עם יבוש אגם החולה הסתבר שחלק מהאדמות שהתגלו לאחר היבוש איננו ראוי לגידולים חקלאיים וחלק משטחי היבוש הפכו לשטח לא מנוצל. רוב האדמות האלה נמצאות במרכז עמק החולה וקק"ל לקחו על עצמם לבצע הצפה של שטחי האדמה הלא מנוצלים האלה ולהפוך אותם לאגמון שעד מהרה הפך לחביבם של העגורים ושאר עופות וציפרים שנודדות מעל לעמק החולה בדרכן לחרוף באפריקה. סביב לאגמון הוקם מסלול והוקמו מתקנים המאפשרים לבני האדם לצפות בציפרים החולפות בכלל ובעגורים בפרט.
מנחם.
השקנאים הם משפחה של עופות מים הניזונים מדגים והוא עוף המים הגדול בתבל. השקנאי בנוי לחיים במקווי מים מתוקים:נוצותיו מצופות שומן מה ששומר אותן יבשות,רגליו מכוסות כורי שחייה ובתחתית מקורו ישנו שק שלתוכו מכניס השקנאי דגים חיים אותם הוא שולה ממאגר המים שבו הוא נמצא,ובולע אותם בעודם חיים.
את ישראל פוקדים שני סוגים של שקנאים השקנאי המצוי שהוא הגדול במשפחת השקנאים והשקנאי המסולסל שהוא הפחות שכיח בקרב השקנאים העוברים אצלנו. בעת מעופם לחרוף באפריקה השקנאים עוצרים למנוחה ולמזון במקווי מים ומאז שהוקם אגמון החולה,כמו גם אגמון חפר,מאגר ויקר ועוד,השקנאים עוצרים באגמונים האלה לתזונה.
שקנאי ממוצע צורך כקילוגרם של דגים ומגדלי הדגים בארץ נשמו לרווחה אחרי שהקרן הקיימת לישראל הקימה מספר אגמונים שבהם דגים שמהם ניזונים השקנאים בעת המעבר שלהם בארץ.
כמה מהשקנאים באגמון החולה נתפסו בעין המצלמה עסוקים,לתומם,בסעודת דגים דשנה.
מנחם
הסיתוונית היא גיאופיט,מצח שבסיסו בצל,שכיחה בנוף הים תיכוני. שמה העברי של הסיתוונית ניתן לה כפרוש לשמה בכמה שפות אירופאיות ומאחר והיא מבשרת הסתיו גם בעברית היא נקראת על שמה של עונת השנה.
בגן הפסלים של סמיע מצאנו כמה סיתווניות פורחות ותמונויהן כאן.
מנחם
בתחילת האלף השלישי לפנה"ס בחוף שבין לטקיה (צפון סוריה היום) לבין צור (לבנון של היום) מתישב לו עם ממוצא שמי – הפיניקים.
הפיניקים,שמים כאמור,מקושרים עם הישראלים ככל הנראה בקשר משפחתי ובודאות קשר שפתי. השפה הפיניקית מהווה את הבסיס לעברית העתיקה ולארמית שתיהן מאמות היסוד של העברית שבתנ"ך וגם של זו המודרנית.
התרבות הפיניקית מתפתחת די לאיטה ומגיעה לשיא פריחתה בסביבת אלף לפני הספירה. באלף לפניה"ס הכתב הפיניקי הוא הכתב השמי השליט במזרח התיכון וגם מרחב ההתפשטות הפיניקי נמצא בשיאו וכולל את האגן המזרחי של הים התיכון,לא כולל מצאים,ואת צפון אפריקה ובה קרתגו מהמפורסמות בערים הפיניקיות.
תהליך ההתפשטות הפיניקי מסתיים עם כיבוש קרתגו על ידי הרומאים באחד מהקרבות המרתקים של ההסטוריה.
בחוף הארץ ישראלי ידועות כמה וכמה התישבויות פיניקיות והמפורסמת בהם היא ארסוף,מעט מזרחית מקסריה של היום ודור אך לא רק הן.
גם בתל גדור,שנמצא דרומית לגבעת אולגה של היום,היה ישוב פיניקי שימיו הסתיימו,כמו ימיה של ארסוף ודור,עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.
תל גדור נמצא,היום,מתחת לפני הים ובבחפירות שנעשו בו נמצאו ממצאים המעידים על קיומו מימי הפיניקים וסופו עם הכיבוש הפרסי של ארץ ישראל.
שמורת תל גדור מסתרית בין גבעת אולגה בצפון ועד לארסוף ושמורת השרון בדרום. חלק הארי של השמורה,בים וביבשה,הוכרז כשמורת טבע למעט כ 108 דונמים שנמצאים בהליך של הכרזה.
הרצף הגאוגרפי בין שמורת מצוקי גדור לשמורת השרון (הדרומית) מופרע על ידי הישובים:מכמורת,נתניה וארסוף.
חוף תל גדור משמש את צבות הים להטלת הדורות הבאים. החברה להגנת הטבע אוספת את קיני ההטלה של הצבות ושומרת אותם בשטח מגודר ושמור בחוף גדור. משבוקעים הצבים הם עושים פניהם לים והמעטים שמגיעים ממשיכים את הדור הבא של צב הים – צב הים הוא זוחל ימי והוא נמצא בסכנה חמורה של הכחדה.
מצוקי חוף גדור,שהם חלק משמורת הטבע המוכרזת של תל גדור,תוחמים את חוף הים במרחק של בין 21 מטרים למטר אחד משיפולי המצוק לחוף הים. בשל ארוזיה במצוק הכורכר חלקים ממנו נופלים אל הים ושפת המצוק מסוכת,בשל מפולות,בעיקר בימי החורף,אך לא רק.
הפאונה של מצוקי גדור כולל את חבצלת החוף.חורשף,סירה קוצנית ואלת המסטיק. הפאונה בפארק מצוקי גדור מוגנת על פי חוק והפגיעה בה,בכל צורה שהיא,אסורה. הפאונה נמצאת בתהליך של רענון ןחזרה לצומח הטבעי למקום וזאת אחרי שהאתר הוכרז כשמורת טבע והכניסה של כלי רכב נאסרה כליל.
החי במצוקי גדור כולל את הציפרים הנודדות והקבועות האופיניות לחוף הים ולשרון,וביניהן הסיקסק,הנחליאלי והפשוש. גם החי במצוקים מתאושש מנזקי האדם בכלל ומרכבי השטח בפרט.
משטחי הסלע שבחוף גדור משמשים כבית גידול לחסרי חוליות,בעיקר חלזונות ימיים. החלזונות מטילים את צואתם על פני המסלע וזו הולכת ומתקשה ועם הזמן "נעטפו" משטחי המסע בחוף בשאריות צואת חסרי החוליות וקיבלו את צורתם וצבעם המיוחדים לחוף הזה. המסלע בחוף הוא ערך טבע מוגן.
התופעה של חסרי חוליות שמוצאים את מסלע החוף כבית גידול הייתה ידוע גם לפיניקים שבחופיה הצפוניים של ארץ ישראל,וגם באלה הדרומיים של לביון,אספו את חלזונות הארגמן ויצרו מהם את צבע ארגמן בו סחרו בכל רחבי הים התיכון.
בערב כיפור ביקרנו במקום והינה התמונות נוף ובעלי כנף בתל גדור:
מנחם
חבצלת החוף,שנקראת בטעות חבצלת השרון,היא צמח ממשפחת הנרקיסים.
היא פורחת מתוך בצל בין יולי לאוקטובר כל שנה.
לאחר הפריחה משאירה החבצלת פולי זרעים כשהזרעים מצופים בשהם. למה שהם? כי החבצלת גדלה לחופיו של הים התיכון,בלבד,וכדי שגם הים יפיץ את זרעיה הם מצופים בשהם שמונע את חדירת מי הים לזרע והריסתו.
כל אחד מפולי הזרעים מחולק לשלושה חדרים ובכל חדר כעשרים מזרעיה של החבצלת.
חבצלת החוף היא חלק מסימלה של העיר נתניה והיא צמח מוגן על פי חוק.
ביוון העתיקה השתמשו בבצל של חבצלת החוף להפקת תרופה שגרמה להמרצת קצב הלב ולפתיחת קנה הנשימה. הרפואה המודרנית לא יודעת להצביע על המרכיבים בבצלה של החבצלת שיכולים לגרום לתופעות שהכירו היוונים ברם,מחקר מסודר לא נעשה בין השאר משום שמדובר בצמח בר מוגן שלא ניתן לגדלו כצמח תרבות.
בשיר השירים נזכרת החבצלת לאמור:”אני חבצלת השרון שושנת העמקים" (שיר השירים ב,א).
הזיהוי של חבצלת החוף כחבצלת השרון משיר השירים הוא בגדר הצעה סבירה אך אין ודאות שחבצלת השרון משיר השירים היא חבצלת החוף המוכרת לנו ולכן שמו הרשמי של הצמח הזה הוא חבצלת החוף.
במצוקי גדור נמצא אחד הריכוזים הגדולים בחוף הארץ ישראלי של חבצלות החוף ותמונותיהן כאן לפניכם יחד עם כומה מהפאונה של המצוקים:
מנחם.
נמלת הקציר היא הנמלה הגדולה ביותר שחיה בארץ ישראל. בניגוד לנמלי הבית,שהן לא נמלי בית בכלל אלא נמלה מהטבע שבמסגרת חיפושיה אחרי מזון נכנס גם לבתיו של האדם נמלת הקציר ממעטת,אם בכלל,להימצא בבתי האדם.
נמלת הקציר מעטת להימצא בקרבת אדם ועיקר תפוצתה הוא במדבר (נמלת הקציר חולית) ובשאר הארץ (נמלת הקציר שחורה).
נמלת הקציר חולית היא הנמלה הגדולה ביותר מבין הנמלים בארץ ישראל ועיקר תפוצתה הוא במדבר. מעבר לגודלה היא מאופיינת בלסתות חזקות מאוד המאפשרות לה לאסוף ולאכול מזון קשה מאוד.
נמלת הקציר חולית היא הנמלה היחידה שיש לה כנפיים ובתקופת ההזדווגות היא נוהגת לעוף בטוויר בעיר כחלק מהליך החיזור אחר המלכה בקן.
נמלת הקציר שחורה דומה מאוד לאחותה המדברית אך היא נפוצה במישור החוף ובהר הארץ ישראלי ואין לה כנפיים. גם לה לסתות גדולותת וחזקות אז היא קטנה,במעט,מקרובת משפחתה המדברית.
נמלת הקציר,בכלל, ונמלת הקציר שחורה איננה ידועה כאוכלת נבלות. לאוכלי הנבלות,כמו הנשר והצבוע,ישנה חשיבות עצומה לחי ולשווי המשקל הביולוגי בארץ שכן הם מסלקים את הפסולת הרקובה,ולא פעם הרעילה לשאר הטורפים,מן הטבע.
כאמור נמלת החציר שחורה איננה ידועה כמסלקת הפסולת מן הטבע ברם:בסיורינו בתל גדור נתקלנו בכמה נמלות קציר שחור שבעזזרת צבתותיהן האימתניות מפלטים פגר של עקרב,ככל הנראה ערב שחור אך לא זהינו בודאות את הפגר.
וכן,צילמנו והנצחנו את הרגע המאוד מיוחד הזה של הטבע – והתמונות לפניכם:
מנחם.
השלדג הוא עוף ממשפחת השלדגיים,וכשמו הוא ניזון משליית דגים ממקווי מים,אך לא רק.
השלדג שכיח בכל רחבי ארץ ישראל והוא איננו מצוי בתפוצה המאופיינת במקווי מים. השלדג,בארץ ישראל אך לא רק,ניזון מדגים אך גם מרכיכות,סרטנים,לטאות דו-חיים ומכרסמים קטנים ולכן שכיחותו איננה דווקא ליד מקווי מים.
השלדג הוא עוף טרטוראלי והזכר יחד עם הנקבה מסמנים את הטרטוריה שלהם ומתנהגים בתקיפות ועד לאלימות לזוג שלדגים אחר שמנסה להכנס לטרטוריה שלהם.
בתחומי הטרטוריה,ובדרך כלל ליד מקווה מים אך לא רק,בונה זוג השלדגים קן בצורת תל עפר שלתוכו מטילה הנקבה את ביציה שמופרים על ידי הזכר. כעבור כ -19 יום מתחילות הביצים לבקוע אך לא כולן בבת אחת אלא אחת אחת בזמנה היא וללא סדר הידוע לנו.
לאחר שבקעו האפרוחים זוג בשלדגים עסוק בשמירה עליהם ובהאכלתם.
גוזלי השלדג נשארים בקן 24 ימים שבמהלכם מאכילים אותם הוריהם ברם:השלדג,הזכר והנקבה,אינם ידועים כזוג הורים נאמנים והתופעה של מוות בקן כתוצאה מרעב שכיחה מאוד בקרב גוזלי השלדגים.
כעבור 24 שבועות בקן הגוזלים פורחים ממנו. חלקם ממשיכי,עוד פרק זמן קצר,להיות מואכלים על ידי אחד מבני הזוג וכעבור עוד כמה ימים פורחים מן הקן לגמרי ולעולם לא חוזרים עוד.
אחד השלדגים מצא את אזור הקינון שלו במי הים לרגלות מצוקי גדור והינה הוא,כפי שנתפס בעין העדשה:
מנחם
החרדון הוא לטאה יחידה מסוגה – ונקראת חרדון מצוי. החרדון המצוי שכיח בארץ ישראל ויוון. גופו מגיע לאורך של כ-30 סנטימטרים וגון גופו משתנה בהתאם למספר גורמים כמו:גיל,הזדווגות,טמפרטורה בסביבת המחיה. למשל,בבוקר יהיה גון גופו כהה על מנת למשוך את חום השמש ובערב ההיפך הגמור מכך.
החרדון נפוץ בכל חלקי הארץ לרבות בישובי האדם והוא נחשב לבעל חיים מועיל מאוד שכן הוא ניזון מחרקים ופרוקי רגליים שנחשבים כמזיקים או מטרידים את האדם.
החרדון המצוי,כשאר מיני החרדונים,משתמש בתנועות קידה על מנת לתקשר בעת החיזור אחר בת המין השני וגם לסימון טרטוריה בפני חרדונים אחרים המזדמנים בדרכו.
והחרדון של מצוקי גדור – תמונות מהמפגש עימו הרי הן כאן:
מנחם
חוף הים של פארק גדור זימן לנו מפגש עם כמה מבעלי החיים שבוייתו על ידי האדם. אף כי בוייתו,זה לא מכבר,אין בעלי החיים האלה חשים בנכחותה של המצלמה ברם:עין העדשה הצליחה לקלוט אותם ברגעיהם המענינים מלאי האומר.
והתמונות,הרי הן כאן:
מנחם.
בכל שנה במהלך חגי תשרי אנחנו מבקרים בעין בוקק שבאזור שפך זוהר שבים המלח.
בכל שנה,בהתאם לזמן בשנה,חגי תשרי חלים בתקופה קצת אחרת מה שמזמן לנו לראות את אותו המקום בזמנים שונים בשנה ומשכך בחוויות שונות בין שנה לשנה.
השנה,כמות המים הגדולה של חורף האחרון,נתנה את הטון במראות בעין בוקק. כמות המים בואדי גדלה וניראית מהגדולות שראינו אי פעם,וגם:כמויות המים שזרמו בואדי שינו את נקיק זרימתו,פה ושם ובאופן שניתן לראות את השינויים.
החי בעין בוקק,היה השנה,מועט יחסית,לשנה שעברה,ועדין עין המצלמה הצליחה להעביר את המיוחדות והשונות המאוד יחודית של עין בוקק.
מנחם.