אור ליום שישי שעבר חרטומה של הכסופה היה מופנה צפונה במטרה להגיע לביקור באתר פריחה שברמת הגולן. למציאות הייתה תוכנית אחרת והכסופה,על יושביה,נשארו ספונים לאמצעי התקשורת ובמרחק יריקה מהמרחב המוגן.
יום שישי ה-20 ביולי. אחר הצהריים,שוב,מפלחות הסירנות את השקט ואנחנו מצטווים לסור למרחב במוגן. לאחר השחרור ומניסיון הימים האחרונים צפויות כמה שעות של שקט אותם אנחנו מנצלים לקחת את המכוניות שלנו ל"נסיעת יופי" שמרעננת את מערכות הרכב בכלל ומרעננות את תחושת החוסן של הנהגים בפרט.
לאחר האזעקות ובשקט המפחיד שלאחריהן אנחנו מגיעים לחוף הים של נעורים,צפונית לנתניה ובסמוך למתקן הנופש של משטרת ישראל,שם שואפים את אוויר הים שטוען את הבטריות של הנפש,מרווים את העין בנופיו של החוף,מרווים את עין העדשה וחוזרים הביתה בצפייה ליללת הסירנות… שלא מאכזבת לעת ערב.
גלוי נאות: מחלק מהתמונות הוסרו דמויות אדם שהיו נוכחות בחוף הים בעזרת כלי AI.
עשינו לנו מנהג:כל שנה במאי כשפריחת השושן הצחור מגיעה לשיאה אנחנו סרים לבקרו באתר הפריחה שבקרן ברתות. במאי 2024 מסלול הטיול שבקרן ברתות היה שטח צבאי סגור בשל מלחמת חרבות הברזל ואת השושן הצחור ביקרנו באתר הפריחה החליפי שבנחל כלח.
השנה הגיעה עת פריחת השושן ובשישי האחרון,בבוקרו העדיין קריר,סרנו למסלול קרן ברתות לביקור השנתי של השושן הצחור. פחות או יותר,בחלק הצפוני ביותר של מסלול קרן ברתות נמצאים שטחי הגידול של השושן הצחור. לאחר מאמץ הנדרש להגיע לאתר פריחת השושן חיכתה לנו אכזבה:לא היה זכר לשושן הצחור באתרו,לא תחילת פריחה,לא קמילתה ולא סימן כלשהו לנכוחות הצמח הנפלא והקסום הזה.
השמש,בינתיים,תפסה את מקומה וחומו של יום החל להכות,יחד אתו חבטה בנו האכזבה העמוקה מהעדר פריחת השושן באתרו. החלטנו שלא לסוב על עקבותינו אלא להמשיך המסלול המלא חזרה לחנייה. בנקודה המערבית של המסלול,כמאה מטרים מקרן ברתות עצמה,ובה תצפית מרהיבה על המונפורט,עצרנו למנוחה קלה. מהמסלול הגיעה משפחה מטיילת ששאלו אותנו האם ראינו פריחה של השושן הצחור,ובאותה נשימה ומבלי לחכות לתשובה,המאכזבת משהו,שלנו פרצו בזעקות שימחה למראה ארבע פרחי שושן צחור ממש לידינו במרחק של הושטת היד. בים האכזבה בה טבלנו עיננו פספסו את מקבץ פריחת השושן. בילנו במחיצתו שעה קלה להרוות את העין,לסלק את האכזבה וגם להרוות את עין העדשה.
לאחר שהייה במחיצתו של השושן הצחור התחלנו בטיפוס אל עבר קרן הברתות,במהלך השביל הזדקר אל תוכו שושן צחור אחד ובודד רוצה לומר:"הנה אני כאן!". החורף הדל המשקעים נתן אותותיו במסלול קרן ברתות,מעט מאוד מפריחת האביב נשאר בו וכנראה גם השושן הצחור הקדים לחזור לבצליו שבאדמה בתקווה לשנה גשומה,ומזינה,יותר בחורף הבא. להתראות במאי 2026.
והתמונות ממקבץ שארית פריחתו של השושן הצחור בקרן ברתות – הנה הן כאן לפניכם:
ב 1922 מחליטים פרנסי העיר העברית הראשונה,תל אביב,להרחיב את גבולותיה דרומה ולבנות שכונה של בתי מלאכה ומגורים. לשכונה החדשה קראו גבעת הרצל והיא ממוקמת בין פלורנטין בצפונה,שכונת נווה עופר בדרומה,שכונת שפירא במזרח ויפו במערב.בשכונה עוברים כביש דרך קיבוץ גלויות ודרך בן צבי.
בעת הקמת השכונה סופחו אליה שתי שכונות קטנות של תל כביר היפואית. הסיפוח הוא תולדה של הסכמים בין מקימי השכונה,פרנסי העיר תל אביב,לבין שייחים מכובדים מתל כביר היפואית. הסיפוח,אומנם,בוצע אך פעולות איבה פשו בשכונה עד ל 1948 שנת הקמת המדינה. במאי 1948 חיל האוויר המצרי ערך שלוש גיחות הפצצה על העיר העברית הראשונה,באחת מהן הוטלו פצצות על שכונת גבעת זאב ובהפצצה נהרגו חמישה מתושבי השכונה.
כיום שכונת שפירא מכילה מבני תעשיה,רובם מהמאות הקודמות,משובצים במבני תעשייה שחלקם הפכו למבני מגורים,מספר מבני מגורים שנבנו במהלך השנים בשכונה וכן כמה מבנים חדשים שנבנו ממש בשנים האחרונות. הייעוד המקורי של השכונה,קרי שכונה של בתי מלאכה משובצת במקומות מגורים,נשמרת עד היום.
קירות מבני בתי המלאכה של שכונת גבעת הרצל משובצים בגרפיטי שמתעדכנים ומשתנים מפעם לפעם.
ביום שישי האחרון,לעת ערב ביקרנו בשכונת גבעת הרצל והשבענו את עינינו,ואת עין העדשה,במגוון הגרפיטי המעטרים את קירות בתי המלאכה שבשכונה,והתמונות הן כאן לפניכם.
יש בארץ המופלאה שלנו הרבה מקומות שיש להם מה להציע בתחומי הרכשת הידע ובהיסטוריה של ההתיישבות בארץ טרם הקמתה,וגם אחריה.
בעונה זו של השנה יש לטבע הארץ ישראלי המון מה להציע וספק אם הייתי מבקר במקומות שביקרתי,בעונה הזו אלמלא מפעל הפייס לקח על עצמו פרויקט לממן ביקורים באתרים שונים בצפון הארץ על מנת להביא לשם מטיילים,גם כדי שיחשפו למכמני צפון הארץ ויניעו עסקים שהיו מושבתים בשנה וחצי האחרונה,וגם,מטבעם של דברים,ישאירו קצת מהונם הפנוי בבתי עסק בצפון שיתחזקו מכך כלכלית.
אז במסגרת הזו,של מפעל הפיס למען הצפון,ומתוך הערכה למניעים ולמטרות של הפרויקט היפה והראוי הזה החלטנו לבקר בשני מקומות שבימים אלה,אלמלא המטרה הנעלה של מפעל הפייס למען עסקים בצפון,הייתי מעדיף את זמני הפנוי לבלות באביב הארץ ישראלי – בטבע ובנוף שלו.
ראשון פקדנו את בוטיק שמן הזית של לביא שבישוב הקהלתי הושעיה שבגליל התחתון. למדנו שיעור ביישוב הגליל ובחלוקה המוניציפלית של הגליל,למשל: כל היישובים שמצפון לכביש 77 שייכים למועצה המקומית גליל תחתון ואלה שמדרום לו שייכים…:למועצה המקומית עמק יזרעאל,למרות שמשני צידי הכביש גאוגרפית זה הגליל התחתון.
לאחר השיעור המוניציפלי למדנו מפי בעלי המקום על ענף גידול הזית בארץ ובעולם,למדנו על סוגי הכבישה ואיכויות שמן הזית כמו גם על זנים הגדלים בישראל וכיצד הם מגיעים לשוק במרכולים שבישראל. עוד למדנו לטעום ולהריח שמן זית מזנים שונים וכיצד להיות צרכן נבון ואחראי ולרכוש שמן זית שמה שכתוב על תווית הבקבוק זה אכן שמן הזית שבתוכו.
מבוטיק השמן לביא סרנו לאילנייה לחצר שמואלי. במקום נערך סיור קצר והסבר מרתק על ההיסטוריה של מקימי המקום. היריעה קצרה מלהכיל את ההיסטוריה של המקום ולמי שמעוניין פרטים בלינק הזה.
וכן,גם כמה תמונות נלקחו בהושעיה ובסג’רה והן כאן לפניכם:
מבצר קקון נמצא על גבעה בשולי עמק חפר כ 6 קילומטרים צפונית מערבית לטול-כרם. הגבעה,שגובה כ 57 מטרים,שולטת על דרך מסחר בין מצרים לדמשק. בשל מיקומה האסטרטגי של הגבעה הצלבנים,מסדר הטמפלרים,מקימים בראש הגבעה מבצר טמפלרי שבמרכזו כנסייה ומכנים את המקום:מבצר קקו.
ב 1260 הממלוכים כובשים את הגבעה והמבצר הטמפלרי והופכים את הכנסייה למסגד. המשטר הממלוכי מעודד התיישבות סביב המבצר בהכירו את חשיבותו האסטרטגית על דרך המסחר. שם המבצר,הממלוכי,והיישוב שמתהווה בקרבתו הופך לקקון.
במאה ה 16 נכבשת הארץ על ידי העות'מאנים. בגבעת מבצר קקון הממלוכי הם "יורשים" יישוב קטן שמונה כ 127 אנשים ומקבל את שם המבצר הממלוכי שבמרכזו:קקון.
ב 1799 צבא נפוליון עושה דרכו צפונה בדרך המסחר שלמרגלות מבצר קקון. במקום מתפתח קרב בין הצבא העות’מאני לבין צבא נפוליון שמסתיים בתבוסתו של הצבא העות’מאני. משם ממשיך נפוליון לעכו והשאר:היסטוריה.
בסוף המאה ה 19 תושבי כפר קקון מנצלים את נקודת השליטה של הכפר שלהם על דרך המסחר ומתחילים לגבות מס מעבר בדרך,מס שמשמש אותם לפרנסתם. אברהים פאשה,שליט מטעם מצרים על נפת טול-כרם שלה שייך כפר קקון רואה את מעשה גביית המסים של תושבי קקון כמעשה מרידה בשלטון והוא עולה על הכפר עם צבאו ומכניע את תושבים שמפסיקים לגבות מסים,ומקבלים את עול שלטונו עליהם.
כאשר תושבי קקון לא עסקו בשוד וביזה של עוברי הדרך הם עסקו בגידול אבטיחים שטיבם ואיכותם הלכה לפניהם. האבטיחים,בעונה,נקטפו הונחו בנחלים שבסביבת הכפר,נחלים שנשפכים לנחל אלכסנדר.שם,בנחל אלכסנדר,המשיכו האבטיחים את ציפתם לשפך הנחל שם הועמסו על ספינות קטנות ויוצאו למצרים.
ב 1922,בעת המנדט הבריטי,מונה הכפר כ 1600 איש שרובם עוסקים במעשי חבלה וטרור בסמלי שלטון שסביב לכפר שלהם ובניהם מסילת הברזל שעוברת בקרבת הכפר. ב 1932 רוכש יהשוע חנקין כ 41 אלף דונם אדמה שנמצאים בגבולו הצפוני של כפר קקון. בשטח שנרכש מגדלים חקלאים יהודים פרדסים.
ב 1942 רוכש קק"ל מיהושע חנקין את 41 אלף הדונם שרכש חנקין ומקימים עליהם את קיבוץ המעפיל שמקבל את שטחי האדמה לצורך גידולים חקלאיים.
עם קום המדינה תושבי כפר קקון נוטשים את הכפר ובתום המלחמה מנהלים משא ומתן עם ממשלת ישראל על מנת לחזור לאדמותיהם בכפר. ממשלת ישראל מסרבת והמקום לא נושב עוד.
באוגוסט 2024 מוכרז מבצר קקון כגן לאומי,במרכזו המבצר הצלבני/ממלוכי ובסביבתו,שאיננה מעובדת על ידי חקלאי האזור,צמחייה האופיינית לאזור. ביום שישי,ה 28 במרס,ביקרנו בשמורת הטבע קקון,והתמונות הן כאן לפניכם:
יום שישי 21 במרס,שעה חמש ואנחנו כבר בכביש שש כשחרטום הכסופה מופנה,צפונה. קר בחוץ,ופה ושם,במהלך הדרך,גשם יורד. לא מהגשם הטורדני והסר וזעף אבל גשם.שש וחצי בבוקר ואנחנו מחנים בחניון של אגמון החולה. בחוץ,מקדם את פנינו גשם וערפל מכסה את פני העמק. ממרפסת התצפית של מרכז המבקרים,תוך כדי גשם וגם רוח ערה,אנחנו מבינים שאם ישנן ציפורים,כלשהן,באגמון הן מסתתרות מהגשם,כמונו,ובמצב מזג האוויר הזה להלך בשבילי האגמון זו הירטבות שלא בטוח ששכרה בצידה.
בחזרה לכסופה,בה אנחנו מחליטים לנצל את הזמן שיש לנו עד לאתר הבא שבו זימנו תור לביקור ולהגיע ליעד דרך כביש 98 הכביש שעולה מקרית שמונה למסעדה וממנה,לאורך הגבול עם סוריה,ממשיך עד ליעד הבא. מאחר וזמננו בידינו,וגם הגשם ממשיך לרטון,החלטנו שניסע ובכל פעם שנראה משהו מעניין נעצור ונבקר בו תוך התייחסות ללוח הזמנים שקבע לנו התור שנקבע באתר הבא שברמת הגולן.
חניון מפל סער שומם,גם דוכני הממכר שמצידו השני של כביש 98 ריקים מאדם ומרכותו.זוג דרוזים מתחילים לפרוק את מרכולתם מהרכב הסובארו הישן והחבוט שלהם. שמחים שמפל סער,מקום מאוד פופולרי והומה במבקרים,ריק מאדם וכולו שלנו ליהנות מנפילת המים במפל והמשך שציפתם במורד נחל סער.
לו משהו היה אומר לי שהמפל ריק ממים לחלוטין לא הייתי מאמין,אך מראה העין מוכיח כי המפל יבש לחלוטין,למעט שלולית קטנה ועגמומית בהדום המפל שנקוותה בגשם שירד פה לאחרונה. קצת השבענו את העין וחזרנו לכסופה להמשך הטיפוס לעיירה מסעדה.
בעוד הכסופה נהנית מאתגר הטיפוס במעלה כביש 98 הגשם הולך ומתחזק ומעסיק את מגביה באופן קבוע,ולפתע,ממש בכניסה לעיירה מסעדה שקט שורר בחוץ. הגשם הפך לפתיתי שלג שניתכים ארצה בשקט מופתי וביופי ייחודי. עצרנו את הכסופה במקום החנייה הראשון שמצאנו ויצאנו ממנה כדי ליהנות מפתיתי השלג שיורדים ארצה נופלים על הכביש והפכים לטיפות של מים. שתי מעלות בחוץ ופתיתי השלג ממשיכים לרדת כשהם נערמים על שמשות המכוניות החונות בפאתי העיירה.
בפאתי יער אודם,בהדום היער הנושק לכביש 98 פתיתי השלג החלו לכסות חלקית את ענפי העצים שעמדו בשלכת ואת עשבי הקרקע. עצרנו בצד ויצאנו להשביע את העין,ואת עין העדשה,בפתיתי השלג הנופלים ארצה ונערמים. בסמוך לנו היה מטע של נקטרינות אף הוא שזור בשכבת שלג שהצטבר על הקרקע ובין ענפי עצי הפרי. בילינו באזור שעה קלה,וחזרנו לכסופה אל עבר היעד הבא.
אט אט כביש 98 עושה מהלכו דרומה,פתיתי השלג פסקו וגם הגשם,שהחליף אותם,פסק.בנקודה המזרחית ביותר של כביש 98 כשהוא עושה פנייתו דרומה נמצאת מפקדת צבא סוריה בקוניטרה הישנה.החלטנו לעצור ולשזוף עינינו במבנה המרשים על שלל ציורי הגרפיטי שבו. גרם המדרגות שמוביל מהמבואה למפקדת צבא סוריה אל גג המבנה נפגע במהלך המלחמה וקרס תחתיו,עכשיו כבר אי אפשר לעלות במדרגות אל גג המבנה. הסתפקנו בשזיפת העיניים,ועדשת המצלמה,בציורי הגרפיטי שבמסדרונות המבנה,ושבנו לכסופה לעבר היעד הבא.
בדרום רמת הגולן,על גדות נחל סמך ובסמוך לישוב נטור ממוקם יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד. שמו של הישוב לא ידוע ולא נמצא,עד כה,ממצא ארכאולוגי כלשהו שיכול לזהות את היישוב בשמו.עין קשתות הוא עברות של שמו הערבי של המקום,אום אל קונטר,שעד 1967 היה יישוב סורי קטן המסונף לנפת קוניטרה.
ב 1884 מבקר באתר עין קשתות לורנס אוליפנט. הוא מתאר את מערך הקשתות שמהן נובע מעיין ולא רחוק ממנו שרידים של יישוב שגם הוא לא ידע לציין בשם. אוליפנט כן מזהה את המקום ככפר יהודי אבל מתי נושב,על ידי מי ובמה עסקו תושביו הוא לא ידע.
ראשית ההתיישבות בכפר היא מהמאה ה 6 לספירה והוא נחרב,עד ליסוד ולא נושב עוד,ברעידת אדמה שפקדה את האזור בשנת 749 לספירה.באתר שלושה מוקדים ארכאולוגים חשובים,ומעניינים:שתי קשתות,ששוחזרו למלוא גודלן,ולמרגלותיהם ברכות אגירה מטויחות שעל פי ההשערה הרווחת שימשו להלבנת פשתן. המוקד השני,לא פתוח לקהל ונמצא עדיין בחפירה ארכאולוגית פעילה,מרכז שלושה כבשנים,שניים שלמים ואחד שנהרס ואחר נבנה בצידו. הממצא הארכאולוגי מצביע על בית יוצר לכדרות. והמוקד השלישי,עליו נתעכב קמעה,הוא בית הכנסת.
מלבוש עשוי פשתן לבן,צבעו הטבעי של הפשתן הוא צהבהב,נחשב למלבוש יקר ערך ומי שלבש אותו הצהיר על עצמו כמי שנמצא בסטטוס חברתי רם מעלה.מכאן אפשר להסיק שתושבי הכפר,או אלה שעסקו בהלבנת הפשתן,השתכרו היטב ורמת החיים שלהם הייתה גבוה. גם בית היוצר לכדרות מצביע על רמת חיים גבוה בכפר היהודי הזה,בית הכנסת רק מחזק את ההשערה הזו.
כאשר מגיעה המשלחת הארכאולוגית לאתר עין קשתות,לפני למעלה מ 15 שנה,בית הכנסת,כמו גם הקשתות של מפעל הלבנת הפשתן,הרוסים לגמרי. רעידת האדמה של 749 לספירה החריבה את בית הכנסת והוא קרס תחתיו.בצעד יוצא דופן ובניצוח יהושוע (ישו) דריי מהמרכז לשחזור טכנולוגיה עתיקה מחליטים לסמן את כל אבני בית הכנסת בסימון אלקטרוני ובעזרת מנוף,שמוקם באתר,מרימים אבן אבן ושמים אותה במקומה עד שמבנה בית הכנסת משוחזר למלוא גודלו למעט גג המבנה.
בית הכנסת של המאה השישית לספירה איננו מקום תפילה כמו בתי הכנסת המודרניים,הוא:כשמו כן הוא,מקום התכנסות ששימש לחגיגה וציון של חגי ישראל,לבריתות וברי מצווה,לקריאה בכתבי הקודש ושיג ושיח על תוכנם. בית הכנסת פונה דרומה,טעות מבנית כי ירושלים נמצאת דרומית מערבית לו וזו טעות נפוצה בבתי הכנסת של הגולן,ובצידו המערבי ליד הכניסה ניצבת היכלית. ההיכלית איננה ארון קודש שבו אוחסנו ספרי התורה,הם אוחסנו מחוץ לבית הכנסת במחסן צמוד לו והוכנסו אליו כל אימת שנדרשה קריאה בהם. ההיכלית שימשה,ככל הידוע,כמקום שבו נישאו נאומים,דברי ברכה וגם שליח הציבור שקרא בתורה,כשזה הזדמן,עמד בהיכלית. יש להניח שגם בני המצווה שעלו לתורה עשו זאת בהיכלית וגם טקסי הבריתות נוהלו ממנה.
לאורך קירותיו של בית הכנסת ישנו ספסל ששימש את באי ההיכל לישיבה ומרכזו מצוין באמצעות מעגל אבני גזית אך אין בו פסיפס כמו בבתי הכנסת המקבילים שבגליל. למעשה,עד ממש לאחרונה בכל בתי הכנסת שנמצאו שרידיהם בגולן,ובשונה מבני תקופתם בגליל ואפילו בעין גדי,לא נמצאו פסיפסים. לאחרונה,ממש השנה,בבית הכנסת שבקצרין כן נמצא פסיפס והוא,ככל הידוע,היחידי שקיים בבתי הכנסת של רמת הגולן,שבה,על פי המקורות,היו כשלושים ישובים יהודיים.
מעין קשת חזרנו לכביש 98 ואתו המשכנו לכביש 90 שהוביל אותנו לנקודת הסיום של סובב גולן 2025,חצר גשר הישנה.
ב 1921 בעקבות הצהרת בלפור,הישוב היהודי מבין שיש צורך לבנות ישובים לאורך הגבול עם ממלכת ירדן,גבול שהיה אז,וגם היום,נהר הירדן עצמו. הטופוגרפיה של הגבול המשותף עם ממלכת ירדן,הממלכה האשמית,איננה מאפשרת הקמת ישובים על קו הירדן,למעט כמה מובלעות מועטות. אחת מהן היא מובלעת גשר.
למה קיבוץ גשר נקרא כך? כי באתרו,בחצר גשר הישנה,ישנם שלושה גשרים על הירדן:גשר שבנו הבריטים על כביש 90 בנתיבו הישן טרם הכרזת המדינה,גשר עות'מאני שעליו עוברת מסילת הברזל החיג’זית וגשר רומי שעד על תילו עד ערב הכרזת המדינה. לצידם של שלושת הגשרים ישנו מבנה ח'אן ממלוכי ובצידו הוקם קיבוץ גשר. עם הזמן,ובגלל הקרבה לגשרים ומיקומו הגאוגרפי הנחות החליטו פרנסי הקיבוץ לעבור מערבה משם בצידו המערבי של כביש 90 של היום. המעבר הזה התבצע רק ב 1949 ואתר חצר קיבוץ גשר נזנח. בשנות ה 70 הוקמה גדר מערכת שהשאירה את חצר קיבוץ גשר הישנה מחוץ לגדר אבל עדיין בתככי מדינת ישראל מצידו המערבי של הירדן. הגעה לאתר חצר גשר הישנה ושלושת הגשרים מצריכה פתיחה מתואמת,עם צה"ל,של שער בגדר המערכת ומעבר אל עבר האתר שכאמור נמצא בשטחה הריבוני של ישראל בגדה המערבית של הירדן.
סיפור ההגנה על גשר הישנה לא יכול שלא להיבחן בעין של מאורעות ה 7 באוקטובר 2023.
עם הכרזת המדינה הבריטים אורזים את כל מטלטליהם ממשטרת גשר,הסמוכה לקיבוץ במקומו הישן,ונסוגים ממנה. עם הנסיגה הזו מתחילה הרעשה ארטילרית של הקיבוץ והגשרים שלידו,הרעשה שהמודיעין מסמן שמקורה בחיל מצב עיראקי שנשלח לעזרת הירדנים על מנת לכבוש את ארץ ישראל שממערב לירדן. תושבי הקיבוץ מבינים שלפניהם כוח עודף של האויב,עודף בכמות,בכלי הנשק וככל הנראה גם באיכות. עוד הם מבינים שאם חיל המצב העיראקי לא ייעצר מזרחית לירדן,ייפרץ ראש גשר שממנו יוכלו חיל המצב,והצבא הירדני להיכנס לישראל שמערבית לנהר הירדן ולכבוש אותה.
בעישון ליל,ובעת שדוד בן גוריון מכריז,בתל אביב,על הקמת מדינת ישראל מחולצים מגשר הישנה הילדים ועימם כמה אימהות. הילדים,כמה מאימותיהם וצוות מצומצם של חיילים חמושים מהקיבוץ עושים דרכם בחסות החשיכה ותחת הפגזה ארטילרית מערבה ומשם מחולצים לחיפה. צוות אחר של גברים ונשים אוספים את כל כלי הנשק שהיו זמינים בקיבוץ ותופסים עמדות במשטרת גשר הסמוכה. צוות אחר,של שלושה חיילים מעמיס על גבם חומרי נפץ והם מוצמדים לשלושת הגשרים. הגשר הרומי נהרס כליל,הגשר הבריטי נהרס ללא אפשרות לשימוש בו והגשר העות'מאני יוצא בכלל שימוש. חיל המצב העיראקי מבין שהגשרים נהרסו והוא מתקדם אל עבר משטרת גשר מהצד המזרחי של גדת הירדן,כשמגיע חיל המצב העיראקי לטווח כלי הנשק של מגיני הקיבוץ שנמצאים במבנה משטרת גשר הם,המגינים,פותחים במכת אש חזקה שגורמת לחיל המצב העיראקי לחשוב שנקלעו למארב של הצבא היהודי והם סבים על עקבותיהם ובורחים מזירת הקרב. גשר ניצלה.
רק במהלך 1949 חוזרים הילדים והאימהות לקיבוץ והפעם נזנחת חצר הקיבוץ הישן שעל גדת הירדן והקיבוץ עובר למשכנו החדש היכן שהוא נמצא כיום.
צא ולמד:תושייה של המגינים,מידע מודיעיני שמיד מפורש למעשה מגננה והתקפה,כל אלה הצילו את קיבוץ גשר מכלייה ומנפילה בקרב והשאירו את גבולה של המדינה הצעירה על קנו – עד עצם היום הזה.
מחצר גשר הישנה שמנו פעמינו חזרה הביתה,לא לפני שנעצרנו בפיתול הדרך,ממש מול משטרת גשר,באמצעו של שדה חרוש עמדו להן שתי חסידות. נראה היה שהן עמדו באמצע השדה כדי לכלכל מעשיהן מפה והלאה.לאחר שכל אחת מהן חשבה לעצמה והחליטה לעצמה את המשך דרכה, ניגשה החסידה השמאלית,מהשתיים,לרעותה ונראה היה שהן מחליפות ביניהן ממחשבותיהן.
והתמונות שנלכדו בעין העדשה מסובב גולן 2025,הן כאן לפניכם.
בתקווה לראות ומיד את כל 59 החטופים בעזה,החיים ואלה שאינם עוד,על אדמתה הבטוחה של ישראל 2025.
את המחצית השנייה של חודש פברואר "ביליתי" במיטת חולי בהתקפה רבתי של שפעת עונתית עם תוספות לא מבורכות בכלל. עם חזרתי לעבודה היה ברור לי שהתאוששות מהמחלה ייקח זמן ובזמן הזה עלי להתאים את סרגלי המאמץ לקצב ההחלה. על רקע זה זממתי על סוף שבוע שאחרי פורים לסור לגיחת התאוששות באזור ים המלח,מהמקומות האהובים עלי בארץ ישראל.
בפברואר 2023 יצאתי לשבוע של מסע צילום עם עדשות מעולם הפילם שרובן בנות גילי. הפרוייקט,במסגרת ההנצחה של הצלמת גייל רובין ז"ל,כלל ביקור ביום השישי של מסע הצילום,שגם היה יום שישי קלנדרית,בשדה הבולבוסים של נחל קידר.
תוכניות,כטבען,הן בסיס לשינויים. מקום העבודה שלי החליט לסגור שעריו ביום שישי ה 14 למרס חג הפורים של 2025. עם היוודע על הסופ"ש המבורך מיד עשיתי שינוי בתוכניות. הזמנתי מקום לינה בבסיס האם האהוב והקסום שבחי בר יטבתה,ויחד אתו תיכנתי לפקוד את שדה הבולבוסים שבנחל קידר אור ליום שישי,חג פורים 2025,מקום המתאים לסרגל המאמצים שבמסגרת ההחלה ממתקפת שפעת החורף ונספחיה.
בנוסף למגבלת המאמצים,יום שישי של חג הפורים תוכנן להיות יום קיץ לוהט וחם והביקור בשדה הבולבוסים שבנחל קידר התאים גם מהבחינה הזו. מדובר בנסיעה לא קצרה מבסיס האם ויחד עם הביקור במקום,תכננתי,לחזור לבסיס האם ולבלות בו את חום היום ולשאוף לנפשי את יופיו של המקום לחזק והאיץ את קצב ההחלמה.
יום שישי.חג פורים ארבע בבוקר.השקמה. ארוחת בוקר,קפה של בוקר,התארגנות על מים וטלפונים ניידים טעונים למלואם,ציוד הצילום נכנס לכסופה ובחמש בבוקר יוצאים לדרך. לפי הוויז אגיע לשדה הבולבוסים ממש עם אור ראשון. התוכנית נראית כמתממשת לה בקלות. זכרתי,שבפברואר 23,גם כן יום שישי,כשהגעתי לנקודה שבה צריך לרדת מכביש 12 למסלול לנחל קידר היה קשה למצוא את הירידה והסתובבתי במקום כמה דקות עד שנמצאה הירידה ואתה סימון השבילים שמוביל לשדה הבולבוסים. הפעם: הגעתי מהכיוון השני,כי הדרך מבסיס האם דרך כביש 90,צומת קטורה כביש 40 וירידה לכביש 12 בצומת נאות סמדר הייתה קצרה,בהרבה.מהדרך על כביש 12 מאילת.
גם הפעם לקח לי כמה דקות למצוא את הירידה לשביל שמוביל לנחל קידר ושדה הבולבוסים. שדה הבולבוסים הוא שמורת טבע מוכרזת ולא ברור לי למה אין שילוט בכביש 12 המורה את הדרך לשמורת הטבע הזו. מכל מקום,נמצאה הירידה והדרך המסומנת באדום שאותה לקחתי ולקחתי ונסעתי עד שהדרך הפכה לפחות ופחות עבירה,ובשלב מסוים הודיעה הכסופה חד משמעית:מפה והלאה הדרך מסוכנת ויש סכוי גבוהה שתסתיים על גבו של רכב גרר בדרך למוסך בכפר סבא להערכת נזקים ותיקונם.
מצאתי מקום נוח לסובב את הכסופה על עקבותיה. החנתי אותה בצד הדרך,לקחתי את ציוד הצילום והערכתי באופטימיות לא זהירה בכלל שהליכה של כמה דקות,ולאכזו משחוץ לסרגל המאמצים ה"מותר" תוביל אותי לשדה הבולבוסים המיוחל.
כבר כמאה מטרים ממקום החנייה של כסופה משני צידי ערוץ הנחל היו שני פזורות של בולבוסים. אלה בפרוש לא היה שדה הבולבוסים שביקרתי בו ב 2023,אבל התעכבתי במקום לרווית העין וגם לרווית עין העדשה.
לאחר התעכבות מרתקת בשני שדות הבולבוסים,ועדיין בטרם הבליחה בי ההבנה שטעיתי בדרך,החלטתי ללכת חצי שעה בשביל שבנחל בתקווה להגיע לשדה הבולבוסים המוכר בפברואר 2023. הלכתי חצי שעה והעליתי חרס בידי. תוך כדי חזרה לכסופה החלה לחלחל בי המחשב שאולי טעיתי בדרך. זכרתי שחלפתי על פני צומת שבילים אדום ושחור והחלטתי לשוב לכסופה,לשתות מים ובתקווה שיש במקום קליטה סלולרית לעשות את הנדרש,קרי: לקרוא באינטרנט את סיפור הדרך. חיש קל הסתבר לי שבצומת השבילים שחור אדום היה עלי לפנות לשחור ולא רחוק משם שדה הבולבוסים המוכר מהביקור ב 2023.
לאט ובזהירות חזרנו,הכסופה ואני,לצומת השבילים ובו פניתי ימינה לשביל במסומן שחור. נסעתי קברת דרך,כמחצית הדרך לשדה הבולבוסים,כשמאה מטרים לפני חצה אותי מימין לשמאל עדר של צבי הנגב. חצה בדהרה מבוהלת שנמשכה לשמאלי עד שנעלמו מעבר לאופק. גרדתי בפדחתי לתופעה. צבי הנגב פוחד מאיתנו בני האדם אך בכל מפגשי אתו לא ראיתי מנוסה שכזו. שמורת הטבע שדה הבולבוסים של נחל קידר נמצאת בעיבורו של שטח אש צה"לי.
שתי דקות חולפות והגעתי לשדה הבולבוסים,המוכר והידוע. יצאתי מהכסופה חמוש במצלמה ובאור השמש הרך של בוקר חג פורים. סימנתי לעצמי את הקומפוזיציות שאותן אני רוצה לצלם וזוויות הצילום תוך ניצול אורה הרך והנעים של שמש חג הפורים. סט ראשון צולם ובסיומו קולות של ירי מנשק בינוני נשמעים צפונית מערבית ממני,רחוק ככל שיכולתי להאריך. הבנתי,עכשיו,למה נס על נפשו עדר צבי הנגב. לאחר כמה יריות ה השתררה דממה ארוכה ורווח לי קמעה.
נשארתי בשמורת הטבע,בין השאר מתוך ידיעה שצה"ל לא נכנס לשמורות טבע גם אם הן בתוך שטח אש,אבל זכרתי את מנוסתו המבוהלת של עדר הצבאים ולאחר כחמישה מקצי ירי קצרים ודממות ביניהם,השתררה לה דממה שהתארכה לה מעבר לקודמותיה. חשבתי שעלי לעשות כמעשה הצבאים,מאחר וכל המקומות שסימנתי לצלם צולמו,והשקט הזה הוא אולי השקט שלפני הסערה,נכנסתי לכסופה וסבתי על עקבתי. עד להגעה לכביש 12 (כחמש דקות נסיעה),הדממה כבשה את שטח האש ואינני יודע,ולא בטוח שרוצה לדעת,האם החיילים סיימו את מקצי המטווח או התארגנו להמשך שבו הייתי הופך עצמי לברווז במטווח תרתי משמע.
החריגה מכללי הברזל של לימוד הדרך,כניסה לשטח אש,אומנם ביום שישי שהוא בכלל חג אבל באמצע מלחמה,כל אלה היו סיכונים מיותרים שהסתיימו בטוב.בטוב? הטעות בניווט הולידה ביקור בפינה לא ידועה של שדה הבולבוסים שבנחל קידר. לא שמתי לבי למנוסה של צבי הנגב שאת אורחות חייו אני מכיר ולא שהיתי לאזהרה שהציפו הצבאים הנמלטים בבהלה,ועדיין נחלצתי משטח האש בעור שיני וללא נזק לא לי,לא לכסופה,לא לטבע וגם… לא הפרעתי ליחידה המתאמנת.
התמונות משני מוקדי הבולבוסים שבנחל קידר,הן כאן לפניכם:
הפילם לא מת. כמו הרבה טכנולוגיות של המאה ה 21 שהחליפו כאלה מהמאות הקודמות,הפילם תפס לו נישה בסוגות וטכנולוגיות צילום משל עצמו והוא חי ובועט בתצורות שונות,החל מלקיחת התמונה בשטח במצלמת פילם דרך שימוש בעדשות מתקופת הפילם על מצלמות מהמאה ה 21 ועד לפיתוח תמונות שנלקחו במצלמה ספרתית בת ימינו בסימולציות של פילם מן העבר ועוד.
מי שנולד/נכנס,לעולם הצילום לאחר כניסתן של המצלמות הספרתיות,ה DSLR בכלל וחסרות המראה בפרט,לא יבין,ובמידה רבה של צדק,את הערך המוסף שיש למי שצילם בפילם ועבר,לאט אבל בטוח,לעולם הספרתי.
בעולם הצילום,בפילם וזה הספרתי,יש לצלם,בן האנוש שמפעיל את המצלמה,השפעה מכרעת ליצירת צילום שהוא סתם לכידת רגע כלשהו לבין יצירת תמונה שהיא מעשה אומנות עם אמירה אישית ייחודית של הצלם על המוצר המוגמר.
אז,בעולם הפילם,כמו גם היום כדי לתת את האמירה האישית והייחודית על המוצר המוגמר צריך ידע – והרבה מזה.
עולם הפילם הצריך ידע שצריך היה ליישם עוד לפני שגליל הפילם הוכנס למצלמה ועוד לפני שנלקחה התמונה הראשונה. פילם הוא,בעצם,חפץ מצופה בחומרים הרגישים לאור,אין,ולא הייתה,נוסחה אחת מנצחת לסוג של פילם מסוים שנותן תוצאה מסוימת קבועה ושהיא מעשה אומנות. בחירת סוג הפילם,לא רק היצרן שלו אלא גם דגם זה או אחר,הצריכה ידע רב ומראש על מידת הסטורציה של הפילם,הטווח הדינמי שלי את הגירעון שלו וכו ועוד. לא פעם באותו סשיין של צילום היה צורך להחליף פילם לגליל של יצרן אחר ו/או מדגם אחר על מנת לקבל חומר גלם אחר בתכונות הוויזואליות שלו.
אומנם,בצילום הספרתי הידע שנדרש הוא מתחומים אחרים,הרבה יותר טכנולוגים,אבל אמות המידה של חשיבה תיכונן ביצוע הפקה ופרסום בשני המידיות האלה נשארו אותן אמות מידה,שנוגעות רק למי שרוצה שהמוצר הסופי יהיה בעל אופי ואמירה הייחודיות לו עצמו.
אומנם,מצלמת הפילם שלי עדיין חייה ובועטת וגם עדשות מעידן הפילם יש בתיק הצילום שלי,בחרתי לשלב בין התכנון שהיה צריך לעדות לפני טעינת גליל הפילם למצלמה ויציאה לשטח לצלם,לבין התכנון הביצוע וההפקה הנדרשים היום מהסט הספרתי שאני בוחר לקחת לכל יציאה לצילום,ועדיין: מאחר ויש לי במצלמה של המאה ה 21 את קובץ המקור,כפי שנלקח בשטח,ועדיין אני נדרש לפתח ולהפיק אותו אני יכול לקחת את אותו המקור לפתח ולהפיק תחת סימולציה של סרטי פילם,כאלה שצילמתי אתם וכאלה שלא התנסיתי בהם אבל מידותיהם הטכניות ידועות לי. באופן הזה אני יכול לשב בין העבר להווה,לנצל את הידע והמידע מהעבר על מנת ליצר תמונה שהיא אמירה שלי המבוססת של קוד מקור סיפרתי עיבוד בעזרת מחשב והחלה של מאפייני סרט הפילם שאני חושב מתאים לאובייקט המצולם. ככה נהנים משני העולמות גם ברמה הטכנית ובהפקה האמנותית וגם ברמת התכנון והביצוע שגם לו יש מוטיב אישי – מאוד.
אוסף אקלקטי של שפעת החורף בתוספת נכבדה של תרומה מגופי הכריעו אותי אל בין הסדינים לתקופה,לא קצרה בכלל,של להיפטר מהמריעין בישין שתפסו פיקוד על בריאותי בכלל וחופש התנועה בפרט. עד ששוב אפזז בין נופיה של הארץ כשתיק הצילום על גבי,עד שזה יקרה יעבור קצת זמן,ובינתיים? זוכרים שדברתי קודם על כך שעולם הפילם הביא לפתחי ידע שאפשר,וצריך,להשתמש בו גם בעולם הספרתי המודרני ושאפשר לשלב בין השניים,אז: לקחתי שלוש תמונות ישר מהמצלמה תמונות שצולמו ממש טרם נפלתי למשכב ביער הרקפות שבכוכב יאיר העליתי אותן לתכנת פיתוח תחת סימולציות של פילם והתוצאה כאן לפניכם. בשם הקובץ ציינתי איזו סימולציית פילם השתמשתי..
ב 1980 קבוצה של צעירי חירות,קבוצת עולים מדרום אפריקה וקבוצה של עובדי משרד הביטחון הקימו גרעין התיישבות במטרה לעלות לקרקע בקרקע שהוקצתה להם בין קיבוץ אייל לעיר טייבה מצפון מזרח לכפר סבא.
היישוב נקרא על שמו של אברהם שטרן ממייסדי הלח"י ומי שעמד בראש ארגון המחתרת. אברהם שטרן כונה בשם יאיר. ביידיש יאיר נהגה כוכב,ועל כן הוחלט לחבר בין שמו העברי של יאיר לשמו היידי קרי:"כוכב יאיר".
היישוב עלה לקרקע ב 1981 למגורים זמניים ובהמשך עבר למגורי קבע שכללו הרחבות שאוכלסו על ידי אנשים שונים,בתחילה אלה המקורבים לגרעין המייסד ובהמשך לכל מי שהתקבל על ידי ועד היישוב.
ב 1998 עקב החלטת ממשלה אוחדו הישובים כוכב יאיר וצור יגאל,הסמוך לו מדרום,והפכו לישוב אחת תחת קורת גג של המועצה מקומית צור-יגאל,כוכב יאיר.
במרכז היישוב,בסביבת בתי הספר,מועדון הספורט וקן הצופים,הוקם גם שבו נטעו פקעות של צמחי החורף,בעיקר:רקפות וכלניות. הפקעות נאספו מאתרי הבנייה ביישוב ונטעו בחורש לשימור. בגן נסלל שביל מטיילים העובר בין מרבדי הרקפות,הפורחות בעונה זו של השנה,משובץ במקבצי כלניות,עובר דרך בורות מים וגת מהתקופה הביזנטית,עובר דרך תצפית נוף שצופה מזרחה אל עבר הרי השומרון,ומסתיים בנקודת ההתחלה.
בשישי האחרון סרנו ליער הרקפות שבכוכב יאיר,והתמונות:הן כאן לפניכם:
נחל ראש פינה מנקז את מורדותיו המזרחיים של הר כנען,משם:הוא ממשיך מזרחה מהלך כ 13 ק"מ ונשפך.בסופו של דבר,לירדן ההררי. הנחל הוא נחל איתן וערוצו עובר,בחלקו,בשמורת טבע מוכרזת. בחלקו המזרחי של הנחל נובעים שלוש מעיינות: עין גיא עוני,עין פינה ועין כדן. שלושת המעיינות נובעים מתוך מבני אבן שנבנו מעליהם בתקופות שונות,בעיקר לצורך שימוש במי המעיינות להנעת אבני רחיים לטחינת חיטה.
סיבה שאיננה ברורה לאורכו של נחל ראש פינה לא צומחים צמחי הנחלים השכיחים כמו הקנה,ערבה וההרדוף. במורד הנחל,באזור שהוא פוגש את העיירה ראש פינה,נועו בשתי גדותיו בוסתנים בעיקר של עצי זית ועצי שקד שמפריחתם המרשימה נהנינו בעת הביקור בנחל. בנוסף לשקדיות ועצי הזית בבוסתני הנחל צומח גם הצבר ועץ הרימון.
אחד הדברים שבלטו בביקור בנחל ראש פינה היא רעייה של עדר פרות בתוך שמורת הטבע המוכרזת של הנחל. לרעייה של הפרות ישנן יתרונות וחסרונות,היתרון הבולט הוא בצמצום נזקי שרפות,אם וכאשר פורצות כאלה,ובין נזקיה נמנה את הבולט בהם,סכנת זיהום מי השתייה שבנחל.
התמונות מהביקור בשמורת הטבע של נחל ראש פינה,הן כאן לפניכם:
