טרקטור זחלילים סמוראים וספסלים אקלקטים.

"ושכולם ידעו שזה לא סתם מכשיר
הוא המצאה לאנושות, עליו כתבו גם שיר
כי אי שם בקיבוץ יושב בבית דור
של ילדים שמחכים לשמוע רק טרקטור"

שיר הטרקטור,גלעד פרי.

בשנות העשרים,של המאה הקודמת,עלתה מלודג’ שבפולין קבוצה של יזמים יהודים כשברשותם הון,כספי ואנושי,שמוכן להשקעה בארץ ישראל המנדטורית דאז.

מספר יזמים מקבוצת לודג’ החליטו ב 1924 להקים חברה ליצור טקסטיל שתיצר בארץ ישראל מוצרי טקסטיל תמכור אותן בשוק המקומי ואת יתרת הייצור תיצא לאירופה.

לחברה שהתאגדה בישראל המנדטורית ונרשמה ברשם החברות המנדטורי קראו:”לודג’יה חברה לטכסטיל בערבון מוגבל" והחברה נרשמה ברחוב נחמני 43 תל אביב.

מפעל היצור של לודג’יה הוקם ברחוב נחמני 43 בתל אביב,שם נרשמה החברה,כאמור. עד מהרה הסתבר שהמפעל זה,במיקומו הנוכחי ותחת הנהלת היזמים המקימים עתידו – לוט בערפל.

על מנת לשמר את הון ההשקעה וההון האנושי העבירה קבוצת היזמים את ניהול החברה כולה ליזם הטכסטיל אריה שנקר.

שנקר העתיק את מפעל היצור מנחמני בתל אביב לשכונת "אגרובנק" שבחולון,שם המפעל עבד ועד מהרה קצר הצלחה כשמוצריו משווקים בא"י פלסתינה המנדטורית ואף ויוצאים לאסיה ולאירופה.

ב 1961 51% מהון המניות של לודג’יה נמכר מידי קבוצת היזמים המקימה ליזם ישראלי בשם טימור רוזנבאום. רוזנבאום הזרים לקבוצת לודג’יה הון כספי וגם הון אנושי ותחת השותפות הזו הפעילות של החברה גדלה ועימה הרווחיות.

ב 1977 נזקקה קבוצת לודג’יה להזרמת חמצן נוספת והיא נהפכה מחברה פרטית לחברה ציבורית לאחר שנרשמה בבורסה של תל אביב כלודג’יה חברה לטכסטיל בע"מ.

עדיין ב 1924,עדיין בתל אביב והפעם בשכונת פלורנטין:מקים אהרון רוטלוי חברה ליצור מוצרי טקסטיל והוא רושם אותה כרוטקס בע"מ. במקביל ללודג’יה,גם הפעילות העסקית של רוטקס גדלה והיצור פורץ את גבולות א"י המנדטורית ומיוצא לשווקים באירופה ובאסיה.

שתי החברות,לודג’יה ורוטקס,פועלות במקביל בשוק הטקסטיל הישראלי עד ל 1985. ב 1985 רוכש רוטלוי את השליטה בחברה הבורסאית לודג’יה טכסטיל בע"מ והוא ממזג את שתי החברות לענק טכסטיל אחד שנקרא:”לודג’יה רוטקס בע"מ".

פעילות הטכסטיל של לודג’יה רוטקס כוללת מפעלי יצור במרחבי ישראל וביניהם מפעל יצור ברחוב המלאכה מספר 2 בכפר סבא.

ב 1934 מיסדים שני תושבי תל אביב חברה לצביעה ואשפרה של בדים בשם ארגמן. חברת ארגמן הופכת לשחקן מרכזי,וכמעט מונופוליסטי,בענף הצביעה והאשפרה של חומרי הגלם לטכסטיל ואחד מלקוחותיה הגדולים הם לודג’יה ורוטקס.

ב 1996 רוטלוי רוכש את חברת ארגמן וממזג לתוכה את לודג’יה רוטקס הבורסאית וביחד כל פעילות הטכסטיל עוברת לעבוד תחת חברת ארגמן בע"מ וחברת לודג’יה רוטקס נמחקת מהבורסה בתל אביב ונרשמת,מחדש,כלודג’יה רוטקס השקעות בע"מ.

בסביבות 2004 פעילות הטכסטיל של חברת ארגמן עוברת לרומניה וכל פעילות היצור,האשפרה והצביעה בישראל נסגרים,נמחקים או נמכרים במחירי מציאה לחברות טכסטיל אחרות. ההון שנצבר מחיסול פעילות הטקסטיל של ארגמן נצבר,יחד עם נכסי הנדל"ן שנאספו עם השנים,תחת לודג’יה רוטקס השקעות הפרטית של משפחת רוטלוי.

כך גם קורה למגרש ברחוב המלאכה מספר 2 בכפר סבא שעד 2016 הכיל חנות לממכר מוצרי הלבשה תחתונה תחת המותג לודג’יה רוטקס כשבפועל כל הייצור מגיע מרומניה. משנסגרה החנות חלק ממפעל היצור נהרס ונגרס עד דק כולל גג האסבסט שלו שהובל לקבורה נגב.

בחודש האחרון נהרסו כל המבנים נותרו על המגש של לודג’יה רוטקס ברחוב המלאכה 2 כפר סבא ובהמשך יוקם במקום קניון מרשת קניוני G.

בערבו של יום הגיעו שני זחלים לבניין המשרדים ששכן בחלקו הדרום מזרחי של מגרש לודג’יה רוטקס ברחוב המלאכה 2,כפר סבא. שני הזחלים החלו להפליא מכותיהם בבנין המשרדים כשבזה אחר זה,בנחישות עם כוונת הרס,חבטו בקירותיו של הבניין שנכנע תחתיו וכעבור שתי לילות הפך לתל הריסות מעלה ענני אבק כרשף עשן נחיריו של דרקון שזה עתה הוכנע בידי סמוראי.

שאון כפות הסמוראי הזחלילי החובטות במבנה המשרדים האומלל – הבריחו אותי לחיקו השקט והקריר של פארק כפר-סבא הסמוך. כשאני חמוש במצלמה,חצובה ופנס כיס ניצלתי את שאון ההריסה לצלם את ספסלי פארק כפר סבא – ואת תמונות הספסלים,פה לפניכם.

לגלרית הספסלים.

חולפים להם עוד כמה ימים ואני רואה את כפות זחלילי הסמוראי בשטח של רוטלוי ניגשים למבנה הגמלוני שבחלקו הצפון מזרחי של המתחם. מבנה שפעם היה מפעל ליצור טקסטיל. והזחלילים חובטים במבנה עם כפותיהם – ללא רחם עד שגם הוא קורס תחתיו ונכנע.

ואת מכותיהן של הסמוראים הזחליליים הנצחתי,גם כן,והתמונות באלבום שלפניכם.

לגלרית הזחלילים הסמוראים.

מנחם.

פרק כפר-סבא,תמונות אקלקטיות.

כשאני מתעתד להגיע למקום שצילום בו איננו בתחום נושאי העניין שלי,או שלא בטוח שאתקל במשהו ששווה הנצחה בצילום או שפשוט,אני,מעדיף מצלמת DSLR בהישג יד ולא סובל לצלם בפלאפון.

הקנון D1000 היא הותיקה במצלמות הקנון שבסט שלי,וגם הקלה וזו שאצלי הכי הרבה זמן ואני מכיר….את כל רזיה. דרך קבע מחוברת למצלמה הזו עדשת 18-135 של קנון אך הפק"ל הזה – איננו קשיח.

לאחרונה,אחרי שה D1000 עברה סט קינפוג היא החלה להיות לא ממושמעת. חוסר המשמעת בא לידי ביטוי,בעיקר,בכפתור שיורה את התמונה. כבר כמה פעמים שחוסר המשמעת הזה גרם לי לעקוף את ההגדרות האישיות שעשיתי ב D1000 מה שהפך,פחות או יותר,לבלתי נסבל.

https://www.cyta.co.il/kfar-saba-park-eclectic/הזדמן לי היום לשים לצידי את ה D1000 ולצאת לפרק כפר סבא. לקח לי קצת זמן להבין מהי ההגדרה האישית שקינפגתי במצלמה שגרמה לחוסר המשמעת ועוד,פרק זמן קצר לתקן את ההגדרה הסוררת.

כל כך התלהבתי על כך שהצלחתי להחזיר את המשמעת ל D1000 ולהסיר אותה לרצונותי שצילמתי כ 240 תמונות…. רובן המכריע לא תראנה אור יום כי אינן שוות את זה.

מכל מקום מתוך מסע הצילום הזה והחזרת ה D1000 לשורות המשמעת וההכפפה שלה לרצונותי כמה מהתמונות שלקחתי,אחרי קצת עבודת Post-production,כאן לעיונכם.

לגלרית התמונות

נווה ירק,הצומת לשום מקום.

כשנוסעים בכביש 40 מערבה,מכפר-סבא לכיוון צומת עדנים,חולפים על פני צומת נווה ירק. צומת נווה ירק מנתב את כביש 40 בכיוון,כללי,ממזרח מערבה,את כביש 5112 כביש הגישה למושב נווה ירק וכביש לשום מקום שיוצא מהחלק הצפוני של הצומת לשדות החיטה שככל הנראה שיכים למושב עדנים.

זה כמה שעבועות שאני חולף על פני צומת נווה ירק ורואה את שדות החיטה נקצרים ואת נחל קנה,העובר ממש באמצע השדות,הולך ומתיבש,ובכל פעם שאני חולף שם אני רואה,בעיני רוחי,תמונות שבקומפוזיציה שלהן יש שילוב של השיבולים הקצורות שמהלכן עוקב אחר נפתולי נחל קנה ההולך ומתיבש…

יום שישי 18:20. השמש בזניט של 17 מעלות – תחילתה של שקיעה ובמרחב עירוני מצב השמש הזה מצויין לצילום. הבאגי,שחזרה לכושר תנועה,סוחבת אותי ואת ציוד הצילום לצומת נווה ירק. כשאנחנו מגיעים לצומת,הבאגי ואני,שמים פעמינו ימינה לכביש לשום מקום שמוביל אותנו ממש לאותו שדה שקימורי החיטה הקצורה שבו זהים לנפתולי נחל קנה.

"מחנים" את הבאגי בפאתי השדה,מרכיבים עדשה על המצלמה ויוצאים לדרך … להפוך את התמונות מעיני רוחי למציאות שתסופר בתמונות.

בשעה שהבאגי ואני עשינו דרכינו אל הכביש לשום מקום,השמש שקעה מעט והתעקשה להיכנס ישר לעדשה שלי ולחרב כל קומפוזיציה שביקשתי להפוך מעיני רוחי לתמונה. ואם לא די בכך,תוך כדי מאבק בשמש הפולשת לעין העדשה,גליתי על העינית נקודה שחורה שהתעקשה להישאר גם כשהחלפתי עדשות.

סופו של דבר: הניסיון להפוך את שדה החיטה והנחל שבאמצעו לסיפור מצולם,ומוצלח מן הסתם,הפך למסכת של מלחמה עם השמש העיקשת,נקודה שחורה בעינית המצלמה שהסיחה את דעתי ובסופו של דבר:אני והבאגי חזרנו לכפר סבא מאוכזבים,עם כ 28 תמונות שרובן הן הנצחה של המאבק בין תפיסת קומפוזיציה שתתאר את קימורי החיטה הקצורה במקבילים לנפתולי הנחל שחוצה את השדה לשניים,לבין המציאות שהפכה את הפיכת הסיפור המתואר הזה לתמונה שתספר אותו – כל זה נכשל ומאחר ובקרוב החיטה תיאסף לא בטוח שתהייה הזדמנות נוספת.

ובנתיים,מצרפות כמה תמונות שכן הצליחו לתפוס את יחודו של שדה החיטה הזה אם כי,עדין,רחוקות מלספר את הסיפור שקורה שם.

אל הגלריה

מערת התאומים.

מזרחית לבית שמש שוכנת שמורת נחל דולב. זו שמורת טבע מוכרזת אך איננה מסוגרת והגישה אליה חופשית.

השמורה נמצאת באגן ההיקוות של נחל שורק ובתוכה זורמים מספר נחלים שמתנקזים לנחל שורק שבעצמו נשפך לים התיכון באזור אשדוד.

אחד מיובליו של נחל שורק הוא נחל המערות או נחל מערת התאומים. זהו נחל קצר שמנקז את המורדות הדרום מערביים של שמורת דולב אל עבר נחל שורק. הנחל הוא אכזב.

במעלה הנחל,כקילומטר וחצי מחניון הנחל,נמצאת מערת התאומים. זוהי מערה קרסטית שבנוסף לכמה נטיפים וזקיפים יש בה אוכלוסיה של עטלפים מארבע סוגים.

הדרך למערה מתאפיינת בפאונה ים תיכונית ובעונה הזו של השנה,כוללת צמחיה וחרקים המאפינים את תום תקופת האביב ותחילת הקיץ.

הגענו לנחל התאומים ביום השביעי של פסח,מוקדם בבוקר גם כדי לתפוס את התאורה הטבעית המטיבה עם עין המצלמות וגם כדי להקדים את מטילי הפסח ולחזור לשרון לפני הפקקים.

במערת התאומים לא צילמנו וזאת על מנת שלא להפריע את מנוחת העטלפים וגם,כי צילום במערה מצריך חשיפה ארוכה וחצובה. החצובה הושארה מאחור בשרון ולא היתה לנו עדשה המתאימה לחשיפה ארוכה המתאימה לתנאי המערה…וגם:שמחנו שלא להפריע לעטלפים.

המערה נחקרה ב 1999 והמחקר הארכיאולוגי מצא בא מטמון מימי בר כוכבא מטמון זה,וממצאים אחרים,מעידים על שימוש במערה בתקופת בר-כוכבא.

בדרך למערה,בתוואי נחל מערת התאומים,קלטה עין המצלמה מעט מהצמחייה של סוף האביב וגם את החרקים באו ליהנות מהצוף ו"על הדרך" להעביר את צאצאי הדור הבא לאביב הבא.

את התמונות חלקתי,הפעם,לשני אלבומים זה שעוסק בצמחיה,וזה שעוסק בחרקים שבאו לבקר אותה.

לגלרית הצמחים

לגלרית החרקים

רמת הגולן חלק ה’ פרוקי רגליים.

יחד עם המים והצמחייה המוריקה מגיעים פרוקי הרגליים,שמוצאים את מזונם בינות לשלל הצמחים המלבלבים וגם,משחקים את תפקידם בטבע כלומר: העברת אבקנים על מנת להעמיד את דור ההמשך של הצמחים,מן הסתם – לחורף הבא.

בדרך למפל הלבן ניצלתי את ההזדמנות להגיע להתבוננות קרובה בשלל פרוקי הרגליים והדבורנים שנכרו בדרכי וגם אפשרו למצלמה שלי לחדור לבית הגידול שלהם ולצלמם בקירבה אינטימית שלא מזדמנת באופן שכיח.

אל הגלריה

רמת הגולן חלק ד’ פריחה.

החורף האחרון,מבורך כשהיה,מילא את מישורי רמת הגולן במרבד של ירוק,צהוב כתום ואדום. בולט במיוחד הפרג שעליו באדום בוהק ממלאים את הפאונה של סוף החורף בגולן. הפרג,עבורי,הוא אחרון משפחת ה"אדומים" (הכלנית,הנורית,הצבעוני והפרג) שבפריחתו מבשר את סוף החורף.

בדרך כלל הפרג נראה לי כפחות מפואר ממשפחת ה"אדומים" של החורף ברם:הפרגים ברמת הגולן,בשלהי חורף 2019,מפוארים בצורתם,עלי הכותרת שלהם בוהקים באדום שלהם והם גדולים מאלה שאני רגיל מהם – ומאוד מאוד מרשימים.

יחד עם הפרגים שלל צמחים מהפאונה של הגולן נקלטו בעין המצלמה והם לפניכם.

אל הגלריה

רמת הגולן חלק ג’ אירוס הגולן.

ב- 1933 צ’ארס דינסמור תיאר תת מין של אירוס שהוא אנדמי לרמת הגולן ולהר החרמון. הצמח קיבל את השם אירוס החרמון אבל ידוע יותר,בשם:אירוס הגולן.

אירוס הגולן הוא גיאופיט כלומר: צמח שחלקו העליון פורח פעם בשנה,ובתום החורף קמל ומת. בקרקע נטוע "בצל" שנשאר שם ובחורף הבא שוב חוזר וצומח.

אירוס הגולן צומח במסלע הבזלת ברום של 600-700 מטר בלבד,וגם במסלע הקיר,האופיני להר החרמון,ברום 1200-1700 מטר. מעבר לרמת הגולן והחרמון לא ידוע על תפוצה של תת המין הזה,מכל מקום לא בארץ ישראל.

את פריחת אירוס הגולן פגשנו בשדה שנמצא בצומת המפלים שברמת הגולן,והינה האירוס כפי שנתפס בעין המצלמה.

אל הגלריה

רמת הגולן חלק ב’ מפל עיט.

נחל עיט,נחל אכזב,מתחיל במרכז רמת הגולן וערוצו זורם מערבה,חוצה את כביש 808 (כביש המפלים) ונופל,במפל מים שחותר במסלע הבזלת,אל עבר נחל יהודיה,שבתורו נשפך לצפון הכינרת.

כביש 808 נמצא במרכז רמת הגולן לאורך שפת מצוק הרמה. לאורך הכביש מספר נחלים נופלים במפלי מים אל עבר עמק הרדן,מערבה משם. הכביש קיבל את השם "כביש המפלים" על שם תופעת הטבע הזו.

החורף המבורך מילא מים את נחל עיט ומפל עיט נופל אל ערוצו והינה המפל כפי שנתפס בעין המצלמה.

אל הגלריה

רמת הגולן – חלק א’ נדידה.

את יום הבוחר ניצלנו לגיחה אל מרכז ודרום רמת הגולן. רמת הגולן נמצאת על מפת הנדידה של עופות ופרוקי רגליים בשמי ישראל..

השנה,החורף המבורך מאוד,מילא את הרמה בפריחה והביא אליה פרוקי רגליים,וגם עופות,לעוץ מעליה וליהנות מזיו הארץ.

בכל שנה,באביב עם התחממותם הטמפרטורות באזור,עוברת נמפית החורשף את שמי ישראל בדרכה מאזור ארצות המפרץ אל עבר אירופה הדרומית,קרי:יוון וקפריסין.

השנה,וככל הנראה בשל ריבוי הצומח עקב החורף המבורך,נצפתה כמות עצומה של נימפית החורשף שחלפה,ועדיין חולפת,מעל ישראל בכלל ומעל לרמת הגולן,בפרט.

נימפית החורשף נמנית על פרפרי ארץ ישראל,והיא רצנטית לטבע בארץ ברוב ימות השנה. בנוסף לנימפיות הארץ ישראליות,באביב,חולפות מעלינו נימפיות החורשף בדרכן מאזור המפרץ הפרסי לדרום אירופה,בעיקר ליון וקפריסין. במהלך החודש האחרון נצפתה כמות חריגה של נימפית החורשף בנדודיה בשמי ישראל מהמפרץ הפרסי לדרום אירופה. ההערכה מדברת על 800 מליון ועד ל מליארד פריטים שעברו,ועדיין עוברים,בשמי ישראל.

שמו של הפרפר נגזר משתי מילים: נימפית,קרי נימפה היינו אישה צעירה ומצרוף המילים חור ושף שהם תקציר של משמם הלטיני של שני פרחים ממשפחת המצליבים,הארטישוק והקרדה שני פרחים החביבים מאוד על הפרפר הזה כמזון.

נימפית החורשף היא אחד הפרפרים השכיחים בעולם,וגם אחד מפלאי הטבע. עם ההתחממות הראשונה של החורף,בסביבות מרס בחצי הכדור הצפוני,נודדת הנימפית מאזור מפרץ עדן לדרום אירופה. לבני האדם,במטוס,אורך המסע הזה כארבע שעות,לנימפית,קטנת הממדים,אורך המסע הזה כשבועיים. הנימפית נודדת,ביראל רבתי ומעליה,בחיפוש מתמיד אחרי מזון. רבוי המזון בחורף האחרון מהווה את הסיבה לתצפית המספרית הכה גדולה של פרפר זה. במהלך הנדידה מתרבה הנימפית ומעמידה אחריה את דור ההמשך.

המבנה הטופוגרפי של רמת הגולן,יחד עם מסלע הבזלת השחור,מיצרים טרמיקות של אוויר חם שאותו מנצלים עופות שונים לנדידתם אל ומאת ישראל,כך גם החסידה.

ובעין המצלמה: עין המצלמה צדה כמה מנימפיות החורשף שהגיעו למרכז רמת הגולן,וכם…:חסידה אחת שהתענגה על תרמיקה בדרכה לאירופה.

אל הגלריה

עכו.

מקור השם עכו אינו ידוע. בתנ"כ עכו נזכרת רק פעם אחת,בספר שופטים,וראשית התעוד ההסטורי שלה מגיע מתעודות מצריות שונות. עד לסוף התקופה הרומית העיר,עכו,נמצאת די רחוק מנמל עכו המוכר היום ממזרח לעיר במה שמכונה תל נפוליאון. העיר הרומית לא היתה מהחשובות בעירי פרובינקיה פלסטינה.

קודם לרומאים ישבו בתל עכו תושבים של האימפריה ההלניסטית,הממצא הארכיאולוגי מצביע על יישוב,בתל עכו,מתקופת בית תלמי.

במכתבי אל-עמרנה,בני המאה ה- 14 לפנה"ס,מוזכרת עכו כעיר נמל. תיעוד היסטורי מזכיר שליטה של הפיניקים בנמל עכו ובתקופת הברזל,ישנו תיעוד,של כיבוש והתישבות בעכו של השרדנה – עם מגויי הים שממצאים של פרופ’ אדם זרטל (ז"ל) מצביעים של התישבות של השרדנה גם בדרום הכרמל ועל קשר בינם לבין יושבי סרדיניה הקדומים.

התעוד הארכאולוגי מגיע לימי ראשית עכו בתקופת הברונזה המאוחרת,ברם:בסוף התקופה הזו ננטשת העיר לכאלף שנה ומתחילה להיות מוזכרת שוב בתקופת הברזל,כאמור לעיל.

תחילת פריחתה של עכו,ונמל עכו – כפי שמוכר לנו כיום,היא בתקופה המוסלמית עם כבוש הארץ ב- 638 לספירה. המוסלמים,הופכים את עכו לעיר נמל מהחשובות בערי הנמל של האימפריה האיסלמית.

עיר הנמל המוסלמית מחליפה כמה ידיים במהלך המאות ה – 8 ועד למאה ה – 11 בין האיסלם,הממלוקים והצלבנים. עיקר המצאי הארכאולוגי/הסטורי העכו העתיקה,כפי שמוכרת לנו כיום,הוא מהתקופה הזו.

בחשיבה ההסטורית של מדינת ישראל עיקר חשיבותה של עכו היא מהתקופה הצלבנית,וגם הממצאים הארכיאולוגים המרשימים ביותר בעכו העתיקה,הם מתקופה זו,ברם: שיאה של העיר עכו ושיא פריחתה כנמל מסחרי בים התיכון במקומה המוכר לנו כיום,הוא דווקא בתקופת האיסלם הקדומה,קודם לכיבוש הממלוכי והצלבני.

עכו היא עיר מעורבת המנוהלת על ידי עיריה אחת המשותפת לעיר כולה,אין הפרדה מוניציפאלית כמו בנצרת.

נפלה בידי ההזדמנות לבקר בעכו העתיקה בליל שישי האחרון,והינה כמה תמונות שאספתי בעיר המוסלמית המפוארת – הזו.

אל הגלריה.