ארכיון אוגוסט 2026

משחק בהטיית מישור הפוקוס – נמל יפו וחוף דור הבונים.

אור הוא תופעה אלקטרומגנטית הנעה בגלים ומורכב מחלקיקים (פוטונים). האור הוא החלק היחידי בספקטרום האלקטרומגנטי שהאדם מסוגל לראות. האור מורכב מגלים באורכים שונים והעין האנושית מסוגלת לראות רק חלק ממנו מ 380 ננומטר (סגול) ועד ל 750 ננומטר (אדום). אורכי הגל האלקטרומגנטי המרכיבים את האור הנראה אחראיים לצבע שאנחנו רואים שהוא פונקציה של אורכי הגל שנקלטים על ידי רשתית העין.

צילום הוא סוגה של אומנות שבה האור נלכד באמצעות עדשות (השם העברי הנכון הוא עצמית או עצמיות אך נתייחס פה לשם הגנרי הנהוג הלהג של הצלמים) עובר סידרה של עדשות זכוכית שתפקידן לעקם את האור כך שיגיע ישירות ויאיר את מלוא החיישן של המצלמה. החיישן עצמו עשוי מחומרים הרגישים לאור וכאשר הוא נחשף לאור שהעדשה אספה הופך החיישן את האור הנקלט לקובץ סיפרתי שמתורגם לתמונה הנחזית על ידי העין ואשר ניתן להפוך לקובץ שיוקרן על מסך מחשב/טלפון וגם יודפס על נייר.

חפצים שונים בולעים חלק מהספקטרום הנראה של האור וחלק אחר מוקרן מהם והלאה. כאשר כל הספקטרום הנראה נבלע על ידי חפץ כלשהו הוא יראה שחור לחלוטין וכאשר כל האור שפוגע באותו החפץ יוחזר במלאו הוא יראה לבן. האור שנבלע על ידי חפץ כלשהו הופך לחום ואילו זה המוחזר נלכד בעדשת המצלמה ובעזרת הצלם הופך לתמונה שבה סיפור כלשהו שמסופר בעזרת הולכת עין.

מישור הפוקוס בסט של מצלמה ועדשה רגילה הוא מרחב דו ממדי שהעצמים המופיעים בו נמצאים במקביל לחיישן של המצלמה. על מנת להדגיש עצם מסוים,או עצמים מסוימים,בתמונה משתמשים בסגירת הצמצם כך שהעצם,או העצמים,שאליהם מכוון הסיפור של התמונה יהיו חדים וברורים,ואלה שלא יהיו מטושטשים ברמות שונות של טשטוש שבהגה הצילומית נקרא מישור הפוקוס המטושטש:בוקה. בתמונה המצולמת העין האנושית כן תראה מרחב תלת ממדי אך זוהי אשליה אופטית שמושגת באמצעות פרספקטיבה,אור וצל מיקוד וטשטוש.

ישנן עדשות שבהן בנוי מנגנון אופטי המאפשר הטייה (Tilt) של מישור הפוקוס כך שאין עוד צורך לסגור צמצמים. מאחר ומישור הפוקוס מוטה מה שקרוב יותר לעדשה יהיה חד וברור ומה שהולך ומתרחק ממנה יהיה מטושטש וזה מבלי לסגור צמצמים. בעדשת ההטייה יש גם מנגנון המאפשר לסובב את העדשה,סיבוב העדשה מטה את האור בהתאם זווית ההטיה ובהתאם לה מחדד ומערפל את האור החוזר מהעצמים המצולמים,מה שמאפשר משחק בעזרת אמצעי טכני עם הולכת העין בסיפורה של התמונה.

על מנת שמבנה העדשה יאפשר את ביצוע ההטיה וגם את סיבוב העדשה על צירה מבנה העדשה בנוי בצורה התומכת בפונקציה הזו,כלומר: העדשה מעקמת את האור ומקרינה אותו אל החיישן כאשר היא עצמה בנויה כך ששטח העדשה המקרין את האור לחיישן גדול מהחיישן עצמו בעוד בעדשה רגילה גודל העדשה המקרינה את האור לחיישן זהה לגודל החיישן עצמו,מסיבה זו,למשל,עדשת APSC שתורכב על מצלמה עם חיישן מלא נראה בשוליים של התמונה חושך.

עדשות הטייה הן עדשות מסובכות מאוד מבחינה אופטית וקשות לתכנון וייצור.יצרני המצלמות הגדולים (קנון סוני וניקון) מייצרות בעצמן עדשות הטייה יקרות להחריד ובאיכות אופטית יוצאת דופן. יצרנים צד ג’ ניסו להרים את הכפפה ויש בשוק עדשת הטייה לחיישן APSC שמיוצרת על ידי Samyang שפותחה ביחד עם יצרן עדשות קוריאני אחר בשם Rokinon ומשווקת תחת שני שמות המותג.

אנחנו מכירים את יצרני העדשות צד ג’ כמו סאמיאנג,סיגמה,טמרון וטוקינה שמייצרות עדשות לתבריג של יצרני המצלמות הראשיים,קנון,סוני וניקון אם למנות כמה. ישנם עוד יצרני עדשות צד ג’ שמייצרים עדשות שבהן ידנית בלבד ובהן נזכיר את צייס,Laeowa ואת Voitlander בין השאר.

בסין פועלות כמה יצרניות של עדשות למצלמה לתבריגים השונים של יצרני המצלמות. ההיצע של יצרנים אלה הוא עדשות בנויות ממתכת והן,ברובן הגדול אבל לא כולן,עדשות ידניות בלבד. האיכות האופטית היא בדרך כלל בינונית ומטה והמחירים מאוד תחרותיים ובחלק הזול של עולם העדשות. אף על פי שחלק מהחברות האלה חולק שמות מאוד דומים מדובר בחברות שאין בניהן קשר כלשהו והן מפתחות ומייצרות את העדשות בכוחות עצמן. אף על פי שמקובל לחשוב על יצרני העדשות מסין כמי שמהנדסים לאחור את העדשות של יצרנים אחרים ומיצרים חיקוי "סיני זול" אין כך הדבר וכאמור אלה יצרנים עצמאיים שמפתחים ומיצרים את העדשות שלהם בעצמם בסין ונהנים מכוח העבודה והייצור,כמו גם ממאגר אנושי של ידע,זולים מה שמגולגל למחיר על המדף לצרכן.

יצרני העדשות הסיניים,חלקם לא כולם,משתמשים בנוסחאות אופטיות שפותחו על ידי חברת קארל צייס הגרמנית בשנות החמישים והשישים. נוסחאות אלה אינן עוד מוגנות פטנט וחלק מהיצרנים הסינים האלה לא רק שמשתמשים בנוסחאות האלה אלא גם מיצרים עדשות,ידניות לחלוטין,שמתחרות באיכות שלהן בעדשות המקוריות שיוצרו על ידי קארל צייס,ושעדיין מסתובבות בשוק כעדשות משומשות,בהצלחה לא רעה בכלל – אם כי,כאמור,הן גם מפתחות וממייצרות עדשות מבוססות על נוסחאות אופטיות מתוצרתן.

ב 2019 הוקמה בשנזן חברת TTartisan שקנתה את עולמה בייצור עדשות ידניות בעלות איכות ומבנה מתכת מלא. TTartisan מייצרת עדשות לתבריגים של יצרני המצלמות המרכזיים,קנון סוני ניקון וכו,חלק מהעדשות שלהם מבוססות על נוסחאות אופטיות של קארל צ’ייס שהפטנט עליהן פג לפני כמה עשורים וחלק מהן מבוססות נוסחאות אופטיות שהן תולדה של מחקר ופיתוח בתוך הבית (In House) של TTartisan.

ב 2022 שחררה לשוק TTartisan עדשת 50 מ"מ F 1.4 ולה מנגנון Shift. בתחילה הופצה העדשה לתבריג של סוני ולייקה וב 2023 יצאה גרסה לתבריג של מיקרו 4/3 קנון וניקון.העדשה שעמה יצאתי לשחק עם הטיית מישור הפוקוס היא העדשה הזו של Ttartisan לתבריג מיקרו 4/3 שמורכבת על מצלמת הלומיקס G85 שלי.

כעדשת 50 מ"מ F1.4 זו עדשה בינונית מאוד אבל מנגנון ההטייה שלה,שכולל גם סיבוב העדשה על צירה המרווחים של 15 מעלות,מייצרת תמונות מרתקות והשימוש בה,שבו אני עדיין בשלב המתלמד,הוא אתגר מרתק.

השתמשתי בסט הזה לצלם בנמל יפו ובחוף דור הבונים והתמונות – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – משחק הבטיית מישור הפוקוס יפו.

לגלרית התמונות – משחק בהטיית מישור הפוקוס חוף דור הבונים.

מנחם.

סובב דרום הארץ – יולי 2026.

הבת שלי,דניאל לוריא,הגיעה לביקור חטוף בארץ לאחר שסיימה את לימודי התואר השני שלה בפרייבורג גרמניה. האתר של דניאל,והרבה ממעשה ידיה,נמצא פה: דניאל לוריא

סובב ישראל בקשר לאירוע הזה מתחיל ביציאה מוקדם בבוקר ביום שישי לנחל ארדון שבמכתש רמון,לאחר הביקור בנחל עצרנו להתרעננות בכבשן החימר שבגן לאומי צבעי רמון. לאחר התרעננות שמנו פעמינו למקדש הנמרים שנמצא בפאתי בסיס חיל האוויר שבעובדה ומשם פנינו לאילת לסעוד את נפשינו וללינת לילה במלון אילתי.

למחרת בבוקר החלה הנסיעה צפונה להשלמת סובב הדרום. עם שחר הגענו להר יהורם לקבל עליו את יום השבת. משם חזרנו למלון לארוחת הבוקר שלאחריה התחלנו את המסע צפונה להשלמת הסובב.

לפני שעזבנו את אילת ביקרנו,חלקינו בשמורת האלמוגים,וחלקנו בנמל המוצא של צוללנים שבחוף הדרומי של אילת.

לאחר ששבענו ממימי מפרץ אילת התחלנו לחזור צפונה בכביש 90 עם עצירה לביקור בחי בר שביטבתה – בסיס האם הכה אהוב עלי. מהחי בר המשכנו בכביש 90 ועצרנו לתצפית אל עבר הערבה הצפונית והרי אדום בתצפית שבמושב פארן.

בתוכנית היה להמשיך בכביש 90 ולטפס לערד בכביש 25 מצומת זוהר,אבל לוויז הייתה הצעה אחרת. הוויז הציע לפנות לכביש 35 ומשם לקצר את הדרך לערד דרך כביש 258 כביש רוחב שלאורכו מפעלים פטרוכימיים וגם לא מעט נוף שרובו מושפע ממעשה ידי אדם.

בערד השבענו את רעבנו במסעדה שחביבה עלינו במיוחד ומשם חזרנו לכפר סבא. תם,ולא נשלם.

והתמונות שנקלטו בעין העדשה בסובב הדרום הזה – הן כאן לפניכם:

סובב דרום הארץ – נחל ארדון.

סובב דרום הארץ – תנור החימר

סובב דרום הארץ – מקדש הנמרים.

סובב דרום הארץ – עם שחר במסיב אילת.

סובב דרום הארץ – נמל הצוללנים אילת.

סובב דרום הארץ – חי בר יוטבתה.

מנחם.

אדוננו עלי – חוף הרצליה יולי 2026.

נדיר ביותר שחולף לו היום השישי בשבוע ואני לא יוצא לאיפשהו בטבע לשזוף את העין ולחשוף את עין העדשה. לעתים הזמן הפנוי יחד עם אילוצים אחרים מזמן חלון זמן קטן יחסית ואנחנו מחפשים מקום קרוב להיות בו על מנת לסיים שבוע אחד,להתחיל את החדש ולשזוף העין,ואת עין העדשה,ביופייה של הארץ.

ישנם מקומות שכמו מגנט,כאשר חלון הזמן קצר וצפוף,מושכים אותנו אליהם,כזה הוא חוף סעידנא עלי שבהרצליה. למרות במספר הביקורים החוזרים בחוף הזה גדול בהיקפו מאתרי טבע,קרובים ורחוקים,שאליהם אני חוזר שוב ושוב,עדיין:חוף סעידנא עלי הצליח להפתיע אותנו גם בביקור המי יודע כמה בספרורו האנלוגי.

והפעם: רשות הטבע והגנים בשיתוף עם עיריית הרצליה גידרו את בית הקברות המוסלמי שבפאתי מסגד אדוננו עלי ובית הקברות,המוזנח משהו,עבר ניקיון וסדר כיאה לאתר שנחשב לחשוב וקדוש למי שבני יקיריו הובאו אליו למנוחתם האחרונה. גם שאר שביל הטיול למרגלות רכס הכורכר עבר שדרוג שעיקרו:ניקוי יסודי,ספסלים חדשים ונקיים ופחי אשפה למכביר.

הפעם,הלכנו לאורך השביל הסלול שברכס הכורכר מהחנייה של המסגד ועד לשמורת הטבע של אפולוניה,הליכה שזימנה לנו מבט מרהיב ומלא פרטים של בית הרומאי העשיר שבנה,אי שם מזמן,את ביתו בארסוף הרומית.

כשהשמש שוקעת לה לאיטה במערב חזרנו על עקבותינו וחזרנו לכסופה ואתה חזרה הביתה.

התמונות,מהשעה הקלה,על הטיילת שברכס הכורכר בחוף סעידנא עלי – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – אדוננו עלי חוף הרצליה יולי 2026

מנחם.

תל דן – יולי 2026.

מאז פסקו יללות הסירנות של שאגת הארי מצאתי את עצמי מתקשה לשבת ולכתוב על מסעות הצילום שלי בארץ הקסומה שלנו. למרות שהחרשתי – מידי שבוע יצאתי לצפות בעין ולהנציח בעין העדשה מקום ממקומותיה הקסומים של ישראל,כולל מסע בן שלושה ימים להרי אילת ודרום הערבה ביום העצמאות האחרון וניסיון שנכשל לשחזר ביקור כזה שוב בחג השבועות. עכשיו כשמוזות שוב פוקדות אותי אשתדל לכפר על הפער ולשתף אתכם באשר ראו עיני ואת אשר הנציחו עדשות המצלמות שלי.

דווקא נתחיל מהסוף. בשישי האחרון פקד את ארצנו גל חום קיצוני מלווה האזהרות מטעם הרשויות,אזהרות שבהן כללי התנהגות וכללי עשה ואל תעשה. לא יכולתי לחשוב על מקום ראוי יותר לביקור בגל החום הזה מאשר שמורת הטבע תל דן. שמורת הטבע תל דן היא שמורה קטנה שבמרכזה נובע נחל הדן,בנביעת עין הדן,ויחד עם הנביעה הזו עוד כמה עשרות קטנות יותר שביחד מספקות כמחצית מכמות המים של נהר הירדן.

סביב לנביעות צמחו להם עצים הייחודיים לשמורה זו שמים הם משהו שזורם בה כל ימות השנה ושבילי השמורה ירוקי עד,מוצלים ושאון פכפוך המים מלווה את המהלך בהם לכל דרכם.

בתקופת הברזל,תקופת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל,מוקמת עיר עברית מבוצרת בליבה של שמורת תל דן. העיר מוקפת חומה ולה שער שנחפר ושוחזר כמעט במלואו.

בני ישראל לא היו תושביה היחידים של דן. כבר בתקופה הנאוליתית קרמית מוקמת עיר בדן. כמו בהרבה מקרים הקרבה למקור מים שופע מושך התיישבות אנושית,דבר הנכון משחר ההיסטוריה וגם בימינו אלה.

מסיבות לא ברורות בסוף התקופה הנאוליתית נעזבת ליש הנאוליתיות שבתל דן. אף כי בסוף הנאוליתית ישובים רבים נעזבים ורבים מהם נמצאים במרחבי ארץ ישראל סיבה מוכחת לעזיבה הזו לא נמצאה עד כה.

רק בראשית הברונזה התיכונה מוקמת בתל עיר מדינה מבוצרת למשעי ושמה:ליש. ליש נודעת במרחב של ארץ ישראל וקיומה מוזכר בתעודות ובין השאר בכתבי מארי ובכתבי המארות הוכחה לעצמתה הכלכלית של ליש.

במאה ה 15 לפנה"ס כובש את העיר תחותמס השלישי מלך מצרים. מסיבות השמורות עמו תחותמס גורם לירידת חשיבותה של ליש עד שהיא נעזבת ולא נושבת עוד…לעולם.

תושביה המקוריים של עיר המדינה ליש ביצרו את העיר בחומה שהקיפה את כל היישוב ואף בנו בה מספר שערים. אחד השערים,כנראה אך אין על כך הוכחה מדעית חותכת,נאטם ולא נעשה בו כל שימוש. שער העיר האטום נחשף בחפירה ארכאולוגית בראשות פרופ’ אברהם בירן ז"ל. זהו שער עיר מדינה מהברונזה התיכונה היחיד ששרד במלואו והשער שעומד היום בשמורת תל דן איננו משוחזר אלא כך נבנה בברונזה התיכונה וכך שרד את שיני הזמן עד שנחשף לעין המבקרים על ידי פרופ’ בירן שהשער נקרא על שמו.

בעיני: שער העיר ליש,השער על שמו של פרופ’ אברהם בירן,הוא דוגמה ומופת לעצמה הארכיטקטונית של ערי המדינה שהיו במרחב ארץ ישראל בברונזה הקדומה והזדמנות יחידנית להציץ ולבהות במבנה מונומנטלי שנבנה עוד לפני שהומצא הבטון והומצאו מכונות המשמשות אותנו היום לבנות מבנים ארכיטקטוניים בסדר הגודל של שער אברהם בירן.

והתמונות משמורת תל דן,כולל שער העיר העברית ושער אברהם – הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – תל דן יולי 2026

מנחם.