ב – 2003 קיבלה הממשלה החלטה לשיקום נחל הירקון. ההחלטה דיברה על שיקום הנחל מראש העין,ממעיינות הנביעה של נחל הירקון,ועד לשפך הירקון בצפון תל אביב. במסגרת זו הוקם בהוד השרון מכון טיהור שמקבל מים אפורים ממכוני השפכים של כפר סבא והוד השרון עצמה. באמצעות תרומה של קהילה באוסטרליה הוקם,סמוך לנחל הדר,מכון טיהור שמשתמש בחיידקים לניקוי המים האפורים והשבתם לנחל הירקון כמים מטוהרים.
נחל הדר הוא נחל אכזב תחילתו באזור גבעת חן,דרומית לרעננה,משם הנחל זורם במגמה כללית דרומה ונשפך לירקון. עיקר זרימת הנחל היא בשטח המוניציפלי של הוד השרון. במסגרת שיפור המים האפורים ממכוני השפכים של הוד השרון וכפר סבא,הוחלט שאת המים המטוהרים ממכון הטיהור הזה יושבו לנחל הדר,להקים בסביבתו פארק אקולוגי שמי הנחל,המטוהרים,יזרמו בתוכו ולהשיב לטבע את החי והצומח שנעלמו ממנו בשל הזיהום של נחל הירקון ובשל עיור מואץ באזור.
הפארק האקולוגי של הוד השרון הוקם סביב למים מטוהרים שחוזרים לערוץ נחל הדר זורמים בו,מזינים שורה של בריכות מלאכותיות ומסביבן צומח שהושב לטבע,ובתוכם דגה שהושבה לטבע,ומשם ממשיך נחל הדר בזרימתו לנחל הירקון ומזין אותו במים נקיים וראויים לקיום חיים.
בשישי האחרון ביקרנו בשביליו של הפארק האקולוגי בהוד השרון – והתמונות,הן כאן לפניכם:
קיבוץ נווה ים הוקם ב 1939 על ידי קבוצה חלוצים בשם גורדוניה המעפילים שהגיעו מפולין.
בראש גורדוניה המעפילים,שגם היה שמו הראשון של קיבוץ נווה ים,עמד קצין ימיה גרמני בשם גוסטב פיץ’.
גוסטב פיץ’ היה קצין ימיה בחיל הים הגרמני במלחמת העולם הראשונה.עם עליית המשטר הנאצי פיץ’ הפך למתנגד חריף לאנטישמיות שפשעה בציבור הגרמני,בכלל,ובמפלגה הנאצית בפרט ועל כן עזב את דנציג,אז עיר גרמנית חופשית שהיה בה פוליטיקאי פעיל,וחצה את הגבול לפולין.
שם,בפולין,חבר פיץ’ לקבוצה של יהודים והחל להדריך אותה ברזי ים וימייה.תלמידיו של פיץ’ היו חברי גרעין גורדוניה המעפילים ובסוף 1939 קיבל פיץ’ ביחד עם קבוצת גורדניה המעפילים סרטיפיקט לעלות לארץ ישראל – וכך עשו. הקבוצה תיישבו על גבעה דרומית לחיפה,גבעה שהיום בתחום הקיבוץ,וייסדו את קיבוץ נווה ים שנקרא אז:גורדוניה המעפילים.
בהדרכת פיץ’ בנו חברי הקיבוץ סירות וספינות דיג ושמו יהבם על מחייה על שלל הדיג. בשל הידע שצברו מניסיונם ומהדרכתו של פיץ’ הפך הקיבוץ לבסיס אימונים של משיטי ספינות של הפועל וההגנה.
ב 1947 שינה הקיבוץ את שמו לנווה ים,והמשיך להתפרנס משלל הדגה ומספנות.
ב 1946 הוקם בקיבוץ מפעל השימורים:"נון". המפעל היה מיזם משותף של חברי הקיבוץ וחברת תנובה וייצר שימורי דגים,בעיקר סרדינים וטונה,וכן שימורי ירקות.כמה שנים לאחר קום המדינה יצאה תנובה מהשותפות בנון ובעלות על המפעל הועברה במלואה לחברי הקיבוץ. בשנות ה – 60 וה – 70 של המאה הקודמת היה מפעל נון ליצרן שימורי הדגים הגדול בישראל וחלק מתוצרתו נמכרה בחו"ל בהצלחה לא רעה בכלל.המפעל היה למעסיק הגדול ביותר באזור חוף הכרמל.
ב 1978 נמכר מפעל נון לקונצרן כור. תחת שרביטו של קונצרן כור,ובשל תחרות עם יצרני שימורים אחרים בארץ,בכלל,ובחו"ל בפרט,החלה קרנו של המפעל לרדת עד שב 1990 המפעל הוכרז פושט רגל ושעריו,כולל פעילותו,נסגרו – ולעד.
הפסקת פעילות הדיג והספנות,בתחילת שנות ה- 50 של המאה הקודמת,ובהמשך מכירת מפעל נון לקונצרן כור וסגירתו – מצבו של הקיבוץ הלך והידרדר וב 2013 הועמד לקיבוץ מפרק זמני מטעם רשם האגודות השיתופיות. המפרק הפך את הקיבוץ לקיבוץ מתחדש קרי מופרט אך גם פעילות זו לא שיפרה את מצבו הכלכלי של הקיבוץ.
לאחר פנוי גוש קטיף מתיישבים מכמה ישובים מפונים בגוש התיישבו בקיבוץ,ברם:המתיישבים האלה בנו,בצמוד לקיבוץ,מתחם מגורים סגור משלהם שלא הצליח לקיים סימביוזה עם תושבי הקיבוץ ולא תרם להתרוממות כלכלית.
כיום: נווה ים הוא קיבוץ מופרט וקברניטיו נמצאים במשא ומתן עם מנהל מקרקעי ישראל להסדרת נכסי הקיבוץ והפיכתו מקיבוץ ליישוב קהילתי.
ב 1956 נפתח המזח הראשון בנמל אילת,נקרא היום:"המזח הישן".למנהלו הראשון של הנמל מונה גוסטב פיץ’.
בשישי האחרון ביקרנו בחוף ימה של נווה ים והתמונות – הן כאן לפניכם.
ביום שישי האחרון של חודש יוני,יום חם מהרגיל לעונה,ביקרנו בשמורת הטבע תל דן.
ביום הראשון של שנת תשפ"ז בשעות הצהריים פרצה דליקה בחלק הצפוני של השמורה. עם פרוץ האש פינו פקחי רשות הטבע והגנים את כל המטיילים שהיו בשמורה,בפינוי ובהמשך מאמצי הכבוי לא היו נפגעים בנפש.
בחסות צמחיית הנחלים הסבוכה יחד עם רוחות חמות וחזקות וטמפרטורות הגבוהות מהממוצע הרב שנתי,האש החלה להתפשט במהירות. בתחילה:צוותי הפקחים של רשות הטבע והגנים החלו בבלימת התפשטות האש ועד מהרה הצטרפו אליהם עובדי קק"ל,כיתות כוננות מהישובים הסמוכים צוותי כיבוי של איחוד כבאות והצלה וכן מטוסי כבוי מטייסת "אלעד".
רק בשעות הערב הושגה שליטה בדליקה וצוותי לוחמי האש נשארו באתר על מנת לכבות אודים עשנים שבחסות הרוח היו עלולים להתלקח מחדש. רק בשעות הלילה המוקדמות הוכרז על שליטה מלאה בשרפה והיא הפכה לסטטוס של שריפה כבויה לחלוטין.
מנהל מרחב גולן של רשות הטבע והגנים פרסם את ממדי הנזק של השרפה,ולפיו: הדליקה פגעה בצורה משמעותית בשמורה,אזור המעיין הראשי ושטח המכונה "גן העדן" נשרפו חלקית,עצים עתיקים וערכי טבע ייחודיים נפגעו בצורה זו או אחרת.
הסיבות לפריצת הדליקה טרם נודעו בעת כתיבת דברים אלה אך הערכת כוחות הכבוי היא שהדליקה פרצה כתוצאה מרשלנות מטיילים או מהצתה מכוונת. החקירה עדיין מתנהלת כמו גם אומדן הנזקים.
נכון לשעת כתיבת דברים אלה השמורה עדיין סגורה למבקרים ולא פורסם צפי לפתיחתה.
שמורת הטבע תל דן היא אחד מאתרי הטבע הלאומיים החשובים ביותר שיש במדינת ישראל,ולמרות זאת מהדורות החדשות כמו גם העיתונים המקוונים הגדולים בישראל לא הקדישו לאירוע אלא כמה שורות קצרות במסגרת מבזקי ידיעות.
בשמורה,ובדיוק במרכז השרפה נובע מעין דן המעיין הגדול בישראל. זהו המעין הגדול ביותר שמזין את נהר הירדן שבתורו מזין את הכנרת,שממש בימים אלה משמשת כמאגר המים לשעת חירום של ישראל בשל השבתה חלקית ומלאה של מתקני ההתפלה הפרטיים.
מלבד מקור המים החשוב הזה שמורת דן היא שמורה לחה מוכרזת על פי אמנת רמסר ובה ערכי טבע ייחודיים לשמורה שאין להם אח ורע בטבע הישראלי. ואם כל זה לא מספיק: בתל דן נחשף ישוב ישראלי מתקופת הברזל שמתוארך לתקופת מלכי ישראל כמו גם שער עיר מתקופת הברונזה שער ששרד מלוא תפארתו והוא אקסמפלר יחידני בעולם ובעל חשיבות ארכיטקטונית היסטורית שאין שנייה לה.
לשמחתי,אף כי רמת הנזק לשמורה איננו ברור,השמורה ברובה שרדה ואני תקווה שתוכל לשקם את עצמה ומן הסתם אוכל לבקר בה ביקור נוסף ועוד אחד ועוד אחד – במקום הכה חשוב הזה.
התמונות מתל דן צולמו בעת ביקורינו האחרון בשמורה ונערכו והופקו מחדש תוך דגש למופעי המים בשמורה ולציון השער מתקופת הברונזה הכה מונומנטלי (שנקרא שער "אברהם" על שם הארכאולוג אברהם בירן שחשף אותו ב1 -1979) וכה חשוב שלשמחתי,לפחות לפי הידוע,האש לא פגעה בו. ועד שתיפתח השמורה למטיילים – התמונות ממנה,הן כאן לפניכם:
לאורך הקיץ,בחודשים יולי עד אוקטובר,לאורך חופי ארץ ישראל צומחת חבצלת החוף. חבצלת החוף היא ממשפחת הנרקסיים והיא מצליחה לפרוח בשיא הקיץ בשל בצל שאוגר מים ומזון בתקופת החורף. הזרעים של חבצלת החוף עטוף בשכבת שעם מה שמאפשר את הפצת הזרעים דרך הים ואכן תפוצתה של חבצלת החוף היא בחופי הים התיכון כמו גם לחופי האוקיינוס האטלנטי.
חבצלת החוף הוא צמח שכיח מאוד בחופי ישראל אך למרות עובדה זו החבצלת היא צמח בר מוגן על פי חוק.
בעבר השתמשו היוונים בבצלים של חבצלת החוף והכינו ממנה תרופה להמרצת הלב ולהשפעה על דרכי הנשימה. ערביי ישראל,עד לפני קום המדינה,השתמשו בבצל חבצלת החוף להכנת תרופות נגד נזלת. חבצלת החוף איננה ידועה לרפואה המודרנית כמקור לתרופות,כלשהן ואף על פי כן:בבצלי חבצלת החוף נמצאו אלקלואידים בעלי פוטנציאל רפואי כמו גלאנטאמין המעכב את אנזים אצטילכולין-אסטראז חומר המשפר את התקשורת העצבית ומהווה בסיס לתרופת מרשם המקלה על תסמיני אלצהיימר ודמנציה. אלקלואידים נוספים שנמצאו בבצל של חבצלת החוף הם פנקרטיסטטין וליקורין שנמצאו במחקרי מעבדה כבעלי תכונות אנטי סרטניות.
בשישי האחרון,לעת ערב,סרנו לחוף האקוודוקט שבקסריה. לשמחתנו אמת המים שבחוף מגודרת ועבודת שימור והצלה של האמה מבוצעת במקום על ידי רשות העתיקות. מירב פריחת חבצלת החוף נמצא למרגלות אמת המים המגודרת והגישה לצמחים בלתי אפשרית ואפילו אסורה בשל עבודות השימור שנעשות במקום.
גם הפעם,נעשה שימוש בעדשת ה SHIFT על מנת לשחק עם הטיית מישור הפוקוס בהקשר לצילום של חבצלות החוף שנתקלנו בהן.
התמונות של חבצלת החוף שבחוף אמת המים שבקסריה – הן כאן לפניכם:
כאשר נוסעים בכביש מספר 1 מזרחה לים המלח חולפים על פני שני מחסומים,הראשון:מחסום א-זעים שהוא מחסום היציאה מירושלים למחוז בנימין שביהודה,והשני:מחסום מצוקי דרגות (נקרא גם,בטעות,מחסום עין גדי) שנמצא בכביש 90 בנקודה שבה עובר הגבול הבין לאומי בין ישראל לירדן מלפני 1967. שני המחסומים מנוהלים על ידי צה"ל.המחסום במצוקי דרגות מבצע בדיקה לנוסעים דרומה,לשטח שבריבונות ישראל,ואיננו מאפשר מעבר פלסטינים ואילו מחסום א-זיים מבצע בדיקה לנוסעים מזרחה ודרכו יכולים לעבור פלשתינאים עם אישור מתאים.
כידוע,ים המלח נסוג וחופיו נמצאים במרחק רב,בין כמה מאות מטרים לקילומטרים בודדים,מתוואי כביש 90. מסיבות טופוגרפיות גרידא חוף ים המלח שליד מחסום מצוקי דרגות הוא חוף ים המלח הקרוב ביותר לכביש 90 אם להתייחס לחלק הצפוני של ים המלח,צפוני ללשון,שהוא,עדיין,חלקו הטבעי של ים המלח.דרומית ללשון ים המלח התייבש והמים ששם הם מים שהובלו מהחלק הצפוני לברכות האידוי של מפעלי ים המלח.
כאמור,עד 1967 מחסום דרגות היה החלק הצפוני ביותר שאליו יכלו להגיע אזרחים ישראלים ומשכך במקביל לכביש 90 כבש צה"ל (כבש במובן יצר דרך) דרך פטרולים ולאחר 1967 הדרך הזו המשיכה להכבש על ידי רכבי שטח ישראלים. בנוסף,לאורך החוף עובר צינור מים מתוקים,אינני יודע מה מקורו מאיפה בא ולאן הולך,אך הצורך להגיע לנקודת תחזוקה בצינור גם יש שביל כבוש שגם הוא ממשיך להכבש על ידי מטיילים עם רכבי שטח…מתאימים.
דרך הפטרולים,אף כי באופן רשמי איננה מוכרזת ככזו,מובילה לחוף ים שמאפשר לטעת אוהלים על קו המים וזהו אחד מחופיו "הסודיים" של ים המלח שמאוכלס,בעיקר בחודשי הקיץ,במטיילים שרוצים להתבודד. החוף איננו מכיל שום מתקן עזר כמו שירותים,מים זורמים וכו’ והשהייה בו היא אחריות המטיילים בלבד,אך קירבתו לכביש 90 והיות דרך כבושה,שניתנת לנסיעה אך ורק עם רכבי שטח מתאימים,הופכים את המקום לאטרקטיבי מחד,וכבטוח יחסית למי שרוצה ללכת לחלק הצפוני של החוף,שבעבר היה בעמקי ים המלח וכיום זרוע בבולענים ואפילו במעיין שחשף ים המלח כשנסוג.
יום שישי האחרון של חודש אוגוסט. השעה,שעת בוקר מוקדמת כשכל בני האדם,השפויים,נמים את שנתם הכסופה ואני חוצים את מחסום א-זיים וממשיכים לצומת הכבישים אחד ותשעים,הידוע כצומת הלידו,ומשם על כביש 90 לחנייה הצמודה למחסום מצוקי דרגות. כמתוכנן:אנחנו מגיעים לחנייה שליד המחסום כשעדיין חשוך.
בחנייה אני מארגן את ציוד הצילום,מקנח בכוס קפה מהביל,ממלא עצמי במים,חוצה את כביש 90 מזרחה וממש עם קרני האור הראשונות נכנס לדרך הכבושה אל עבר הבולענים שעל החוף וסוטה מהשביל הכבוש לדרך הלא נודעת שעוברת בין הבולענים שנוצרו בחוף,שוזף את עיני בעלייתו של היום השישי האחרון לחודש אוגוסט 2026 וחושף את העין לקרני השמש העולה ממזרח כמו גם את עדשת המצלמה לזריחה וגם ליופיים השזוף של בולעני החוף.
כאשר השמש עוברת את קו ההרים ממזרח ומתחילה לטפס אל על יחד עם חומה אני עושה דרכי חזרה לכסופה ומשם חזרה הביתה.
שתי הערות חשובות:
הראשונה: למרות האמור לעיל אין בדברי משום המלצה להגיע לחוף הזה ובטח שלא לבקר בחלק שבו הבולענים,החוף מסוכן ואזהרת הבולענים הכללית לחופי ים המלח חלה גם פה. מי שנכנס לחוף הזה עושה את זה על דעת עצמו תוך סיכון חייו ועל אחריותו בלבד.
השנייה: החלק הדרומי של החוף,שאליו כאמור ישנה גישה על דרך כבושה ובטוחה,יחסית,ישנם אנשים שנטעו אוהלים ושוהים בחוף,חלקם בפינות נסתרות וייחודיות שלו. מי שמגיע למקום מתבקש לכבד את בדידותם של יושבי החוף.לצלם במקום,ואפילו ללכת עם מצלמה ביד ולטעון "אני לא מצלם",לא מכובד ולא מכבד ועל כן רצוי לכבות מצלמות ולהכניסן לתיק הצילום. מה גם שבחוף הזה,שבדרך פלא הוא עדיין קרוב מאוד לקו המים ההיסטורי של ים המלח,אין בולענים או אטרקציות צילומיות.כמו כן בחלקים מרוחקים יותר של החוף ישנם אנשים הנוהגים להלך בעירום מלא – אנא כבדו את כללי המקום הבלתי כתובים.
ואת התמונות שקלטה עין המצלמה בחוף הבולענים מזרחית למחסום מצוקי דרגות – הרי הן כאן לפניכם:
לפעמים ישנן נסיבות שגורמות לשוב,שוב ושוב,לאותו אתר ולמרות העובדה שאתר אדוננו עלי,שבחוף ימה של הרצליה,מבוקר על ידי לעתים תכופות שמחתי על ההזדמנות להתנסות שוב בסט עם עדשת ה SHIFT והפעם האתגר מיוחד – הצילום בוצע ממש בשעות/דקות האחרונות של היום.
שעותיו האחרונות של היום ה 26 באוגוסט סיפקו לנו שמיים וים זוהרים ובוהקים בשעה הכחולה,שעת הדמדומים. ובעוד השמש מנשקת את קו האופק יאכטה,שנעה בכוח המנוע שלה ומפרשיה היו מקופלים,הסתובבה אנה ואנה ממש בקו ישר ביני לבין השמש השוקעת,מה שזימן לי את ההזדמנות לעוד קצת ניסוי ותהייה בהטיית מישור הפוקוס בסט עם עדשת ה SHIFT.
וכשהשמש עברה את קו האופק,החושך החל לזחול אט אט,עזבנו את חוף הים שלמרשלות מסגד אדונינו עלי וחזרנו הביתה.
התמונות שקלטה עין העדשה,ואשר הרווי את עיננו,הן כאן לפניכם
כתוצאה ממפגש בין הלוח הערבי ללוח האירואסייתי נוצר בקע ים המלח הידוע בשם:"השבר הסורי אפריקאי". הבקע שנוצר עבר תהפוכות רבות מתחילת היווצרותו ועד היום. היווצרות הבקע מייצרת תופעות לוואי ובהם יצירת סדקים במסלע שיורדים אל מסלע שנמצא כשלושה עד ארבעה קילומטרים מתחת לפני קרום כדור הארץ,שם הקרבה לגרעין כדור הארץ מייצרת טמפרטורות גבוהות מאוד. מים שמגיעים למגע עם המסלע החם המים הופכים לאדים בלחץ גבוה,הלחץ הגבוה דוחף את המים כלפי מעלה וכשהם מוצאים סדר בכרום כדור הארץ הם מתחילים לזרום בו ובדרכם אוספים מינרלים ששקעו בעקבות ים קדום. לבסוף,מוצאים המים פתח וממנו הם משתחררים בטמפרטורה של כ 45 מעלות וכשהם עשירים במינרלים ועיקר בגפרית,כלוריד,נתרן,מגנזיום,סידן ואשלגן כמו שנצפה בחוף נחל קדם.
כשפני ים המלח היו מעל לנביעות בחוף נחל קדם המים פרצו אל תחתית הימה והתערבבו במי הים המלוחים,משנסוג ים המלח הפכו הנביעות גלויות. בשל תכולת מלח וסידן גבוהות במים המסלע שנמצא תחת שהזרימה של מי המעיינות נצבע בלבן.
מקור המים במעיינות החמים הוא בגשמים שירדו בתקופה קדומה,וממשיכים לרדת כיום,בהרי ירושלים והרי יהודה.
חבר מבקש ממני,מזה זמן רב,לצאת איתי ליום צילום ולנצל את ההזדמנות להסיר חלודה מהידע שלו בתפעול מצלמה ובאומנות הצילום. נעתרתי בשמחה ובשישי האחרון קבענו מפגש מקדים בצומת הלידו שבים המלח,צומת הכבישים 1 ו 90. משם נסענו יחדיו למעיינות החמים של עין קדם. כבר בחניון לוחות הזמנים שקבענו מראש הוכחו את עצמם וכשהתחלנו ללכת לכיוון חוף הים החל אור השחר לבצבץ מעל הרי מואב,אור שהמשיך ללוות אותנו עד לזריחה גם אחריה.
במקור תכננו לשוטט בחלק הצפוני של החוף אך טל הלילה הפך את תערוכת של חול ומלח לבוצה חלקלקה ומסוכנת למדרך,אז ויתרנו על ההליכה צפונה והסתפקנו בצפייה בתופעות גאולוגיות שהיו זמינות במסלול היבש שבו בחרנו. תוך כדי הסתובבות באתר,כולל כמובן בנביעות של העיינות החמים,נצלנו את ההזדמנות להחלפת ידע והדרכה בנושאים לשלמם התכנסנו.
השמש הגיעה אל מעבר לקו הרקיע,החום החל להעיק ותוך כדי הסתובבות באתר עם הפנים אל עבר החניון אחת המצלמות שלי התלוננה שחם לה ואם נמשיך תכבה עצמה כדי לשמור על חלקיה האלקטרוניים שעומס החום בחוף הזה כבר העיק לא רק על המצלמות אלא גם עלינו. או אז קיבלנו את ההחלטה לחזור לחניון בדרך שדורשת הכי פחות מאמץ פיזי,שם,ליד כלי הרכב שלנו,נפרדנו לשלום וכל אחד מאיתנו חזר לביתו.
התמונות שצולמו בשיטוטי ברחבי חוף המעיינות החמים של עין קדם – הן כאן לפניכם:
אור הוא תופעה אלקטרומגנטית הנעה בגלים ומורכב מחלקיקים (פוטונים). האור הוא החלק היחידי בספקטרום האלקטרומגנטי שהאדם מסוגל לראות. האור מורכב מגלים באורכים שונים והעין האנושית מסוגלת לראות רק חלק ממנו מ 380 ננומטר (סגול) ועד ל 750 ננומטר (אדום). אורכי הגל האלקטרומגנטי המרכיבים את האור הנראה אחראיים לצבע שאנחנו רואים שהוא פונקציה של אורכי הגל שנקלטים על ידי רשתית העין.
צילום הוא סוגה של אומנות שבה האור נלכד באמצעות עדשות (השם העברי הנכון הוא עצמית או עצמיות אך נתייחס פה לשם הגנרי הנהוג הלהג של הצלמים) עובר סידרה של עדשות זכוכית שתפקידן לעקם את האור כך שיגיע ישירות ויאיר את מלוא החיישן של המצלמה. החיישן עצמו עשוי מחומרים הרגישים לאור וכאשר הוא נחשף לאור שהעדשה אספה הופך החיישן את האור הנקלט לקובץ סיפרתי שמתורגם לתמונה הנחזית על ידי העין ואשר ניתן להפוך לקובץ שיוקרן על מסך מחשב/טלפון וגם יודפס על נייר.
חפצים שונים בולעים חלק מהספקטרום הנראה של האור וחלק אחר מוקרן מהם והלאה. כאשר כל הספקטרום הנראה נבלע על ידי חפץ כלשהו הוא יראה שחור לחלוטין וכאשר כל האור שפוגע באותו החפץ יוחזר במלאו הוא יראה לבן. האור שנבלע על ידי חפץ כלשהו הופך לחום ואילו זה המוחזר נלכד בעדשת המצלמה ובעזרת הצלם הופך לתמונה שבה סיפור כלשהו שמסופר בעזרת הולכת עין.
מישור הפוקוס בסט של מצלמה ועדשה רגילה הוא מרחב דו ממדי שהעצמים המופיעים בו נמצאים במקביל לחיישן של המצלמה. על מנת להדגיש עצם מסוים,או עצמים מסוימים,בתמונה משתמשים בסגירת הצמצם כך שהעצם,או העצמים,שאליהם מכוון הסיפור של התמונה יהיו חדים וברורים,ואלה שלא יהיו מטושטשים ברמות שונות של טשטוש שבהגה הצילומית נקרא מישור הפוקוס המטושטש:בוקה. בתמונה המצולמת העין האנושית כן תראה מרחב תלת ממדי אך זוהי אשליה אופטית שמושגת באמצעות פרספקטיבה,אור וצל מיקוד וטשטוש.
ישנן עדשות שבהן בנוי מנגנון אופטי המאפשר הטייה (Tilt) של מישור הפוקוס כך שאין עוד צורך לסגור צמצמים. מאחר ומישור הפוקוס מוטה מה שקרוב יותר לעדשה יהיה חד וברור ומה שהולך ומתרחק ממנה יהיה מטושטש וזה מבלי לסגור צמצמים. בעדשת ההטייה יש גם מנגנון המאפשר לסובב את העדשה,סיבוב העדשה מטה את האור בהתאם זווית ההטיה ובהתאם לה מחדד ומערפל את האור החוזר מהעצמים המצולמים,מה שמאפשר משחק בעזרת אמצעי טכני עם הולכת העין בסיפורה של התמונה.
על מנת שמבנה העדשה יאפשר את ביצוע ההטיה וגם את סיבוב העדשה על צירה מבנה העדשה בנוי בצורה התומכת בפונקציה הזו,כלומר: העדשה מעקמת את האור ומקרינה אותו אל החיישן כאשר היא עצמה בנויה כך ששטח העדשה המקרין את האור לחיישן גדול מהחיישן עצמו בעוד בעדשה רגילה גודל העדשה המקרינה את האור לחיישן זהה לגודל החיישן עצמו,מסיבה זו,למשל,עדשת APSC שתורכב על מצלמה עם חיישן מלא נראה בשוליים של התמונה חושך.
עדשות הטייה הן עדשות מסובכות מאוד מבחינה אופטית וקשות לתכנון וייצור.יצרני המצלמות הגדולים (קנון סוני וניקון) מייצרות בעצמן עדשות הטייה יקרות להחריד ובאיכות אופטית יוצאת דופן. יצרנים צד ג’ ניסו להרים את הכפפה ויש בשוק עדשת הטייה לחיישן APSC שמיוצרת על ידי Samyang שפותחה ביחד עם יצרן עדשות קוריאני אחר בשם Rokinon ומשווקת תחת שני שמות המותג.
אנחנו מכירים את יצרני העדשות צד ג’ כמו סאמיאנג,סיגמה,טמרון וטוקינה שמייצרות עדשות לתבריג של יצרני המצלמות הראשיים,קנון,סוני וניקון אם למנות כמה. ישנם עוד יצרני עדשות צד ג’ שמייצרים עדשות שבהן ידנית בלבד ובהן נזכיר את צייס,Laeowa ואת Voitlander בין השאר.
בסין פועלות כמה יצרניות של עדשות למצלמה לתבריגים השונים של יצרני המצלמות. ההיצע של יצרנים אלה הוא עדשות בנויות ממתכת והן,ברובן הגדול אבל לא כולן,עדשות ידניות בלבד. האיכות האופטית היא בדרך כלל בינונית ומטה והמחירים מאוד תחרותיים ובחלק הזול של עולם העדשות. אף על פי שחלק מהחברות האלה חולק שמות מאוד דומים מדובר בחברות שאין בניהן קשר כלשהו והן מפתחות ומייצרות את העדשות בכוחות עצמן. אף על פי שמקובל לחשוב על יצרני העדשות מסין כמי שמהנדסים לאחור את העדשות של יצרנים אחרים ומיצרים חיקוי "סיני זול" אין כך הדבר וכאמור אלה יצרנים עצמאיים שמפתחים ומיצרים את העדשות שלהם בעצמם בסין ונהנים מכוח העבודה והייצור,כמו גם ממאגר אנושי של ידע,זולים מה שמגולגל למחיר על המדף לצרכן.
יצרני העדשות הסיניים,חלקם לא כולם,משתמשים בנוסחאות אופטיות שפותחו על ידי חברת קארל צייס הגרמנית בשנות החמישים והשישים. נוסחאות אלה אינן עוד מוגנות פטנט וחלק מהיצרנים הסינים האלה לא רק שמשתמשים בנוסחאות האלה אלא גם מיצרים עדשות,ידניות לחלוטין,שמתחרות באיכות שלהן בעדשות המקוריות שיוצרו על ידי קארל צייס,ושעדיין מסתובבות בשוק כעדשות משומשות,בהצלחה לא רעה בכלל – אם כי,כאמור,הן גם מפתחות וממייצרות עדשות מבוססות על נוסחאות אופטיות מתוצרתן.
ב 2019 הוקמה בשנזן חברת TTartisan שקנתה את עולמה בייצור עדשות ידניות בעלות איכות ומבנה מתכת מלא. TTartisan מייצרת עדשות לתבריגים של יצרני המצלמות המרכזיים,קנון סוני ניקון וכו,חלק מהעדשות שלהם מבוססות על נוסחאות אופטיות של קארל צ’ייס שהפטנט עליהן פג לפני כמה עשורים וחלק מהן מבוססות נוסחאות אופטיות שהן תולדה של מחקר ופיתוח בתוך הבית (In House) של TTartisan.
ב 2022 שחררה לשוק TTartisan עדשת 50 מ"מ F 1.4 ולה מנגנון Shift. בתחילה הופצה העדשה לתבריג של סוני ולייקה וב 2023 יצאה גרסה לתבריג של מיקרו 4/3 קנון וניקון.העדשה שעמה יצאתי לשחק עם הטיית מישור הפוקוס היא העדשה הזו של Ttartisan לתבריג מיקרו 4/3 שמורכבת על מצלמת הלומיקס G85 שלי.
כעדשת 50 מ"מ F1.4 זו עדשה בינונית מאוד אבל מנגנון ההטייה שלה,שכולל גם סיבוב העדשה על צירה המרווחים של 15 מעלות,מייצרת תמונות מרתקות והשימוש בה,שבו אני עדיין בשלב המתלמד,הוא אתגר מרתק.
השתמשתי בסט הזה לצלם בנמל יפו ובחוף דור הבונים והתמונות – הן כאן לפניכם:
הבת שלי,דניאל לוריא,הגיעה לביקור חטוף בארץ לאחר שסיימה את לימודי התואר השני שלה בפרייבורג גרמניה. האתר של דניאל,והרבה ממעשה ידיה,נמצא פה: דניאל לוריא
סובב ישראל בקשר לאירוע הזה מתחיל ביציאה מוקדם בבוקר ביום שישי לנחל ארדון שבמכתש רמון,לאחר הביקור בנחל עצרנו להתרעננות בכבשן החימר שבגן לאומי צבעי רמון. לאחר התרעננות שמנו פעמינו למקדש הנמרים שנמצא בפאתי בסיס חיל האוויר שבעובדה ומשם פנינו לאילת לסעוד את נפשינו וללינת לילה במלון אילתי.
למחרת בבוקר החלה הנסיעה צפונה להשלמת סובב הדרום. עם שחר הגענו להר יהורם לקבל עליו את יום השבת. משם חזרנו למלון לארוחת הבוקר שלאחריה התחלנו את המסע צפונה להשלמת הסובב.
לפני שעזבנו את אילת ביקרנו,חלקינו בשמורת האלמוגים,וחלקנו בנמל המוצא של צוללנים שבחוף הדרומי של אילת.
לאחר ששבענו ממימי מפרץ אילת התחלנו לחזור צפונה בכביש 90 עם עצירה לביקור בחי בר שביטבתה – בסיס האם הכה אהוב עלי. מהחי בר המשכנו בכביש 90 ועצרנו לתצפית אל עבר הערבה הצפונית והרי אדום בתצפית שבמושב פארן.
בתוכנית היה להמשיך בכביש 90 ולטפס לערד בכביש 25 מצומת זוהר,אבל לוויז הייתה הצעה אחרת. הוויז הציע לפנות לכביש 35 ומשם לקצר את הדרך לערד דרך כביש 258 כביש רוחב שלאורכו מפעלים פטרוכימיים וגם לא מעט נוף שרובו מושפע ממעשה ידי אדם.
בערד השבענו את רעבנו במסעדה שחביבה עלינו במיוחד ומשם חזרנו לכפר סבא. תם,ולא נשלם.
והתמונות שנקלטו בעין העדשה בסובב הדרום הזה – הן כאן לפניכם:
נדיר ביותר שחולף לו היום השישי בשבוע ואני לא יוצא לאיפשהו בטבע לשזוף את העין ולחשוף את עין העדשה. לעתים הזמן הפנוי יחד עם אילוצים אחרים מזמן חלון זמן קטן יחסית ואנחנו מחפשים מקום קרוב להיות בו על מנת לסיים שבוע אחד,להתחיל את החדש ולשזוף העין,ואת עין העדשה,ביופייה של הארץ.
ישנם מקומות שכמו מגנט,כאשר חלון הזמן קצר וצפוף,מושכים אותנו אליהם,כזה הוא חוף סעידנא עלי שבהרצליה. למרות במספר הביקורים החוזרים בחוף הזה גדול בהיקפו מאתרי טבע,קרובים ורחוקים,שאליהם אני חוזר שוב ושוב,עדיין:חוף סעידנא עלי הצליח להפתיע אותנו גם בביקור המי יודע כמה בספרורו האנלוגי.
והפעם: רשות הטבע והגנים בשיתוף עם עיריית הרצליה גידרו את בית הקברות המוסלמי שבפאתי מסגד אדוננו עלי ובית הקברות,המוזנח משהו,עבר ניקיון וסדר כיאה לאתר שנחשב לחשוב וקדוש למי שבני יקיריו הובאו אליו למנוחתם האחרונה. גם שאר שביל הטיול למרגלות רכס הכורכר עבר שדרוג שעיקרו:ניקוי יסודי,ספסלים חדשים ונקיים ופחי אשפה למכביר.
הפעם,הלכנו לאורך השביל הסלול שברכס הכורכר מהחנייה של המסגד ועד לשמורת הטבע של אפולוניה,הליכה שזימנה לנו מבט מרהיב ומלא פרטים של בית הרומאי העשיר שבנה,אי שם מזמן,את ביתו בארסוף הרומית.
כשהשמש שוקעת לה לאיטה במערב חזרנו על עקבותינו וחזרנו לכסופה ואתה חזרה הביתה.
התמונות,מהשעה הקלה,על הטיילת שברכס הכורכר בחוף סעידנא עלי – הן כאן לפניכם:
