מחבר: מנחם לוריא

יום שישי 21 במרס,שעה חמש ואנחנו כבר בכביש שש כשחרטום הכסופה מופנה,צפונה. קר בחוץ,ופה ושם,במהלך הדרך,גשם יורד. לא מהגשם הטורדני והסר וזעף אבל גשם.שש וחצי בבוקר ואנחנו מחנים בחניון של אגמון החולה. בחוץ,מקדם את פנינו גשם וערפל מכסה את פני העמק. ממרפסת התצפית של מרכז המבקרים,תוך כדי גשם וגם רוח ערה,אנחנו מבינים שאם ישנן ציפורים,כלשהן,באגמון הן מסתתרות מהגשם,כמונו,ובמצב מזג האוויר הזה להלך בשבילי האגמון זו הירטבות שלא בטוח ששכרה בצידה. בחזרה לכסופה,בה אנחנו מחליטים לנצל את הזמן שיש לנו עד לאתר הבא שבו זימנו תור לביקור ולהגיע ליעד דרך כביש 98 הכביש שעולה מקרית שמונה למסעדה וממנה,לאורך הגבול עם סוריה,ממשיך עד ליעד הבא. מאחר וזמננו בידינו,וגם הגשם ממשיך לרטון,החלטנו שניסע ובכל פעם שנראה משהו מעניין נעצור ונבקר בו תוך התייחסות ללוח הזמנים שקבע לנו התור שנקבע באתר הבא שברמת הגולן. חניון מפל סער שומם,גם דוכני הממכר שמצידו השני של כביש 98 ריקים מאדם ומרכותו.זוג דרוזים מתחילים לפרוק את מרכולתם מהרכב הסובארו הישן והחבוט שלהם. שמחים שמפל סער,מקום מאוד פופולרי והומה במבקרים,ריק מאדם וכולו שלנו ליהנות מנפילת המים במפל והמשך שציפתם במורד נחל סער. לו משהו היה אומר לי שהמפל ריק ממים לחלוטין לא הייתי מאמין,אך מראה העין מוכיח כי המפל יבש לחלוטין,למעט שלולית קטנה ועגמומית בהדום המפל שנקוותה בגשם שירד פה לאחרונה. קצת השבענו את העין וחזרנו לכסופה להמשך הטיפוס לעיירה מסעדה. בעוד הכסופה נהנית מאתגר הטיפוס במעלה כביש 98 הגשם הולך ומתחזק ומעסיק את מגביה באופן קבוע,ולפתע,ממש בכניסה לעיירה מסעדה שקט שורר בחוץ. הגשם הפך לפתיתי שלג שניתכים ארצה בשקט מופתי וביופי ייחודי. עצרנו את הכסופה במקום החנייה הראשון שמצאנו ויצאנו ממנה כדי ליהנות מפתיתי השלג שיורדים ארצה נופלים על הכביש והפכים לטיפות של מים. שתי מעלות בחוץ ופתיתי השלג ממשיכים לרדת כשהם נערמים על שמשות המכוניות החונות בפאתי העיירה.

את המחצית השנייה של חודש פברואר "ביליתי" במיטת חולי בהתקפה רבתי של שפעת עונתית עם תוספות לא מבורכות בכלל. עם חזרתי לעבודה היה ברור לי שהתאוששות מהמחלה ייקח זמן ובזמן הזה עלי להתאים את סרגלי המאמץ לקצב ההחלה. על רקע זה זממתי על סוף שבוע שאחרי פורים לסור לגיחת התאוששות באזור ים המלח,מהמקומות האהובים עלי בארץ ישראל. בפברואר 2023 יצאתי לשבוע של מסע צילום עם עדשות מעולם הפילם שרובן בנות גילי. הפרוייקט,במסגרת ההנצחה של הצלמת גייל רובין ז"ל,כלל ביקור ביום השישי של מסע הצילום,שגם היה יום שישי קלנדרית,בשדה הבולבוסים של נחל קידר. תוכניות,כטבען,הן בסיס לשינויים. מקום העבודה שלי החליט לסגור שעריו ביום שישי ה 14 למרס חג הפורים של 2025. עם היוודע על הסופ"ש המבורך מיד עשיתי שינוי בתוכניות. הזמנתי מקום לינה בבסיס האם האהוב והקסום שבחי בר יטבתה,ויחד אתו תיכנתי לפקוד את שדה הבולבוסים שבנחל קידר אור ליום שישי,חג פורים 2025,מקום המתאים לסרגל המאמצים שבמסגרת ההחלה ממתקפת שפעת החורף ונספחיה. בנוסף למגבלת המאמצים,יום שישי של חג הפורים תוכנן להיות יום קיץ לוהט וחם והביקור בשדה הבולבוסים שבנחל קידר התאים גם מהבחינה הזו. מדובר בנסיעה לא קצרה מבסיס האם ויחד עם הביקור במקום,תכננתי,לחזור לבסיס האם ולבלות בו את חום היום ולשאוף לנפשי את יופיו של המקום לחזק והאיץ את קצב ההחלמה. יום שישי.חג פורים ארבע בבוקר.השקמה. ארוחת בוקר,קפה של בוקר,התארגנות על מים וטלפונים ניידים טעונים למלואם,ציוד הצילום נכנס לכסופה ובחמש בבוקר יוצאים לדרך. לפי הוויז אגיע לשדה הבולבוסים ממש עם אור ראשון. התוכנית נראית כמתממשת לה בקלות. זכרתי,שבפברואר 23,גם כן יום שישי,כשהגעתי לנקודה שבה צריך לרדת מכביש 12 למסלול לנחל קידר היה קשה למצוא את הירידה והסתובבתי במקום כמה דקות עד שנמצאה הירידה ואתה סימון השבילים שמוביל לשדה הבולבוסים. הפעם: הגעתי מהכיוון השני,כי הדרך מבסיס האם דרך כביש 90,צומת קטורה כביש 40 וירידה לכביש 12 בצומת נאות סמדר הייתה קצרה,בהרבה.מהדרך על כביש 12 מאילת. גם הפעם לקח לי כמה דקות למצוא את הירידה לשביל שמוביל לנחל קידר ושדה הבולבוסים. שדה הבולבוסים הוא שמורת טבע מוכרזת ולא ברור לי למה אין שילוט בכביש 12 המורה את הדרך לשמורת הטבע הזו. מכל מקום,נמצאה הירידה והדרך המסומנת באדום שאותה לקחתי ולקחתי ונסעתי עד שהדרך הפכה לפחות ופחות עבירה,ובשלב מסוים הודיעה הכסופה חד משמעית:מפה והלאה הדרך מסוכנת ויש סכוי גבוהה שתסתיים על גבו של רכב גרר בדרך למוסך בכפר סבא להערכת נזקים ותיקונם. מצאתי מקום נוח לסובב את הכסופה על עקבותיה. החנתי אותה בצד הדרך,לקחתי את ציוד הצילום והערכתי באופטימיות לא זהירה בכלל שהליכה של כמה דקות,ולאכזו משחוץ לסרגל המאמצים ה"מותר" תוביל אותי לשדה הבולבוסים המיוחל. כבר כמאה מטרים ממקום החנייה של כסופה משני צידי ערוץ הנחל היו שני פזורות של בולבוסים. אלה בפרוש לא היה שדה הבולבוסים שביקרתי בו ב 2023,אבל התעכבתי במקום לרווית העין וגם לרווית עין העדשה. לאחר התעכבות מרתקת בשני שדות הבולבוסים,ועדיין בטרם הבליחה בי ההבנה שטעיתי בדרך,החלטתי ללכת חצי שעה בשביל שבנחל בתקווה להגיע לשדה הבולבוסים המוכר בפברואר 2023. הלכתי חצי שעה והעליתי חרס בידי. תוך כדי חזרה לכסופה החלה לחלחל בי המחשב שאולי טעיתי בדרך. זכרתי שחלפתי על פני צומת שבילים אדום ושחור והחלטתי לשוב לכסופה,לשתות מים ובתקווה שיש במקום קליטה סלולרית לעשות את הנדרש,קרי: לקרוא באינטרנט את סיפור הדרך. חיש קל הסתבר לי שבצומת השבילים שחור אדום היה עלי לפנות לשחור ולא רחוק משם שדה הבולבוסים המוכר מהביקור ב 2023.

הפילם לא מת. כמו הרבה טכנולוגיות של המאה ה 21 שהחליפו כאלה מהמאות הקודמות,הפילם תפס לו נישה בסוגות וטכנולוגיות צילום משל עצמו והוא חי ובועט בתצורות שונות,החל מלקיחת התמונה בשטח במצלמת פילם דרך שימוש בעדשות מתקופת הפילם על מצלמות מהמאה ה 21 ועד לפיתוח תמונות שנלקחו במצלמה ספרתית בת ימינו בסימולציות של פילם מן העבר ועוד. מי שנולד/נכנס,לעולם הצילום לאחר כניסתן של המצלמות הספרתיות,ה DSLR בכלל וחסרות המראה בפרט,לא יבין,ובמידה רבה של צדק,את הערך המוסף שיש למי שצילם בפילם ועבר,לאט אבל בטוח,לעולם הספרתי. בעולם הצילום,בפילם וזה הספרתי,יש לצלם,בן האנוש שמפעיל את המצלמה,השפעה מכרעת ליצירת צילום שהוא סתם לכידת רגע כלשהו לבין יצירת תמונה שהיא מעשה אומנות עם אמירה אישית ייחודית של הצלם על המוצר המוגמר. אז,בעולם הפילם,כמו גם היום כדי לתת את האמירה האישית והייחודית על המוצר המוגמר צריך ידע – והרבה מזה. עולם הפילם הצריך ידע שצריך היה ליישם עוד לפני שגליל הפילם הוכנס למצלמה ועוד לפני שנלקחה התמונה הראשונה. פילם הוא,בעצם,חפץ מצופה בחומרים הרגישים לאור,אין,ולא הייתה,נוסחה אחת מנצחת לסוג של פילם מסוים שנותן תוצאה מסוימת קבועה ושהיא מעשה אומנות. בחירת סוג הפילם,לא רק היצרן שלו אלא גם דגם זה או אחר,הצריכה ידע רב ומראש על מידת הסטורציה של הפילם,הטווח הדינמי שלי את הגירעון שלו וכו ועוד. לא פעם באותו סשיין של צילום היה צורך להחליף פילם לגליל של יצרן אחר ו/או מדגם אחר על מנת לקבל חומר גלם אחר בתכונות הוויזואליות שלו. אומנם,בצילום הספרתי הידע שנדרש הוא מתחומים אחרים,הרבה יותר טכנולוגים,אבל אמות המידה של חשיבה תיכונן ביצוע הפקה ופרסום בשני המידיות האלה נשארו אותן אמות מידה,שנוגעות רק למי שרוצה שהמוצר הסופי יהיה בעל אופי ואמירה הייחודיות לו עצמו. אומנם,מצלמת הפילם שלי עדיין חייה ובועטת וגם עדשות מעידן הפילם יש בתיק הצילום שלי,בחרתי לשלב בין התכנון שהיה צריך לעדות לפני טעינת גליל הפילם למצלמה ויציאה לשטח לצלם,לבין התכנון הביצוע וההפקה הנדרשים היום מהסט הספרתי שאני בוחר לקחת לכל יציאה לצילום,ועדיין: מאחר ויש לי במצלמה של המאה ה 21 את קובץ המקור,כפי שנלקח בשטח,ועדיין אני נדרש לפתח ולהפיק אותו אני יכול לקחת את אותו המקור לפתח ולהפיק תחת סימולציה של סרטי פילם,כאלה שצילמתי אתם וכאלה שלא התנסיתי בהם אבל מידותיהם הטכניות ידועות לי. באופן הזה אני יכול לשב בין העבר להווה,לנצל את הידע והמידע מהעבר על מנת ליצר תמונה שהיא אמירה שלי המבוססת של קוד מקור סיפרתי עיבוד בעזרת מחשב והחלה של מאפייני סרט הפילם שאני חושב מתאים לאובייקט המצולם. ככה נהנים משני העולמות גם ברמה הטכנית ובהפקה האמנותית וגם ברמת התכנון והביצוע שגם לו יש מוטיב אישי – מאוד. אוסף אקלקטי של שפעת החורף בתוספת נכבדה של תרומה מגופי הכריעו אותי אל בין הסדינים לתקופה,לא קצרה בכלל,של להיפטר מהמריעין בישין שתפסו פיקוד על בריאותי בכלל וחופש התנועה בפרט. עד ששוב אפזז בין נופיה של הארץ כשתיק הצילום על גבי,עד שזה יקרה יעבור קצת זמן,ובינתיים? זוכרים שדברתי קודם על כך שעולם הפילם הביא לפתחי ידע שאפשר,וצריך,להשתמש בו גם בעולם הספרתי המודרני ושאפשר לשלב בין השניים,אז: לקחתי שלוש תמונות ישר מהמצלמה תמונות שצולמו ממש טרם נפלתי למשכב ביער הרקפות שבכוכב יאיר העליתי אותן לתכנת פיתוח תחת סימולציות של פילם והתוצאה כאן לפניכם. בשם הקובץ ציינתי איזו סימולציית פילם השתמשתי.

ב 1980 קבוצה של צעירי חירות,קבוצת עולים מדרום אפריקה וקבוצה של עובדי משרד הביטחון הקימו גרעין התיישבות במטרה לעלות לקרקע בקרקע שהוקצתה להם בין קיבוץ אייל לעיר טייבה מצפון מזרח לכפר סבא. היישוב נקרא על שמו של אברהם שטרן ממייסדי הלח"י ומי שעמד בראש ארגון המחתרת. אברהם שטרן כונה בשם יאיר. ביידיש יאיר נהגה כוכב,ועל כן הוחלט לחבר בין שמו העברי של יאיר לשמו היידי קרי:"כוכב יאיר". היישוב עלה לקרקע ב 1981 למגורים זמניים ובהמשך עבר למגורי קבע שכללו הרחבות שאוכלסו על ידי אנשים שונים,בתחילה אלה המקורבים לגרעין המייסד ובהמשך לכל מי שהתקבל על ידי ועד היישוב. ב 1998 עקב החלטת ממשלה אוחדו הישובים כוכב יאיר וצור יגאל,הסמוך לו מדרום,והפכו לישוב אחת תחת קורת גג של המועצה מקומית צור-יגאל,כוכב יאיר. במרכז היישוב,בסביבת בתי הספר,מועדון הספורט וקן הצופים,הוקם גם שבו נטעו פקעות של צמחי החורף,בעיקר:רקפות וכלניות. הפקעות נאספו מאתרי הבנייה ביישוב ונטעו בחורש לשימור. בגן נסלל שביל מטיילים העובר בין מרבדי הרקפות,הפורחות בעונה זו של השנה,משובץ במקבצי כלניות,עובר דרך בורות מים וגת מהתקופה הביזנטית,עובר דרך תצפית נוף שצופה מזרחה אל עבר הרי השומרון,ומסתיים בנקודת ההתחלה.

נחל ראש פינה מנקז את מורדותיו המזרחיים של הר כנען,משם:הוא ממשיך מזרחה מהלך כ 13 ק"מ ונשפך.בסופו של דבר,לירדן ההררי. הנחל הוא נחל איתן וערוצו עובר,בחלקו,בשמורת טבע מוכרזת. בחלקו המזרחי של הנחל נובעים שלוש מעיינות: עין גיא עוני,עין פינה ועין כדן. שלושת המעיינות נובעים מתוך מבני אבן שנבנו מעליהם בתקופות שונות,בעיקר לצורך שימוש במי המעיינות להנעת אבני רחיים לטחינת חיטה. סיבה שאיננה ברורה לאורכו של נחל ראש פינה לא צומחים צמחי הנחלים השכיחים כמו הקנה,ערבה וההרדוף. במורד הנחל,באזור שהוא פוגש את העיירה ראש פינה,נועו בשתי גדותיו בוסתנים בעיקר של עצי זית ועצי שקד שמפריחתם המרשימה נהנינו בעת הביקור בנחל. בנוסף לשקדיות ועצי הזית בבוסתני הנחל צומח גם הצבר ועץ הרימון. אחד הדברים שבלטו בביקור בנחל ראש פינה היא רעייה של עדר פרות בתוך שמורת הטבע המוכרזת של הנחל. לרעייה של הפרות ישנן יתרונות וחסרונות,היתרון הבולט הוא בצמצום נזקי שרפות,אם וכאשר פורצות כאלה,ובין נזקיה נמנה את הבולט בהם,סכנת זיהום מי השתייה שבנחל.

בין מרכז המבקרים שבמכתש רמון,בפאתי העיירה מצפה רמון,ובין בית ספר שדה הר הנגב הכשירה קק"ל טיילת לאורכה של שפת מכתש רמון הצפוני. הטיילת נקראת על שמו של אלברט.א.כ"ץ ידיד קק"ל. לכל אורכה של הטיילת ניתן לצפות בנופיו האפיים של מכתש רמון,כמו גם:בתצפיות ייעודיות אל נופי המכתש. לאורכה של הטיילת אומנים שונים הציבו פסלים ומייצגים פרי עמלם. בנקודות,לאורך הטיילת,פזורים הסברים על מכתש רמון הן כתופעת טבע הייחודית למרחב ארץ ישראל והן למסלע ומכיביו כפי שניתן למצוא במכתש עצמו. מאוד מומלץ,בסוף הסיור בטיילת או בהתחלתו,להיכנס למרכז המבקרים ולצפות המיצגים שיש בו – בסופם מובטחת לכם חוויה עוצרת נשימה.

אט אט מתארכת לה יממה מה שמאפשר לנו,בימי שישי,לסור לביקורים קצרים בטבע הקרוב לבתינו תוך חמיקה מעומסי התנועה ובריוני הכביש הממהרים ומבצעים כל עבירת תנועה אפשרית. בכניסה לקיבוץ עין שריד…

מושב עידן הוא היישוב הצפוני ביותר בערבה, ונמצא כשלושים קילומטרים דרומית לצומת הערבה. המושב הוקם בשנות ה -80 של המאה הקודמת על ידי עולים מקנדה,ארה"ב ובריטניה. המושב נקרא על שם נחל עידן הזורם מעט מערבית למושב. כיום מתגוררים במושב כ 80 משפחות שנקלטו במושב בשנים האחרונות לאחר שהגרעין המייסד עזב אותו.רוב תושבי עידן מתפרנסים מחקלאות ומענף האירוח בצימרים. ב 7 באוקטובר 2023 רס"ל אהד (בודי) כהן לוחם סיירת שלדג נפל בקרב על בארי. אהד,זכרונו לברכה,הוא בן מושב עידן. ב 2024 ביוזמת חבריו ותושבי מושב עידן הוקם שביל היקפי שהולך,בחלקו,לאורך הגדה המזרחית של נחל עידן,סוטה מזרחה וחוזר חזרה לנקודת המוצא. שביל החבצלות על שם אהד (בודי) כהן,ז"ל,איננו שביל מסומן על ידי הועדה לסימון שבילי ישראל אלא סומן בסימון ייחודי רק לו,וכולל שילוט הסבר במספר נקודות חשובות לאורך השביל. השביל איננו שמורת טבע אם כי בחלקו הצפוני עובר לאורך של כ 700 מטרים בשטח של שמורת טבע מוכרזת. ייחודו של השביל הזה,מעבר למעשה ההנצחה הראוי והמכובד ביותר,הוא בפריחת חבצלות הנגב,פריחה שמתחילה ממש עם בוא הסתיו. חבצלת הנגב היא צמח רב שנתי מדברי פרחיו צחורים ודומים מאוד לחבצלת החוף,אך קטנים ממנה בהרבה. חבצלת הנגב נפוצה בערבה,מדבר יהודה,בקע ים המלח,הנגב הצפוני ובהרי אילת.חבצלת הנגב גדלה בקרקעות חוליות באזורים המדבריים במצרים,ירדן וסוריה וכאמור בערבה ובספר המדבר של ארץ ישראל. בתחילת נובמבר 2023 כשנודע לנו על פריחתה של חבצלת הנגב בשביל החבצלות על שם אהד (בודי) כהן זכרונו לברכה,סרנו למקום וערכנו בו ביקור שכלל מקבצי פריחה של חבצלת הנגב – והתמונות,הן כאן לפניכם. יהי זכרו של רס"ל אהד (בודי) כהן ברוך ונצור בלבבותינו לעד,ותודה לחבריו על מפעל ההנצחה הכה מרהיב.

בערבית נקרא נחל התנינים ואדי א-זרקא,הנחל הכחול. אנחנו לא מכירים ממצאים כלשהם המעידים על הימצאותם של תנינים בנחלי ארץ ישראל הזורמים מערבה לים התיכון,לא כך הדבר בנחל התנינים. התנין האחרון ניצוד בערוץ הנחל ב 1912 ובמאה 19 מטיילים מספרים על הימצאותם של תנינים בערוץ הנחל. גם התיעוד הרומי מסופר על תנינים בערוץ הנחל,ובתקופה הפרסית הוקמה,בשפך הנחל,עיר פרסית שנקראה קרוקודיילפוליס קרי:עיר התנינים. המחקר הארכאולוגי והגאוגרפי של אזור הנחל מצביע על כך שבעבר הרחוק זרם הנחל באקלים טרופי והממצאים מצביעים על חי וצומח האופייניים לאקלים הזה. להימצאותם של תנינים,גם בעבר הרחוק,יש ראיות מועטות מאוד. אין תשובה לשאלה מדוע דווקא בנחל הזה הייתה אוכלוסיה של תנינים ששרדה כמה אלפי שנים טובות בעוד אין לזה זכר באף לא אחד מנחלי הארץ האחרים. אגן ההיקוות של נחל תנינים נמצא ברמות מנשה,תוחם אותו בדרום נחל חדרה,במזרח אגן ההיקוות של נחל הקישון ובצפון נחל דליה. מאגן ההיקוות שלו זורם נחל התנינים מזרחה ונשפך לים ליד קיבוץ מעגן מיכאל. נחל התנינים הוא נחל איתן והוא היחידי בין נחלי ארץ ישראל שלא סובל או סבל מזיהום מימיו,ולכך ישנה סיבה,והיא: בחלקו העליון של הנחל,ליד המושב עמיקם,הוקם סכר וממנו יוצאות תעלות הטיה שמובילות את המים לאזור קיסריה שם הם מוחדרים חזרה למי התהום. דרומה מהסכר ישנה נביעה שופעת נוספת של הנחל מי הנביעה מליחים ועל כן לא נעצרו ועברו לשימוש אנושי אלא ממשיכים במורד הנחל עד לשפך בים התיכון. למרות מליחות מי הנחל החי והצומח האופייניים לנחל ולאזור שבו הוא זורם נשמרת. בשיא פריחתה של העיר קיסריה הסתבר שהמים מהאמה הגדולה לא מספיקים לצרכיי העיר. הרומאים בנו סכר שעצר את מי נחל התנינים לא רחוק משפך הנחל לים,ומשם,בתעלה,העבירו את מי הנחל שנאגרו באגם שיצר הסכר שבנו אל האמה הגדולה ומשם לעיר קיסריה. בגלל קשיים הנדסיים וגם בגלל שבחדשי הקיץ מליחות המים עלתה תוספת המים מהתעלה שיצאה מנחל התנינים עזרה במעט לצריכת המים בעיר. בתקופה הביזנטית עובה הסכר הרומי ונפרצו בו פתחים ששימשו להנעת אבני רחיים בתחנות קמח שהוקמו במקום. השימוש בסכר להנעת אבני רחיים נמשך עד לתקופה העות'מאנית.

מישור עמיעז נמצא בדרום מדבר יהודה. ממזרח הוא נתחם בהר סדום ובמערב במצוק ההעתקים וים המלח. גובהו של המישור הוא מינוס 350 מטר מתחת לפני הים. במרכז מישור עמיעז חוצה אותו קניון נחל פרצים ובדרומו תוחם אותו נחל אשלים. מי שמגיע למישור עמיעז לא יכול להתעלם משתי תופעות המצריכות בדיקה,הראשונה: מדובר במישור רחב ידיים ושטוח ברובו ככולו,והשנייה: המישור מורכב מאדמת חוואר הלשון אדמה שהיא תולדה של משקע ימי של ימת הלשון שכיסתה את האזור לפני כמה עשרות אלפי שנים. יוצא איפה שמי שצועד לו ברחבי מישור עמיעז צועד,הלכה ולמעשה,על קרקעיתה של ימת הלשון שכיסתה את האזור בתקופה שבין 70 – 14 אלף שנים מזמנינו,אבל: בכל דרום ים המלח נמצא את אדמת חוואר הלשון שהיא המשקע הימי של ימת הלשון אבל,למעט מישור עמיעז,משטחי חוואר הלשון בים המלח חרוצים בגאיות וקניונים ואין למישור עמיעז דוגמה נוספת באזור. התשובה להיווצרות המישור נעוצה במשהו שקצת קשה היום,ב 2025,לדמיין. מישור עמיעז נמצא בבקע ים המלח אחד האזורים החמים והשחונים בישראל אבל לא כך הוא הדבר בתקופות היסטוריות. ימת הלשון היא תולדה של שני כוחות טבע שנכחו באזור בו זמנית,הראשון:ימת הלשון נוצרת קצת לפני תקופת הקרח האחרונה שחווה כדור הארץ,בין 70 ל 14 אלף שנה אחורה מהיום,יחד עם התקררות מזג האוויר באזור ועם תקופת הקרח,כ 10,000 שנה אחורה מהיום, נוצר קרחון גדול שהחל לגלוש מהר סדום,במערב מישור עמיעז,אל עבר ימת הלשון שבבקע ים המלח שממזרח. הקרחון הזה,שגלש לאטו ובמשך תקופת הקרח האחרונה,הוא זה שעיצב את מישור עמיעז וכשנמס,ומזג האוויר הלך והתחמם,ועדיין עושה זאת גם ב 2025,מהקרחון נשאר רק המישור שנחרץ בקרקעיתה של ימת הלשון שבתקופה הזו כבר,בעצמה,כבר נעלמה עד למצב שבו נותרו "רק" שלושה מקווי מים בבקע הירדן:ימת החולה (שיובשה וברובה נכחדה מהעולם),ימת הכנרת וים המלח. נחל פרצים הוא מהצעירים או אפילו הצעיר בנחלי ים המלח. ראשיתו בדרום מדבר יהודה,המשכו במישור עמיעז שמי הנגר שלו מתנקזים לנחל וחורצים באדמת חוואר הלשון של המישור. נחל עמיעז מצטרף לאגן הניקוז של נחל חימר ונחל זוהר ויחד אתם נשפך לים המלח. אורכו הכללי הוא 5.5 קילומטרים והוא חורץ קניון במישור עמיעז ומזמן לנו מבט חתך עומק בשיכוב של אדמת חוואר הלשון כמו גם של פעילות השחיקה והסחיפה של הקרחון שהיה קיים פה בעבר,וגם את כוחותיו הטקטוניים תולדה של הפעילות הטקטונית בבקע ים המלח.