הגשר התלוי בעין הבשור.

נחל הבשור שזורם בחלקו הדרומי של הנגב המערבי מהווה אבן שואבת למטיילים כשלאורכו כמה וכמה אתרים הסטורים ובעלי חשיבות להסטוריה של ארץ ישראל.

ב 1983 עולה רעיון לסלול לאורכו דרך שתאפשר תנועה של הולכי רגל,רוכבי אופניים ורכבי שטח,לאורכו של נחל הבשור ותחבר את האתרים ההסטורים שלאורך אפיק הנחל. הדרך המתוכננת תוכננה כדרך נופית לא סלולה באספלט אלא כבושה בכורכר ברוחב של כחמישה מטרים.

רק ב 1991 מתחילה קק"ל לסלול את דרך הנוף בנחל הבשור לאורך גדתו השמאלית. באזור באר צאלים היה צורך לבצע מעבר מהדרך הנופית,שבגדה השמאלית של הבשור,לחלקה של הדרך בגדה הימנית של הנחל,על מנת למלא את יעודה.

המעבר באזור זה היה כרוך בתלות בשינויים שהביאו זרימות החורף בנחל וכן בטופוגרפיה שמקשה את המעבר ומי שהלך רגלית,או רכב על אופניו לאורך דרך הנוף נאלץ לסוב על עקבותיו.

ב 1993 מחליטים בקק"ל לבנות גשר שיגשר על פני ערוץ נחל הבשור באזור באר צאלים ויאשר מעבר רגלי ורכוב על אופניים מצידו האחד של הנחל לצידו השני ובכך להאפשר תנועה לאורך הדרך הנופית.

בקק"ל החליטו להקים גשר תלוי שיגשר על פער שאורכו שמונים מטרים בין שני צידי הנחל ויאפשר חציית הנחל,ברגל ועל גבי אופניים,בכל ימות השנה ובבטחה. כך יצא לדרך ביצוע של גשר תלוי בין שתי גדות הנחל במקום.

הגשר,שנקרא בטעות גשר חבלים,איננו בנוי מחבלים אלא ממיתרי מתכת שנמתחים בין שתי גדות הנחל ונושאים,בתחתיתם,את מסעד הגשר העשוי מעץ. הכנוי גשר חבלים ניתן לגשר בשל דימיון לגשרי חבלים שהוקמו במחנאות קמפינג של תנועות הנוער בישראל.

הגשר נחנך ונפתח לציבור ב 1994.אורכו כשמונים מטרים וכאמור,הוא מגשר בין גדות נחל הבשור באזור באר צאלים ומאפשר מעבר רגלי ורכוב על אופניים כפי שתוכנן. זהו הגשר התלוי הארוך בארץ.

במהלך חגי תשרי ביקרנו באנטרדת הנגב,בגן לאומי שיבטה ובגשר התלוי בעין הבשור,והתמונות מהגשר הלוי שבנחל הבשור,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

גן לאומי שיבטה.

דרך הבשמים עוברת מאזור עדן שבדרום ערב הסעודית,דרך הנגב ועד לנמל עזה ושימשה את הנבטים להעברת בשמים שמקורם בצמחים שצמחו באזור עדן,דרך נמל עזה לרחבי האימפריה הרומית.

המסע מעדן לנמל עזה על דרך הבשמים ארך זמן רב מאוד והיה צורך ביצירת נקודת עצירה שבהן השירות היו עוצרות לחניוני לילה ו/או וגם לצורך התארגנות הצטידות במזון ומים וכל הקשור בכך.

לאורך דרך הבשמים,זו שבנגב,נבנו כמה וכמה תחנות עצירה,חלקן:היו מיצדים ששימשו ללינת לילה מנוחה מזון ומים וחלקם שימשו כנקודות עצירה שבהן עצרו השיירות גם לצרכי הצטידות ובעיקר למנוחה לקראת המשך הדרך.

שיבטה הוקמה כנקודת עצירה בתחילת המאה הראשונה לפנה"ס ועד מהרה הפכה לכפר נבטי שהתקים על בסיס הצרכים של שיירות הבשמים ועל חקלאות מדברית.

שליטתם של הנבטים במסחר בבשמים היתה לצנינים בעיני האימפריה הרומית ואט אט לחצו את הנבטים לוותר על הבלעדיות באספקת הבשמים לתושבי האימפריה מה שהפך חלק מהנבטים מנוודים לתושבי קבע שהתישבו בכפרים שנוצרו לאורך דרך הבשמים ובהם שיבטה עצמה.

עם הזמן והתמעטות שיירות הבשמים הנבטיות שיבטה הופכת מכפר נבטי לעיר נבטית שכלכלתה כבר לא מבוססת על שיירות הבשמים בלבד.

העיסוק במסחר בבשמים הביא עושר רב לנבטים עושר שאפשר להם לקיים את העיר שיבטה,ואחרות,ברמת חיים גבוהה. גם כשהמסחר במור ולבונה עבר לידיים רומאיות,בשל מיקומה של שיבטה על דרך הבשמים בואכה עזה,המשיכו שירות הבשמים לעבור בעיר וסיפקו לה אמצעי פרנסה משמעותי.

במאה הרביעית לספירה רומא חדלה מלהיות אימפריה והמסחר בבשמים נפסק. את מקומה של רומא תופסת,במרחב שלנו,האימפריה הביזנטית ואיתה הדת החדשה,דאז:הנצרות.

שיבטה ממשיכה להתקיים כעיר ותושביה מתנצרים וגם מוחלפים בנוצרים ממקומות אחרים ובעיר מוקמות שלוש כנסיות לשימוש התושבים ועוברי אורח במרחב הנגב שעליו שולטת העיר. יחד עם הנצרות מתחילה להתפתח בשיבטה תעשיית יין ליצוא.

בתקופה הביזנטית שיבטה היא כפר ביזנטי חקלאי מבוסס מאוד ועם אוכלוסיה של כ 2000 נפש רובם ככולם נוצרים.

במאה השביעית לספירה נכבשת שיבטה בידי האיסלם שמתפשט במרחב. חשיבותה החקלאית בכלל וכיצרן יין בפרט יורדת והישוב מתחיל להידלדל מאוכלוסיתו עד שנעזב לחלוטין במהלך המאה התשיעית לספירה ונשאר בשיממנו עד היום.

החפירות הארכיאולוגיות בשיבטה מתחילות ב 1950. העיר נחפרה במלואה ושוחזרה למצבה בתקופה הנבטית והביזנטית. בשנת 1970 בשל ריחוקה והעדר דרך מסודרת אליה נסגר אתר החפירה לביקורים. לאחר שנסלל אליה כביש גישה,שלוחה של כביש 211,חודש הביקור באתר.

בשנת 2005 הוכרזה שיבטה כאתר מורשת עולמי יחד עם שאר הערים הנבטיות שעל דרך הבשמים בנגב.

במהלך חגי תשרי ביקרנו באנטרדת הנגב,בגן לאומי שיבטה ובגשר התלוי בעין הבשור,והתמונות מגן לאומי שיבטה,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

אנדרטת הנגב.

בין השנים 1963 ועד 1968 בראש גבעת גיר מזרחית לבאר-שבע,מוקמת אנדרטה לזיכרה של חטיבת הנגב.

האנדרטה תוכננה על ידי האמן דני קראוון והיא בנויה מבטון חשוף ובה אלמנטים אריטקטונים המתארים את פועלה של חטיבת הנגב,קרי: בלימת צבא מצרים מדרום והגנה על מקורות המים במרחב הנגב.

צמוד לאנדרטה הוכרז גן לאומי ששיטוחו 295 קמ"ר ובו מהחי הצומח והדומם האופיניים לבקעת באר שבע כשגולת הכותרת של גן לאומי זה הוא האירוס השחום שפורח בחודש מרס.

במהלך חגי תשרי ביקרנו באנטרדת הנגב,בגן לאומי שיבטה ובגשר התלוי בעין הבשור,והתמונות מאנדרטת הנגב,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

נחל ערוגות – אוגוסט 2021.

נחל ערוגות הוא מהגדולים בנחלי מדבר יהודה,ים המלח והוא נחל איתן בכל ימות השנה. אורכו 46 קילומטרים.

לערוגות אגן ניקוז בן כ – 230 קמ"ר באזור הישובים אפרת,נחל עוד ובית פאג’ר בשיפולים המזרחיים של הרי יהודה מעט מזרחית לכביש שישים,כביש גב ההר. ממרכז אגן הניקוז שלו זורם,נחל ערוגות,במגמה מזרחה מהלך של כשמונה קילומטרים שבסופם שובר לכיוון דרום דרום מזרח וחוצה את מדבר יהודה מהלך של כשלושים קילומטרים.כשמגיע,הנחל,לבמת השוליים המזרחיים קרי לאזור שבו נופל מדבר יהודה אל עבר הבקע הסורי אפריקאי ולים המלח,שם שובר הנחל מזרחה ונופל במצוקי מדבר יהודה אל עבר ים המלח.

דרכו של נחל ערוגות בין צוקי שפת השוליים המזרחיים ועד לים המלח עוברת בערוץ נקיקי שבו שורה של מפלים ובריכות עד שנשפך לים המלח.

שמורת הטבע ערוגות,שהיא חלק משמורת הטבע עין גדי,מסדירה את הביקור בחלקו התחתון של נחל ערוגות ובנקיק שבו עובר הנחל לאחר שנפל את מצוק ההעתק של ים המלח. כאמור,הנחל איתן כל ימות השנה,ברם איננו נשפך עוד לים המלח. בקצה השמורה,סמוך לשער הכניסה,נשאבים מי הנחל לשימוש האדם ולמיטב ידעתי רק בימים של שטפונות חורף מגיעים חלקים ממי הנחל לים המלח,החלק שלא נשאב לטובת בני האדם.

אין כמו יום קיץ חם בחודש אוגוסט כדי לבקר בשכיית החמדה המדברית הזו,שבה מים כל ימות השנה ומשכך התפתח במקום מרקם חיים מאוזן אקולוגית שנשמר,ובקפדנות,על ידי רשות הטבע והגנים בעיקר בהיבט של שמירת המאזן האקולוגי בפני מינים פולשים שפלישתם מתאפשרת רק תודות לפעילות אדם בנחל ובסביבתו.

והתמונות,מביקורנו בנחל ערוגות התחתון,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם

יודפת אשר בגליל.

הכתובים פה מוקדשים לאיש הרוח שהלך לפני המחנה שלי: פרופ’ אדם זרטל ז"ל.

נכתבו בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד,ונכונים לכל המגדרים.

בכל מוסד אקדמי,שמכבד את עצמו,ימצא איש הוראה שבאישיותו,בידע שלו ובאורחות חייו מהווה את האש שהולכת לפני המחנה. הדבר שכיח,מאוד,בהשכלה המקובלת בישיבות של המגזר החרדי והדתי שבהן ראש הישיבה,רב הישיבה,משמש כאש שלפני המחנה לכל האברכים. אבל גם במוסדות חינוך אחרים,בכלל,ובאקדמיה בפרט ימצאו מחנכים שמובילים את תלמידיהם לדרך ארץ יחודית הנובעת מאישיותם,הידע שלהם ואורחות חייהם.

ב 1938 ד"ר יוסף שכטר עולה לישראל לאחר השתלטות של המשטר הנאצי על אוסטריה,שבה שהה אחרי שכבר השלים את השכלתו,כרב,וכבר היה ידוע כהוגה דיעות יהודי פורה ומשמעותי. בארץ עסק שכטר בחינוך בין השאר בפתח תקווה ובתל אביב. ב 1940 פונה אליו ארתור בירם,מיסד ומנהל בית הספר הראלי שבחיפה,וביקש ממנו להצטרף לסגל ההוראה. ד"ר שכטר נענה בחיוב ועד מהרה הפך לאחד המורים הבולטים והמבוקשים בבית הספר. ד"ר שכטר התקדם בסולם התפקידים במשרד החינוך ולימים,בשנות השישים של המאה הקודמת,הפך ממורה למפקח.

בשנות החמישים,של המאה הקודמת,הגיע השפעתו של ד"ר שכטר לשיאה כאשר קבוצה של תלמידים התאגדה סביבו ומעבר להוראה במסגרת הראלי החלו להתבצע פגישות של חברי הקבוצה עם ד"ר שכטר,חלקן נערכו במסדרונות הראלי וחלקן בביתו שבחיפה. אט אט החלה הקבוצה להתגבש תחת ערכיו הרוחניים הפילוסופים וערכי אהבת האדם והארץ של ד"ר שכטר. קבוצה זו נודעה בשם:השכטריסטים.

לכשסימו את חוק לימודיהם,התגייסה הקבוצה כאחת לשירות בחטיבת הנ"ל של צה"ל כגרעין נחל העומד בפני עצמו. בתום שירותם הצבאי,קיבלו לידיהם כ 2700 דונם של אדמה בבעלות קק"ל צפנית ליודפת העתיקה ושם הקימו ישוב קהילתי,בשם יודפת,שמימש את שלמדו מפיו של ד"ר שכטר.

לימים,הפכה יודפת למושב שיתופי. חלק מערכי השכטריסטים הוחלפו באורחות חיים מאדיאולוגיות אחרות וכיום: יודפת היא עדיין מושב שיתופי שמבוסס על חינוך על פי האידיאולוגיה האנתרופוסופית.

בתקופת בית שני,על רכס הרי יודפת שבגליל התחתון מוקמת העיר יודפת. על פי המשנה,יודפת היתה אחת מהערים מוקפות חומה שנפלו לידי ישראל,ברם: הזהוי עם יודפת אשר בגליל מוטל בספק רב. בתל יודפת נמצאו ממצאים ארכאולוגים המעידים של ישוב שהחל את קיומו בתקופה ההלניסטית ומסיים את קיומו לאחר המרד הגדול בימי בית שני.

בפרוץ המרד הגדול,67 לספירה,יודפת היא עיר מבוצרת ואחת הערים היהודיות החשובות בגליל. בעיני ראשי המרד עמידתה של יודפת בפני הלגיון הרומי,שעשה דרכו מסוריה לצפון ארץ ישראל,יהווה את הנס הראשון שיונף להצלחת המרד והגשמת מטרותיו. תקוות ומציאות,לחוד. הלגיון הרומי,שגם הוא מבין שיודפת היא סמל להצלחה או מטה לכישלון,מגיע ליודפת,צר עליה ומכניע אותה די בקלות,יש לומר,וזורע בה הרס.

לאחר המרד הגדול יודפת משופצת ומוקמת שוב. הפעם ללא חומה. כמה זמן התקיימה עד שננטשה כליל,לא ברור אך מציטוטים בתלמוד עולה שישוב יהודי ביודפת התקיים בסוף המאה השלישית לספירה,כמאתיים שנה לאחר שנחרבה על ידי הלגיון הרומי,והוקמה מחדש אחרי המרד.

לצידו של מושב יודפת נמצא תל יודפת שהחפירות בו שוחזרו והביקור בו הוסדר על ידי רשות הטבע והגנים – בתחילתו של ספטמבר 2021 ביקרנו במקום – והתמונות,מהחי,צומח והממצא הארכאולוגי,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות – ארכאולוגיה.

לגלרית התמונות – החי.

לגלרית התמונות – פרחים.

לגלרית התמונות – עצים.

מנחם.

נחל משמר – ספטמבר 2010.

בשיפולי מדבר יהודה,בערך באמצע הדרך בין ערד לחברון ומזרחית לשתיהן,נמצא הר חולד. הר חולד הוא תחילתו של נחל משמר שזורם מהר חולד מזרחה,מהלך 12 ק"מ,שבמהלכם נופל הנחל במפל שגובהו כמאה מטרים,ממנו ממשיך להתחפר בקניון עד שנשפך לים המלח.

נחל משמר לא נושב בידי אדם מעולם,גם לא בתקופת מדינת ישראל,שבתחומיה נמצא קניון נחל משמר. נחל משמר נמצא בין עין גדי למצדה כשמצפונו נחל צאלים ומדרומו נחל חבר.

נחל משמר הוא מהקטנים שבנחלי מדבר יהודה,והוא נחל אכזב. גודל אגן ההיקוות שלו הוא כ 30 קמ"ר שכולם סביב להר חולד.

ב 1961 יוצאת משלחת בראשות פרופ’ פסח בר אדון לנחל משמר. הכוונה: למצוא מגילות גנוזות בדומה לאלה שנמצאו בקומראן,נחל צאלים,נחל חבר ובמצדה.

במצוק הצפוני של ראש מפל נחל משמר,מצאו מערה ובחפשם אחר מגילות גנוזות מצאו:מטמון.

בתוככני מערת משמר נמצאה מחצלת ובה עטופים כלים שונים,רובם עשויים נחושת אך לא רק.

באותה שנה,צפונה משם,פרופ’ דוד אוסישקין מבצע חפירה במקדש הכלקוליתי שבעין גדי. הקשר בין שני הממצאים נקשר מיד.

החפירה במקדש,שבעין גדי כ 12 ק"מ צפונית למערת משמר,לא מגלה סימני אלימות במתחם המקדש וההרס שבו הוא תוצאה של שחיקה טבעית בלבד. מכאן מקיש אוסישקין,בדוח החפירה המקורי שפורסם ב 1980 וברוויזיה לדוח שנעשתה ב 2021,שהמקדש נעזב בעזיבה מתוכננת ומסודרת והושאר בידי המשתמשים בו ריק מתוכן ועומד על תילו. חשוב לציין,שאוסישקין משער שיושביו הכלקוליתים של המקדש סגדו למשהו שקשור במים שכן פתח המקדש,שהיה ללא שער או דלת,הוא לכיוון מפל דוד,הסמוך.

כלי הנחושת שנמצאו בנחל משמר מתוארים על ידי פסח בר אדון ככלי פולחן ומשכך שיער,בזמנו,שכלי הקודש האלה שייכים למקדש הכלקוליתי שננטש בעין גדי,וסביר:שמי שהיה אחראי על מעשה הנטישה טמן את כלי הקודש במערת משמר לעתיד לא ידוע.

גם אוסישקין סבור,אז והיום,שכלי הקודש שנמצאו בנחל משמר שייכים,במקורם,למקדש בעין גדי וכדבריו:”נראה שחמישים שנה אחרי גלוי מטמון נחל משמר ואחרי חפירת המקדש הע’סולי בעין גדי אנו רחוקים מלמצות את ידעתינו על נושאים אלה. החיבור בין המקדש והמטמון נשאר בגדר השערה בלבד,שאי אפשר להוכיח או להזים אותה".

באמצעו של חודש ספטמבר 2021 ערכתי ביקור בנחל משמר – והתמונות:הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

תל אביב רובע 8 – גרפיטי.

רובע 8 נמצא בחלקה הדרום מזרחי של תל אביב. גבולות הרובע:דרך יפו בצפון,רחוב הרצל במערב,רחובות בן-צבי וחיל השריון בדרום ונתיבי איילון במזרח. ברובע מתגוררים כשלושים אלף איש והוא מאופיין בערוב שימושים של תעשיה ומגורים. במסגרת תוכנית ההתחדשות העירונית מתוכנן,גם,רובע זה לקבל מתיחת פנים בעיקר בשימוש למגורים.

רחוב הפטיש נמצא בתבורו של רובע 8 ועירוב השימושים בו,מגורים ותעשיה,בולט מאוד. אזור רחוב פטיש זרוע בציורי גרפיטי על קירות מבנים בכלל ועל התריסים הנגללים של העסקים הזרועים בו.

ביום שישי,האחרון,לעת ערב ביקרתי ברובע 8 אזור רחוב הפטיש על מנת להנציח את ציורי הגרפיטי שבו – והתמונות:הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

ציורי קיר – רובע 8 תל-אביב יפו.

קשה למצוא שפה גרפית עם מכנה משותף בציורי הקיר הפזורים בעיר תל אביב. בצפון העיר ציורי קיר על קירות מבנים נדירים למדי שכן מדובר בבניני מגורים שבעיר תל אביב לא נהוג לצייר.

כאשר מדרימים בעיר פני הדברים משתנים.אומנם:לא מצאתי שפה גרפית עם מכנה משותף ברם בשל פיזור גבוהה יותר של מבנים ישנים ו/או מבנים שמשמשים למסחר – ובלא מעט מקרים:מבנים המאוכלסים בדלילות ואפילו עזובים,ציורי הקיר הופכים לשכיחים מאוד.

רובע 8 של העיר תל אביב יפו משתרע בין יפו,אבו-כביר,דרך יפו,יהודה הלוי והרכבת בגבול הצפוני של הרובע.

ברובע גרים כ 7% מתושבי תל אביב והוא מאופיין במבני תעשיה ומבני מגורים ישנים וכן ממבנים לשימוש מסחרי שמאוכלסים בדלילות או נטושים.

עיריית תל אביב מתכננת תוכנית התחדשות לרובע שמירת מבנים היסטורים ושינוי ביעוד הקרקע בעיקר למגורים ובמעט לתעשיה ושירותים.

רחוב אלפסי נמצא במרכזו של רובע 8 וסביבתו מתאפיינת במבנים לתעשיה משובצים במעט מבני מגורים משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת,ובכמה פרויקטים של חידוש הרובע בבניני מגורים שנבנו בשנים האחרונות,וכן:הקירות של המבנים באזור אלפסי מעוטרים בציורי קיר רובם חתומים על ידי היוצר ומיעוטם לא.

ביום שישי,האחרון,יצאתי לסיור צילום של ציורי הקיר בליבו של רובע 8 ברחובות שבין רחוב אלפסי בדרום ודרך סלמה בצפון ורחוב אבולעפיה במזרח ורחוב שלבים במערב.

והתמונות,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.

מועדון 27.

מטבע הלשון "מועדון 27” נטבע בסוף שנות השישים של המאה הקודמת,על מנת לתאר שורה של מקרי מוות של מוזיקאים מעולם הרוק והבלוז,שמתו בגיל 27 על רקע של שימוש בסמים או התאבדות ורצח.

ב 1969 מת,בטביעה,ברייאן ג’ונסון מייסד וחבר באבנים המתגלגלות. עד 1971,בזה אחר זה,נפטרים עקב שימוש יתר בסמים:ג’נס ג’ופלין וג’ימי הנדריקס. ב 1971 נמצא סולן להקת הדלתות ג’ם מוריסון מת בחדר האמבטיה בדירת חברתו שבפריס. גם מוריסון נפטר עקב שימוש יתר בסמים.

מותו של מוריסון מקבע את המונח "מועדון 27” הכולל כארבעים חברים שנפטרו בגיל 27. החברים במועדון נכללים אומנים,מסוגות שונות אך בעיקר רוק ובלוז,שנפטרו בין 1938 ועד 2020.

ביום שישי,לעת ערב,יצאתי למסע צילום של גרפיטי בגוש הרחובות שבין רחוב אלפסי בדרום ודרך סלמה בצפון ורחוב אבולעפיה במזרח ורחוב שלבים במערב. ציור הקיר "מועדון 27” נלקח בעת הביקור באזור הזה.

לגלרית התמונות.

מנחם.

עין בוקק 2018 – בראי הפילם חלק ב’.

נחל בוקק מתחיל את דרכו בהר בן נשר שנמצא כשישה קלומטרים דרומית מזרחית לעיר ערד. משם עובר הנחל את מישור מדבר יהודה כשהוא מתחתר בסלע קירטון ומשכך ערוצו רדוד. בהגיעו למצוק ההעתק של ים המלח,נופל הנחל בשני מפלים,הראשון,והפחות מוכר לנו,גובהו כמאה מטרים והשני,היותר מוכר לנו,נופל מגובה של כשישים מטרים. לאחר המפל השני ממשיך הנחל לזרום עוד כקילומטר בערוץ נקיקי שבסופו הוא נשפך לים המלח.

נחל בוקק הוא נחל אכזב אך בעת נפילתו על מצוק השבר הסורי אפריקאי,חושף הנחל שתי נביעות:עין בוקק ועין נואית.

הנביעה שבעין בוקק איננה נביעה אחת אלה מספר רב של נביעות שמימיהן נאספות לצינור שמוביל את המים לצריכה על ידי בתי המלון שבשפך זוהר הסמוך. רק חלק,קטן,מהמים נשפכים לערוץ הנחל ומשמרים את החי והצומח. כאמור,בשנים האחרונות גם המים האלה נאספים ומוטמנים במדבר עקב הזיהום שגרמה רותם אמפרט.

עין נואית שופע במצוק הצפוני של הנחל סמוך למוצאו לים המלח. המים מלוחים ואינם ראויים לשתייה. המים נאספים ומועברים למרחצאות שבאזור בתי המלון.

אז,יש לנו נחל ששופע ממי מעינות מתוקים כל השנה,שנמצא על דרך שידועה כדרך מסחרית,למשל בתקופה הנבטית,ובאזור שידוע לנו כמאוכלס על ידי בני אדם מהתקופה הכלכוליתית ואילך,לא ברציפות. משכך,סביר לחפש בעין בוקק יישוב של בני אדם,לא כן?

שתי משלחות ארכאולוגיות חפרו בעין בוקק,הראשונה:בראשותו של פרופ’ מרדכי גיחון (ז"ל) והשנייה בראשותו של פרופ’ שמריהו גוטמן (ז"ל).פרופ’ גוטמן סיכם את ממצאי החפירה באזור וממצאיו מובאים פה בלשוני.

עד לתקופת בית שני,538 לפנה"ס, אין ממצאים על נוכחות אדם באזור עין בוקק. בתקופת בית שני נמצאו בגדה הדרומית של עין בוקק ממצאים המעידים על עיבוד חקלאי. מה גידלו שם לא באמת ידוע אך ההשערה הרווחת היא שמדובר בגידול צמח האפרסמון ששימש ליצור שמן שממנו יצרו בושם שהיה שכיח מאוד בתקופה הרומית במרחבי האימפריה הרומית. במעלה הנחל,לפני שנופל אל עבר השבר,נמצא מבנה שמתוארך לתקופה ההרודיאנית ושימש,ככל הידוע,למגורי אריסים,אריסים שעיבדו את החלקות במורד הנחל.

מבנה נוסף,שאף הוא מתוארך למאה הראשונה לספירה בכלל ולימי הורדוס בפרט,נמצא באזור הגידולים החקלאיים ולפי הממצאים מבנה זה שימש להטיית חלק ממי הנחל לצרכי רחצה ותרבות הגוף,מנהג שהיה שכיח בתקופה הרומית,מה שמתאים לממצאים הארכאולוגים בו שמשיכים אותו למאה הראשונה לספירה,בכלל,ולימי הורדוס בפרט.

לאחר מרד בר כוכבא,שנת 136 לספירה,האתר ננטש לחלוטין ולא נושב עוד לעולם.

בעשותינו את דרכנו ממפל עין בוקק,המפל הנמוך,ראינו יעלים שמגיעות לשפת המצוק ובוחנות את מעשינו,תוך הפגנת סבלנות ראוייה לציון לשיקשוקי המצלמה שלי – והתמונות,שפותחו,גם הפעם,בסימולציה של פילם הוואלויה מבית פוג’י,הן כאן לפניכם:

לגלרית התמונות.

מנחם.