגורים החורפים באגמון וגם אלה העוברים דרכו לעבר אפריקה.

העגורים מגיעים לישראל בסביבות אוקטובר,נדידת החורף,ועוזבים אותה בסביבות מרס כשבאגמון חורפים כמה עשרות אלפי פרטים.

את העגורים הניזונים באגמון החולה צילמתי בחג סוכות 2019 והתמונות – הרי הן כאן:

אל הגלריה.

מנחם..

הדת הדרוזית התפצלה מהאיסלם השיעי במאה ה-11. האמונה הדרוזית החלה ככת שהתפצלה מהאיסלם אך עד מהרה החלו הדרוזים להיות נרדפים על ידי המצרים והם ברחו ממצרים והתפזרו במזרח התיכון – בעיקר בצפון ארץ ישראל,בסוריה ובלבנון.

בשל הצורך להגן על עצמם כל הישובים הדרוזים נמצאים במקומות גבוהים מה שמאפשר להם להתגונן בפני אויבים פוטנציאלים.

ההתישבות במקומות גבוהים ומבודדים הפכו את הדרוזים לעובדי אדמה. הדרוזים בישראל תמכו בהקמת המדינה ומאז הם מקימים עימה ברית דמים שבמסגרתה,למרות קרבתם לאיסלם,הם משרתים בצה"ל ורואים בכך חובה מוסרית בלתי נפרדת מהחיים שלהם בארץ.

בישראל הדת הדרוזית מוכרת כדת בפני עצמה וחופש הפולחן הוא מלא ובלתי מסוייג. הדרוזים הם בעלי אזרחות ישראלית מלאה הכוללת זכות הצבעה ויצוג בכנסת והם רואים עצמם כבני הלאום הישראלי ברם,בשל השונויים שנערכו בחוק יסוד ישראל – מדינת הלאום היהודי נפרעה תהום בין החברה הדרוזית לזו הישראלית ונתגלו בקיעים בקשר בין שני העדות והשיוויון שחשו בני העדה כאזרחים ישראלים.

כסרא-סמיע.

כסרא וסמיע הם שני כפרים דרוזים בגליל. במהלך מלחמת העצמאות הצטרפו שני הכפרים למדינת ישראל והכריזו על נאמנותם ותושבותם במדינה.

עד 1964 איש לא שמע על שני הכפרים האלה ותושביהם היו מנותקים,פיזית,משאר הישובים במדינה ועסקו,בעיקר,בגידול טבק למחייתם. בשנה זו 1964,פרצה מגיפת חצבת חריפה בשני הכפרים ובשל דרכי הגישה הקשות לכפר נתקל הכוח הרפואי שביקש להגיע לכפר בקשיי הגעה שגרמו לאובדן חיים.

בעקבות האירוע הזה סללה המדינה כביש גישה לשני כפרים,בתחילה היה זה כבישצר וקשה לשימוש אך בהמשך הורחב ונכבש במצע זפת כנדרש.

לגלרית התמונות.

חיבור הכפרים לשאר הארץ גרם להתפתחות טכנולוגית והכפרים חוברו לרשת החשמל,המים והטלפון הארצית. אף על פי שפניהן של הכפרים חוברו לצויליזציה שני הכפרים התנהלו ללא שלטון מוניציפאלי עד ל 1968 אז הוקמה מועצה אזורית מרכז הגליל ושני הכפרים שויכו אליה.

עד 1990 שני הכפרים היו חלק מהמועצה המקומית מרכז הגליל אך יצוגם במועצה היה לוקה בחסר וצרכיהם כאוכלוסיה לא יהודית נתקלו בקשיים. ב 1990 פורקה המועצה המקומית מרכז הגליל ושני הכפרים התאחדו תחת ממשל מוניציפאלי אחד והיום שני הכפים מנוהלים תחת המועצה המקומית כסרא-סמיע.

בכפר סמיע נמצא גן סלעים טבעי שהוכשר לביקור על ידי המועצה המקומית בסיוע של מדינת ישראל – ומהביקור בסמיע וגן הסלעים באו התמונות הבאות.

לגלרית התמונות.

מנחם.

הפלמינגו,או בשמו העברי שקיטן מצוי,הוא עוף גדול ושמו,העיברי,ניתן לו בעקבות שק קטן שנמצא בתחתית מקורו והמשמש לסינון המים מסרטנים ורודים שגם נותנים לעוף את גון גופו.

המצרים הקדמונים יחסו לפלמינגו את התכונות של עוף החול והוא נקרא,בשפתם,עוף החול או הפניקס.

הפלמינגו חולף בישראל ולעיתים נדירות בלבד נשאר באגמון החולה לצורך לקיטת מזון. בדרכו לאפריקה הפלמינגו נוהג לעצור להתרעננות ומזון בבריכות המלח של מפרת אילת שם נמצא הסרטן החביב עליו במי הבריכות. כמות מועטה של פריטים נשארים,באזור בריכות המלח בצפון מפרץ אילת וחורפים פה את החורף וידוע על כמה פרים שהפכו את בריכות המלח בצפון אילת לביתם.

בעת ביקורנו באגמון החולה להקה של פלמינגו חנתה באגמון למנוחה ומזון. הלהקה מיקמה עצמה הרחק משפת האגמון ובשל הרוח החזקה שנשבה המקום היה קשה מאוד לצלם אותם – את מעט התמונו שכן נתפסו – הרי הן כאן.

לגלרית התמונות.

מנחם.