כתוצאה ממפגש בין הלוח הערבי ללוח האירואסייתי נוצר בקע ים המלח הידוע בשם:"השבר הסורי אפריקאי". הבקע שנוצר עבר תהפוכות רבות מתחילת היווצרותו ועד היום. היווצרות הבקע מייצרת תופעות לוואי ובהם יצירת סדקים במסלע שיורדים אל מסלע שנמצא כשלושה עד ארבעה קילומטרים מתחת לפני קרום כדור הארץ,שם הקרבה לגרעין כדור הארץ מייצרת טמפרטורות גבוהות מאוד. מים שמגיעים למגע עם המסלע החם המים הופכים לאדים בלחץ גבוה,הלחץ הגבוה דוחף את המים כלפי מעלה וכשהם מוצאים סדר בכרום כדור הארץ הם מתחילים לזרום בו ובדרכם אוספים מינרלים ששקעו בעקבות ים קדום. לבסוף,מוצאים המים פתח וממנו הם משתחררים בטמפרטורה של כ 45 מעלות וכשהם עשירים במינרלים ועיקר בגפרית,כלוריד,נתרן,מגנזיום,סידן ואשלגן כמו שנצפה בחוף נחל קדם.
כשפני ים המלח היו מעל לנביעות בחוף נחל קדם המים פרצו אל תחתית הימה והתערבבו במי הים המלוחים,משנסוג ים המלח הפכו הנביעות גלויות. בשל תכולת מלח וסידן גבוהות במים המסלע שנמצא תחת שהזרימה של מי המעיינות נצבע בלבן.
מקור המים במעיינות החמים הוא בגשמים שירדו בתקופה קדומה,וממשיכים לרדת כיום,בהרי ירושלים והרי יהודה.
חבר מבקש ממני,מזה זמן רב,לצאת איתי ליום צילום ולנצל את ההזדמנות להסיר חלודה מהידע שלו בתפעול מצלמה ובאומנות הצילום. נעתרתי בשמחה ובשישי האחרון קבענו מפגש מקדים בצומת הלידו שבים המלח,צומת הכבישים 1 ו 90. משם נסענו יחדיו למעיינות החמים של עין קדם. כבר בחניון לוחות הזמנים שקבענו מראש הוכחו את עצמם וכשהתחלנו ללכת לכיוון חוף הים החל אור השחר לבצבץ מעל הרי מואב,אור שהמשיך ללוות אותנו עד לזריחה גם אחריה.
במקור תכננו לשוטט בחלק הצפוני של החוף אך טל הלילה הפך את תערוכת של חול ומלח לבוצה חלקלקה ומסוכנת למדרך,אז ויתרנו על ההליכה צפונה והסתפקנו בצפייה בתופעות גאולוגיות שהיו זמינות במסלול היבש שבו בחרנו. תוך כדי הסתובבות באתר,כולל כמובן בנביעות של העיינות החמים,נצלנו את ההזדמנות להחלפת ידע והדרכה בנושאים לשלמם התכנסנו.
השמש הגיעה אל מעבר לקו הרקיע,החום החל להעיק ותוך כדי הסתובבות באתר עם הפנים אל עבר החניון אחת המצלמות שלי התלוננה שחם לה ואם נמשיך תכבה עצמה כדי לשמור על חלקיה האלקטרוניים שעומס החום בחוף הזה כבר העיק לא רק על המצלמות אלא גם עלינו. או אז קיבלנו את ההחלטה לחזור לחניון בדרך שדורשת הכי פחות מאמץ פיזי,שם,ליד כלי הרכב שלנו,נפרדנו לשלום וכל אחד מאיתנו חזר לביתו.
התמונות שצולמו בשיטוטי ברחבי חוף המעיינות החמים של עין קדם – הן כאן לפניכם:
אור הוא תופעה אלקטרומגנטית הנעה בגלים ומורכב מחלקיקים (פוטונים). האור הוא החלק היחידי בספקטרום האלקטרומגנטי שהאדם מסוגל לראות. האור מורכב מגלים באורכים שונים והעין האנושית מסוגלת לראות רק חלק ממנו מ 380 ננומטר (סגול) ועד ל 750 ננומטר (אדום). אורכי הגל האלקטרומגנטי המרכיבים את האור הנראה אחראיים לצבע שאנחנו רואים שהוא פונקציה של אורכי הגל שנקלטים על ידי רשתית העין.
צילום הוא סוגה של אומנות שבה האור נלכד באמצעות עדשות (השם העברי הנכון הוא עצמית או עצמיות אך נתייחס פה לשם הגנרי הנהוג הלהג של הצלמים) עובר סידרה של עדשות זכוכית שתפקידן לעקם את האור כך שיגיע ישירות ויאיר את מלוא החיישן של המצלמה. החיישן עצמו עשוי מחומרים הרגישים לאור וכאשר הוא נחשף לאור שהעדשה אספה הופך החיישן את האור הנקלט לקובץ סיפרתי שמתורגם לתמונה הנחזית על ידי העין ואשר ניתן להפוך לקובץ שיוקרן על מסך מחשב/טלפון וגם יודפס על נייר.
חפצים שונים בולעים חלק מהספקטרום הנראה של האור וחלק אחר מוקרן מהם והלאה. כאשר כל הספקטרום הנראה נבלע על ידי חפץ כלשהו הוא יראה שחור לחלוטין וכאשר כל האור שפוגע באותו החפץ יוחזר במלאו הוא יראה לבן. האור שנבלע על ידי חפץ כלשהו הופך לחום ואילו זה המוחזר נלכד בעדשת המצלמה ובעזרת הצלם הופך לתמונה שבה סיפור כלשהו שמסופר בעזרת הולכת עין.
מישור הפוקוס בסט של מצלמה ועדשה רגילה הוא מרחב דו ממדי שהעצמים המופיעים בו נמצאים במקביל לחיישן של המצלמה. על מנת להדגיש עצם מסוים,או עצמים מסוימים,בתמונה משתמשים בסגירת הצמצם כך שהעצם,או העצמים,שאליהם מכוון הסיפור של התמונה יהיו חדים וברורים,ואלה שלא יהיו מטושטשים ברמות שונות של טשטוש שבהגה הצילומית נקרא מישור הפוקוס המטושטש:בוקה. בתמונה המצולמת העין האנושית כן תראה מרחב תלת ממדי אך זוהי אשליה אופטית שמושגת באמצעות פרספקטיבה,אור וצל מיקוד וטשטוש.
ישנן עדשות שבהן בנוי מנגנון אופטי המאפשר הטייה (Tilt) של מישור הפוקוס כך שאין עוד צורך לסגור צמצמים. מאחר ומישור הפוקוס מוטה מה שקרוב יותר לעדשה יהיה חד וברור ומה שהולך ומתרחק ממנה יהיה מטושטש וזה מבלי לסגור צמצמים. בעדשת ההטייה יש גם מנגנון המאפשר לסובב את העדשה,סיבוב העדשה מטה את האור בהתאם זווית ההטיה ובהתאם לה מחדד ומערפל את האור החוזר מהעצמים המצולמים,מה שמאפשר משחק בעזרת אמצעי טכני עם הולכת העין בסיפורה של התמונה.
על מנת שמבנה העדשה יאפשר את ביצוע ההטיה וגם את סיבוב העדשה על צירה מבנה העדשה בנוי בצורה התומכת בפונקציה הזו,כלומר: העדשה מעקמת את האור ומקרינה אותו אל החיישן כאשר היא עצמה בנויה כך ששטח העדשה המקרין את האור לחיישן גדול מהחיישן עצמו בעוד בעדשה רגילה גודל העדשה המקרינה את האור לחיישן זהה לגודל החיישן עצמו,מסיבה זו,למשל,עדשת APSC שתורכב על מצלמה עם חיישן מלא נראה בשוליים של התמונה חושך.
עדשות הטייה הן עדשות מסובכות מאוד מבחינה אופטית וקשות לתכנון וייצור.יצרני המצלמות הגדולים (קנון סוני וניקון) מייצרות בעצמן עדשות הטייה יקרות להחריד ובאיכות אופטית יוצאת דופן. יצרנים צד ג’ ניסו להרים את הכפפה ויש בשוק עדשת הטייה לחיישן APSC שמיוצרת על ידי Samyang שפותחה ביחד עם יצרן עדשות קוריאני אחר בשם Rokinon ומשווקת תחת שני שמות המותג.
אנחנו מכירים את יצרני העדשות צד ג’ כמו סאמיאנג,סיגמה,טמרון וטוקינה שמייצרות עדשות לתבריג של יצרני המצלמות הראשיים,קנון,סוני וניקון אם למנות כמה. ישנם עוד יצרני עדשות צד ג’ שמייצרים עדשות שבהן ידנית בלבד ובהן נזכיר את צייס,Laeowa ואת Voitlander בין השאר.
בסין פועלות כמה יצרניות של עדשות למצלמה לתבריגים השונים של יצרני המצלמות. ההיצע של יצרנים אלה הוא עדשות בנויות ממתכת והן,ברובן הגדול אבל לא כולן,עדשות ידניות בלבד. האיכות האופטית היא בדרך כלל בינונית ומטה והמחירים מאוד תחרותיים ובחלק הזול של עולם העדשות. אף על פי שחלק מהחברות האלה חולק שמות מאוד דומים מדובר בחברות שאין בניהן קשר כלשהו והן מפתחות ומייצרות את העדשות בכוחות עצמן. אף על פי שמקובל לחשוב על יצרני העדשות מסין כמי שמהנדסים לאחור את העדשות של יצרנים אחרים ומיצרים חיקוי "סיני זול" אין כך הדבר וכאמור אלה יצרנים עצמאיים שמפתחים ומיצרים את העדשות שלהם בעצמם בסין ונהנים מכוח העבודה והייצור,כמו גם ממאגר אנושי של ידע,זולים מה שמגולגל למחיר על המדף לצרכן.
יצרני העדשות הסיניים,חלקם לא כולם,משתמשים בנוסחאות אופטיות שפותחו על ידי חברת קארל צייס הגרמנית בשנות החמישים והשישים. נוסחאות אלה אינן עוד מוגנות פטנט וחלק מהיצרנים הסינים האלה לא רק שמשתמשים בנוסחאות האלה אלא גם מיצרים עדשות,ידניות לחלוטין,שמתחרות באיכות שלהן בעדשות המקוריות שיוצרו על ידי קארל צייס,ושעדיין מסתובבות בשוק כעדשות משומשות,בהצלחה לא רעה בכלל – אם כי,כאמור,הן גם מפתחות וממייצרות עדשות מבוססות על נוסחאות אופטיות מתוצרתן.
ב 2019 הוקמה בשנזן חברת TTartisan שקנתה את עולמה בייצור עדשות ידניות בעלות איכות ומבנה מתכת מלא. TTartisan מייצרת עדשות לתבריגים של יצרני המצלמות המרכזיים,קנון סוני ניקון וכו,חלק מהעדשות שלהם מבוססות על נוסחאות אופטיות של קארל צ’ייס שהפטנט עליהן פג לפני כמה עשורים וחלק מהן מבוססות נוסחאות אופטיות שהן תולדה של מחקר ופיתוח בתוך הבית (In House) של TTartisan.
ב 2022 שחררה לשוק TTartisan עדשת 50 מ"מ F 1.4 ולה מנגנון Shift. בתחילה הופצה העדשה לתבריג של סוני ולייקה וב 2023 יצאה גרסה לתבריג של מיקרו 4/3 קנון וניקון.העדשה שעמה יצאתי לשחק עם הטיית מישור הפוקוס היא העדשה הזו של Ttartisan לתבריג מיקרו 4/3 שמורכבת על מצלמת הלומיקס G85 שלי.
כעדשת 50 מ"מ F1.4 זו עדשה בינונית מאוד אבל מנגנון ההטייה שלה,שכולל גם סיבוב העדשה על צירה המרווחים של 15 מעלות,מייצרת תמונות מרתקות והשימוש בה,שבו אני עדיין בשלב המתלמד,הוא אתגר מרתק.
השתמשתי בסט הזה לצלם בנמל יפו ובחוף דור הבונים והתמונות – הן כאן לפניכם:
הבת שלי,דניאל לוריא,הגיעה לביקור חטוף בארץ לאחר שסיימה את לימודי התואר השני שלה בפרייבורג גרמניה. האתר של דניאל,והרבה ממעשה ידיה,נמצא פה: דניאל לוריא
סובב ישראל בקשר לאירוע הזה מתחיל ביציאה מוקדם בבוקר ביום שישי לנחל ארדון שבמכתש רמון,לאחר הביקור בנחל עצרנו להתרעננות בכבשן החימר שבגן לאומי צבעי רמון. לאחר התרעננות שמנו פעמינו למקדש הנמרים שנמצא בפאתי בסיס חיל האוויר שבעובדה ומשם פנינו לאילת לסעוד את נפשינו וללינת לילה במלון אילתי.
למחרת בבוקר החלה הנסיעה צפונה להשלמת סובב הדרום. עם שחר הגענו להר יהורם לקבל עליו את יום השבת. משם חזרנו למלון לארוחת הבוקר שלאחריה התחלנו את המסע צפונה להשלמת הסובב.
לפני שעזבנו את אילת ביקרנו,חלקינו בשמורת האלמוגים,וחלקנו בנמל המוצא של צוללנים שבחוף הדרומי של אילת.
לאחר ששבענו ממימי מפרץ אילת התחלנו לחזור צפונה בכביש 90 עם עצירה לביקור בחי בר שביטבתה – בסיס האם הכה אהוב עלי. מהחי בר המשכנו בכביש 90 ועצרנו לתצפית אל עבר הערבה הצפונית והרי אדום בתצפית שבמושב פארן.
בתוכנית היה להמשיך בכביש 90 ולטפס לערד בכביש 25 מצומת זוהר,אבל לוויז הייתה הצעה אחרת. הוויז הציע לפנות לכביש 35 ומשם לקצר את הדרך לערד דרך כביש 258 כביש רוחב שלאורכו מפעלים פטרוכימיים וגם לא מעט נוף שרובו מושפע ממעשה ידי אדם.
בערד השבענו את רעבנו במסעדה שחביבה עלינו במיוחד ומשם חזרנו לכפר סבא. תם,ולא נשלם.
והתמונות שנקלטו בעין העדשה בסובב הדרום הזה – הן כאן לפניכם:
נדיר ביותר שחולף לו היום השישי בשבוע ואני לא יוצא לאיפשהו בטבע לשזוף את העין ולחשוף את עין העדשה. לעתים הזמן הפנוי יחד עם אילוצים אחרים מזמן חלון זמן קטן יחסית ואנחנו מחפשים מקום קרוב להיות בו על מנת לסיים שבוע אחד,להתחיל את החדש ולשזוף העין,ואת עין העדשה,ביופייה של הארץ.
ישנם מקומות שכמו מגנט,כאשר חלון הזמן קצר וצפוף,מושכים אותנו אליהם,כזה הוא חוף סעידנא עלי שבהרצליה. למרות במספר הביקורים החוזרים בחוף הזה גדול בהיקפו מאתרי טבע,קרובים ורחוקים,שאליהם אני חוזר שוב ושוב,עדיין:חוף סעידנא עלי הצליח להפתיע אותנו גם בביקור המי יודע כמה בספרורו האנלוגי.
והפעם: רשות הטבע והגנים בשיתוף עם עיריית הרצליה גידרו את בית הקברות המוסלמי שבפאתי מסגד אדוננו עלי ובית הקברות,המוזנח משהו,עבר ניקיון וסדר כיאה לאתר שנחשב לחשוב וקדוש למי שבני יקיריו הובאו אליו למנוחתם האחרונה. גם שאר שביל הטיול למרגלות רכס הכורכר עבר שדרוג שעיקרו:ניקוי יסודי,ספסלים חדשים ונקיים ופחי אשפה למכביר.
הפעם,הלכנו לאורך השביל הסלול שברכס הכורכר מהחנייה של המסגד ועד לשמורת הטבע של אפולוניה,הליכה שזימנה לנו מבט מרהיב ומלא פרטים של בית הרומאי העשיר שבנה,אי שם מזמן,את ביתו בארסוף הרומית.
כשהשמש שוקעת לה לאיטה במערב חזרנו על עקבותינו וחזרנו לכסופה ואתה חזרה הביתה.
התמונות,מהשעה הקלה,על הטיילת שברכס הכורכר בחוף סעידנא עלי – הן כאן לפניכם:
מאז פסקו יללות הסירנות של שאגת הארי מצאתי את עצמי מתקשה לשבת ולכתוב על מסעות הצילום שלי בארץ הקסומה שלנו. למרות שהחרשתי – מידי שבוע יצאתי לצפות בעין ולהנציח בעין העדשה מקום ממקומותיה הקסומים של ישראל,כולל מסע בן שלושה ימים להרי אילת ודרום הערבה ביום העצמאות האחרון וניסיון שנכשל לשחזר ביקור כזה שוב בחג השבועות. עכשיו כשמוזות שוב פוקדות אותי אשתדל לכפר על הפער ולשתף אתכם באשר ראו עיני ואת אשר הנציחו עדשות המצלמות שלי.
דווקא נתחיל מהסוף. בשישי האחרון פקד את ארצנו גל חום קיצוני מלווה האזהרות מטעם הרשויות,אזהרות שבהן כללי התנהגות וכללי עשה ואל תעשה. לא יכולתי לחשוב על מקום ראוי יותר לביקור בגל החום הזה מאשר שמורת הטבע תל דן. שמורת הטבע תל דן היא שמורה קטנה שבמרכזה נובע נחל הדן,בנביעת עין הדן,ויחד עם הנביעה הזו עוד כמה עשרות קטנות יותר שביחד מספקות כמחצית מכמות המים של נהר הירדן.
סביב לנביעות צמחו להם עצים הייחודיים לשמורה זו שמים הם משהו שזורם בה כל ימות השנה ושבילי השמורה ירוקי עד,מוצלים ושאון פכפוך המים מלווה את המהלך בהם לכל דרכם.
בתקופת הברזל,תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל,מוקמת עיר עברית מבוצרת בליבה של שמורת תל דן. העיר מוקפת חומה ולה שער שנחפר ושוחזר כמעט במלואו.
בני ישראל לא היו תושביה היחידים של דן. כבר בתקופה הנאוליתית קרמית מוקמת עיר בדן. כמו בהרבה מקרים הקרבה למקור מים שופע מושך התיישבות אנושית,דבר הנכון משחר ההיסטוריה וגם בימינו אלה.
מסיבות לא ברורות בסוף התקופה הנאוליתית נעזבת ליש הנאוליתיות שבתל דן. אף כי בסוף הנאוליתית ישובים רבים נעזבים ורבים מהם נמצאים במרחבי ארץ ישראל סיבה מוכחת לעזיבה הזו לא נמצאה עד כה.
רק בראשית הברונזה התיכונה מוקמת בתל עיר מדינה מבוצרת למשעי ושמה:ליש. ליש נודעת במרחב של ארץ ישראל וקיומה מוזכר בתעודות ובין השאר בכתבי מארי ובכתבי המארות הוכחה לעצמתה הכלכלית של ליש.
במאה ה 15 לפנה"ס כובש את העיר תחותמס השלישי מלך מצרים. מסיבות השמורות עמו תחותמס גורם לירידת חשיבותה של ליש עד שהיא נעזבת ולא נושבת עוד…לעולם.
תושביה המקוריים של עיר המדינה ליש ביצרו את העיר בחומה שהקיפה את כל היישוב ואף בנו בה מספר שערים. אחד השערים,כנראה אך אין על כך הוכחה מדעית חותכת,נאטם ולא נעשה בו כל שימוש. שער העיר האטום נחשף בחפירה ארכאולוגית בראשות פרופ’ אברהם בירן ז"ל. זהו שער עיר מדינה מהברונזה התיכונה היחיד ששרד במלואו והשער שעומד היום בשמורת תל דן איננו משוחזר אלא כך נבנה בברונזה התיכונה וכך שרד את שיני הזמן עד שנחשף לעין המבקרים על ידי פרופ’ בירן שהשער נקרא על שמו.
בעיני: שער העיר ליש,השער על שמו של פרופ’ אברהם בירן,הוא דוגמה ומופת לעצמה הארכיטקטונית של ערי המדינה שהיו במרחב ארץ ישראל בברונזה הקדומה והזדמנות יחידנית להציץ ולבהות במבנה מונומנטלי שנבנה עוד לפני שהומצא הבטון והומצאו מכונות המשמשות אותנו היום לבנות מבנים ארכיטקטוניים בסדר הגודל של שער אברהם בירן.
והתמונות משמורת תל דן,כולל שער העיר העברית ושער אברהם – הן כאן לפניכם:
פארק הכט,שוכן מערבית לכביש החוף בחיפה לאורך החוף בין תל שקמונה בצפון וחוף דדו בדרום. אורכו כ 1200 מטרים ורוחבו 60-70 מטרים. הפארק מכיל אלמנטים שונים המותאמים לפעילות אקטיבית המיועדת לגילאים מילדות ועד שיבה טובה. לאורך הפארק מאופיין חוף הים במפרצי גדור עליהם נשברים גלי הים.
את הפרק חוצים שני נחלים: נחל לוטם ונחל עלייה. הנחלים עוברים במעברי בטון מתחת למסילת הברזל שלאורך הפארק. גבולו הדרומי של הפארק נתחם הנחל עמיק שנשפך בחוף דדו.
ראובן הכט,שעל שמו נקרא הפארק ואשר הוקם,על ידי עיריית חיפה במימון קרן הכט נולד ב 1909 באנטוורפן שבבלגיה למשפחה אנטי ציונית מתבוללת עתירת נכסים. ראובן הרכט,כבר בילדותו,אובחן כנער מחונן ובבגרותו קיבל דיפלומה בכלכלה מאוניברסיטת ברלין,תואר המקביל לתואר שני היום. עוד למד הכט מיסטיקה ומדע המדינה בה היה בעל תואר דוקטור.
ראובן הכט הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית היה מקורב מאוד לז’בוטיסקי והיה שליח של התנועה בקונגרס הציוני של 1935.
ב 1936 עלה ראובן הכט לישראל והשתקע בחיפה. ב 1939 נשלח על ידי דוד רזיאל לאירופה השתקע בווינה ופתח בה משרד עלייה לארץ ישראל. ב 1937 ניסה הכט לקבל אישור המנדט הבריטי להקים ממגורת דגן בנמל חיפה אך סורב. ב 1950,כבר לאחר הקמת המדינה,הקים ראובן הכט את ממגורות דגן שבנמל חיפה הממגורה הראשית של מדינת ישראל עד היום.
עוד בצעירותו התעניין הכט בארכאולוגיה וצבר,מכספו הפרטי,אוסף של פרטי ארכאולוגיה שונים מתקופות ותרבויות שונות. ראובן הכט היה ממקימי אוניברסיטת חיפה והיה חבר בוועד המנהל שלה עד ליום מותו. לאחר מותו אוסף מוצגי הארכאולוגיה של הכט נתרם לאוניברסיטת חיפה שהקימה עבורו מוזיאון על שמו בבניין המרכזי של האוניברסיטה.
עם עלייתו לשלטון של מנחם בגין,ז"ל, מינה אותו בגין ליועצו האישי ששכרו השנתי היה אחד שקל בודד. הכט נלווה לבגין במסעותיו ויעץ לו בקשר למהלכים מדיניים ופוליטיים שונים.
ראובן הכט נאסף לאבותיו ב 1993 ולאחר מותו הוקמה קרן הכט שבין השאר מימנה את הקמת הטיילת על שמו.
ביום שישי ה-5 ביולי לעת בוקר ביקרנו בטיילת הכט והתמונות מהמקום,הן כאן לפניכם:
צילום הוא אומנות שעוסקת בלכידת אור יצירת תמונה ובאמצעותה סיפור כפי שנתפס בעין העדשה. כדי לממש את הצד הזה של אומנות הצילום נדרש תכנון מראש של מקום הצילום,שעת הצילום תנאי מזג האוויר בזירת הצילום וגם תנאי האור באותה הזירה. זה המצב הרצוי,אבל יש גם מצב מצוי,קרי:לא תמיד אפשר לתכנן וחלק מיצירת תמונות באמצעות לכידת האור הוא לצאת ולצלם ולצלם ושוב לצלם ולא תמיד בתנאים אופטימליים ובהרבה מקרים בתנאים של "זה מה שיש ועם זה צריך להילחם".
יום שישי האחרון כוסתה הארץ באובך עמוק. את סופו של שישי הזה תכננו לעשות בחוף הים הבונים דור הידוע בשם:"שמורת הטבע דור הבונים".
כבר בדרך לחוף דור הסתבר שתנאי מזג האוויר מזמנים ראות מוגבלת מאוד למרחק של כמה מאות מטרים בלבד וכי האור,שמצליח לחדור את מעטה האובך,חלש אפרפר וחסר את עושר גוני הצבע האופייניים לאור השמש.
כשהגענו לחוף דור הסתבר שהאובך מעיק ביותר,גם טווח הראות הוא למאות מטרים ספורים וגם האור בעל גוון ממשפחת האפורים גוון דל מאוד וכזה שמקשה על המצלמה להתגבר ולקלוט אור שיכול לספר סיפור באמצעות תמונה.
אבל "זה מה יש ועם זה צריך להילחם". החלטתי לקחת את האתגר ובין שזיפת העין בשכיות החמדה של החוף המפורץ ביותר בישראל הרמתי את המצלמה לגובה העיניים והשתדלתי להעביר באמצעותה את שרואות העיניים,את החופים המפורצים,את גלי הים המנפצים בזה אחר זה וגם – את האובך החריף שמסנן את אור השמש לצרכיו וגווניו האפורים.
בפיתוח והפקה של התמונות שנלכדו בחוף דור הבונים הקפדתי לשמר את גוני האור שנלכדו באתר הצילום לא לגרוע מהם או להוסיף להם,כי בסופו של יום: היה זה סשן צילום מאתגר ולא שכיח באתר מאתגר ביופיו.
התמונות שנלכדו בעין העדשה מבעד לאובך הסמיך בשמורת הטבע חוף דור הבונים,הן כאן לפניכם:
ביום הארבעים לשאגת הארי מכריזה ארה"ב על הפסקת אש. עם בוקר,ועם כניסתה של הפסקת האש לתוקף,ממטירים עלינו האיראנים את חרון אפם בהתרעות ואזעקות חוזרות ונשנות שאחריהן שורר שקט.
גם בבוקרו של יום השישי העוקב,זה האחרון בעת כתיבת שורות אלה,השקט במרכז הארץ ודרומה נשמר. התלבטנו האם לשם פנינו צפונה או דרומה,ברם רצף של התרעות ואזעקות,כמעט בלתי פוסקים,בצפון הארץ הפילו את הפור והחלטנו לבקר את תל ערד,לשם יצאנו. בבוקרו של שישי הזה נפתח הגן הלאומי תל ערד לראשונה לאחר שנסגר בצו השעה ובהוראת פיקוד העורף. באתר יש מרחב מוגן תיקני ולאורך כל שהותנו באתר היינו רק אנחנו כשכל האתר ויופיו באביב 2026 עומד לרשותנו בלבד.
תל ערד הוא למעשה שני אתרים ארכאולוגים זה לצידו של זה. בחלקו הדרום מערבי נמצא תל ערד שבו העיר ערד ובגבעה נישאת בצפון האתר נמצאת מצודת תל ערד,מצודה שהוקמה בתקופת הברזל ונתייחס אליה,קמעא,בהמשך.
תל ערד.
בתחילת האלף הרביעי לפני הספירה בתקופה הכלקוליתית התיכונה,מגיעים למרחב ארץ ישראל,ושכנותיה,נושאי תרבות חדשים במרחב. המאפיין החומרי של התרבות הזו הוא שילוב של שימוש בכלי אבן וכלים,בכלל וכלי פולחן בפרט,עשויים ברונזה כלים המאפיינים מאוד את התקופה ההיסטורית הבאה אחריה תקופת הברונזה.
מקור מוצאם של החברה הכלקוליתית לא ברורים ויש סברות שונות,וחלקן מוכחות,לגבי מוצאם. רוב הישובים הכלקוליתיים היו מסדרי גודל של כפרים קטנים מאוכלסים על ידי כמה משפחות בעלות מוצא תרבותי משותף. ערים כלקוליתיות היו תופעה נדירה יחסית ובשיח כאן נתמקד בשתיים מהן: ערד וג’אווה שנמצאת במדבר המזרחי של ממלכת ירדן.
את ג’אווה הירדנית חפר פרופ’ ס.הלמס ודוח החפירה פורסם ב 1991,שם האתר שלי לקוח מתוך ממצאי הדו"ח הזה. את ערד העתיקה חפרה פרופ’ רות עמירן (ז"ל) וגם דוח החפירה הזה פורסם.
התרבות הכלקוליתית לא נעלמת ממרחב ארץ ישראל ושכנותיה בצורה אלימה. נטישה של אתרים כלוקליתיים ללא סימני אלימות כלשהם שכיחה ובהקשר הזה נזכיר: את העיר ג’אווה עוזבים תושביה הכלקוליתים בתחילת האלף השלישי לפנה"ס והיא לא נושבת עוד. המקדש הכלכוליתי שהיום נמצא בגן לאומי עין גדי,גם הוא ננטש ללא אלימות וכלי המקדש מוטמנים במערה מחכים לימים טובים יותר (כיום במוזיאון ישראל שבירושלים). לקראת סוף תקופת הברונזה הקדומה I גם העיר ערד ננטשת ללא סימני אלימות ולא נושבת עוד.
לקראת תחילת האלף הרביעי לפנה"ס,תקופת הברונזה הקדומה I,ננטשת ג’אווה. הנטישה לא מלווה בגורם אלים וההסבר המדעי לנטישה הוא בשינויי של מזג האוויר בעיר בהתמעטות הגשמים במרחב העיר.
וערד?
בערד יש רצף ישובי מאמצע האלף הרביעי לפנה"ס ועד לנטישת העיר,ללא אירוע אלים,בשלהי תקופת הברונזה העתיקה I. בתחילת תקופת הברונזה הראשונה I העיר ערד היא עיר מוקפת חומה ובה אוכלוסיה המוערכת בכ 2500 תושבים.
ערד,העיר של תקופת הברונזה,איננה מתאפיינת במבנה ארכיטקטוני המאפיין את ערי המדינה שהתהוו במרחב ארץ ישראל בתקופת הברונזה במאוחרת,יותר מאלף שנה אחרי שהעיר ערד ננטשה.הממצא כן מצביע על תושבים שפרנסתם התבססה על חקלאות ומסחר לא היה שיכוב חברתי אבל כן נמצאו שני ארמונות שככל הנראה היו שייכים למנהיגי העיר ללא המאפיינים של ארמונות השליטים בערי המדינה של סוף תקופת הברונזה במרחב שלנו.
כאמור,ערד נעזבת בשלהי תקופת הברונזה הקדומה I ללא סימנים של אלימות – למה?
בתקופה הזו במצרים,הציביליזציה מדרום לערד,מכלים מרבצי נחושת שמאפשרים הפקת ברונזה בערבה ובעבר הירדן. המצרים משתלטים על המסחר בנחושת ומפקיעים,בכך,חלק חשוב בהכנסה של תושבי ערד שהתפרנסו משיירות הנחושת שעברו באזור העיר. יחד עם זאת,ישנם עדויות מוצקות לכך שמרחב העיר ערד הפך ליותר ויותר צחיח,כמויות הגשם הלכו והתמעטו ולתושבי העיר נשמטה הקרקע מתחת לעיבודי החקלאות שהיו במרכז פרנסתם. לאן נעלמו תושבי העיר ערד? לשאלה הזו,כמו לשאלה מה עלה בגורלם של תושבי ג’אווה לשאלה הזו אין תשובה,במיוחד לאור העובדה שהתאגדות אנושית במסגרת ערי מדינה מתרחשת יותר מאלף שנה מאוחר יותר.
כאמור: התאגדות המרחב של ארץ ישראל בערי מדינה שתחתיו אוגדו מי שמכונים בתנ"ך עמי כנען ומתרחשת יותר מאלף שנה לאחר שתושבי ערד עזבו אותה ועל כן ציון תושבי ערד העתיקה כחלק מהכנענים כפי שמופיע בשילוט באתר ובחוברת ההסבר איננו נכון ומדיף ריח של אג’נדה פוליטית שאין לה מקום באתר מופלא זה.
מיצד ערד.
כאמור בחלק הצפוני של העיר מוקם מיצד מוקף חומה ועם מקומות אחסון למזון,למגורי חיילים ומאגר מים הצמוד לו. כל זה קורה בחלק הראשון של תקופת הברזל. ממצאים כתובים באתר עולה שתושבי המיצד היו חייל מצב שהגן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה וגם שימשו ככוח עזר להתערבות צבאית במתחמים נוספים שאוכלסו על ידי בני יהוה באזור בקעת ערד.
באתר נמצא מקדש ולו דביר. זהו ממצא ייחודי שאין לו אח ורע בממצא הארכאולוגי בארץ ישראל שבתקופת הברזל. תושבי המקום לא השאירו תיעוד הקשור במקדש ובדביר בלבו והנחת היסוד של חופר המקום,פרופ י.אהרוני ז"ל,היא שהמקדש והדביר היה אירוע מיוחד לאתר והוא נסגר במצוות הנביא חזקיהו שאיגד את האמונה באל אחד ויחיד ואת משכנו במקום אחד ויחד:במקדש שבהר הבית.
לאחר שסיימנו לסייר במתחם ערד העתיקה חזרנו למרכז הארץ,והתמונות שנלכדו בעין העדשה,הן כאן לפניכם:
בטבע הישראלי אין אריות,אבל:בטלפון הנייד שלי התיישב לו ליש עיקש שמחליט להתריע על טילים מאיראן בשעת בוקר מוקדמת. אחרי התעוררות משאגת הליש,ומאחר וזה בוקרו של יום שישי יום התרעננות השבועי עולה השאלה לאן לנסוע?
בדיקה בנתוני השיגור מגלה,שוב,שחוף הים של קיסריה הוא מהמקומות הפחות מטווחים ולמרות שביקרנו בו בשבוע שעבר,נופלת החלטה לשוב לחוף אמת המים שבקיסריה אף הפעם שמנו פעמינו לחלק הדרומי של החוף,לכיוון גן לאומי קיסריה,מהלך שלא עשינו מעולם.
מזג האוויר מדבר על ים סוער ומסוכן לרחצה ויחד עם זה על אובך כבד שמקורו בחלקיקי חול שהרוח נשא מאפריקה.
שעת בוקר,בחניון חוף האמה שבקיסריה מכוניות בודדות ומעט מאוד אנשים. הים,אכן גבוה ונראה סוער ומאיים על מי שיחשוב להיכנס לתוכו והאובך אכן חזק והראות מוגבלת מאוד,כדי כך שאפילו השמש נראית כמו פנס אור בוהק עגול וקטן המפלס דרכו מבעד לענני האובך העזים.
במהלך דרומה אנחנו נתקלים בזולא חברתית שהוקמה לשימושם של משתמשי החוף,כנראה לזמנים טובים ובטוחים יותר. גם שרידי קשת נושאת של אמת המים נקרים בדרכינו,כמו גם חלקי אמה שבמשך השנים נסחפו לים ופסיפס,כנראה מתקופה מאוחרת,עליו נכתב גרפיטי מאתגר.
לאחר שעה קלה בחברת החוף הדרומי של אמת המים שבקיסריה חזרנו על עקבותינו והצלחנו להגיע הביתה לפני שאגות ליש מהטלפון הנייד.
התמונות מחלקו הדרומי של חוף אמת המים הן כאן לפניכם:
לא פשוט לבחור מיקום לבקר בו ולחמוק,בתוכו,מהתרעות ואזעקות. יום שישי העשרים ושמונה במניין ימי השחל. לפי התחזית גשם לא צפוי אך הים מקבל התרעה על היותו גבה גלי ומסוכן לרחצה. מנגד: חוף אמת המים שבקסריה הוא אחד מהמקומות הפחות מטווחים וככזה אליו שמנו את פעמינו בבוקרו של היום.
חוף אמת המים,בימים כתיקונם,חוף פופולרי מאוד והומה אדם,הבוקר היו בו אנשים ספורים שניתן למנות על על אצבעות הידיים עם אצבעות שלא תיפקדנה. הים,כפי שנחזה,גבוהה ונלחכך חלקים נכבדים מחוף הרחצה ונראה,בהחלט,מאיים על מי שינסה להיכנס לתוכו,ומנגד: ענני הבוקר והשמש שזרחה,זה לא מכבר,במזרח זרעו אור נעים לעין ומרגיע.
לאחר שאיפת אוויר הים הרענן,שזיפת העיניים ביופיו של הבוקר ולכידת האווירה בעדשות המצלמה,שבנו על עקבותינו הביתה. התמונות שנלקחו בחוף אמת המים שבקסריה,הן כאן לפניכם:
