ב 1980 קבוצה של צעירי חירות,קבוצת עולים מדרום אפריקה וקבוצה של עובדי משרד הביטחון הקימו גרעין התיישבות במטרה לעלות לקרקע בקרקע שהוקצתה להם בין קיבוץ אייל לעיר טייבה מצפון מזרח לכפר סבא.
היישוב נקרא על שמו של אברהם שטרן ממייסדי הלח"י ומי שעמד בראש ארגון המחתרת. אברהם שטרן כונה בשם יאיר. ביידיש יאיר נהגה כוכב,ועל כן הוחלט לחבר בין שמו העברי של יאיר לשמו היידי קרי:"כוכב יאיר".
היישוב עלה לקרקע ב 1981 למגורים זמניים ובהמשך עבר למגורי קבע שכללו הרחבות שאוכלסו על ידי אנשים שונים,בתחילה אלה המקורבים לגרעין המייסד ובהמשך לכל מי שהתקבל על ידי ועד היישוב.
ב 1998 עקב החלטת ממשלה אוחדו הישובים כוכב יאיר וצור יגאל,הסמוך לו מדרום,והפכו לישוב אחת תחת קורת גג של המועצה מקומית צור-יגאל,כוכב יאיר.
במרכז היישוב,בסביבת בתי הספר,מועדון הספורט וקן הצופים,הוקם גם שבו נטעו פקעות של צמחי החורף,בעיקר:רקפות וכלניות. הפקעות נאספו מאתרי הבנייה ביישוב ונטעו בחורש לשימור. בגן נסלל שביל מטיילים העובר בין מרבדי הרקפות,הפורחות בעונה זו של השנה,משובץ במקבצי כלניות,עובר דרך בורות מים וגת מהתקופה הביזנטית,עובר דרך תצפית נוף שצופה מזרחה אל עבר הרי השומרון,ומסתיים בנקודת ההתחלה.
בשישי האחרון סרנו ליער הרקפות שבכוכב יאיר,והתמונות:הן כאן לפניכם:
נחל ראש פינה מנקז את מורדותיו המזרחיים של הר כנען,משם:הוא ממשיך מזרחה מהלך כ 13 ק"מ ונשפך.בסופו של דבר,לירדן ההררי. הנחל הוא נחל איתן וערוצו עובר,בחלקו,בשמורת טבע מוכרזת. בחלקו המזרחי של הנחל נובעים שלוש מעיינות: עין גיא עוני,עין פינה ועין כדן. שלושת המעיינות נובעים מתוך מבני אבן שנבנו מעליהם בתקופות שונות,בעיקר לצורך שימוש במי המעיינות להנעת אבני רחיים לטחינת חיטה.
סיבה שאיננה ברורה לאורכו של נחל ראש פינה לא צומחים צמחי הנחלים השכיחים כמו הקנה,ערבה וההרדוף. במורד הנחל,באזור שהוא פוגש את העיירה ראש פינה,נועו בשתי גדותיו בוסתנים בעיקר של עצי זית ועצי שקד שמפריחתם המרשימה נהנינו בעת הביקור בנחל. בנוסף לשקדיות ועצי הזית בבוסתני הנחל צומח גם הצבר ועץ הרימון.
אחד הדברים שבלטו בביקור בנחל ראש פינה היא רעייה של עדר פרות בתוך שמורת הטבע המוכרזת של הנחל. לרעייה של הפרות ישנן יתרונות וחסרונות,היתרון הבולט הוא בצמצום נזקי שרפות,אם וכאשר פורצות כאלה,ובין נזקיה נמנה את הבולט בהם,סכנת זיהום מי השתייה שבנחל.
התמונות מהביקור בשמורת הטבע של נחל ראש פינה,הן כאן לפניכם:
בין מרכז המבקרים שבמכתש רמון,בפאתי העיירה מצפה רמון,ובין בית ספר שדה הר הנגב הכשירה קק"ל טיילת לאורכה של שפת מכתש רמון הצפוני.
הטיילת נקראת על שמו של אלברט.א.כ"ץ ידיד קק"ל. לכל אורכה של הטיילת ניתן לצפות בנופיו האפיים של מכתש רמון,כמו גם:בתצפיות ייעודיות אל נופי המכתש. לאורכה של הטיילת אומנים שונים הציבו פסלים ומייצגים פרי עמלם. בנקודות,לאורך הטיילת,פזורים הסברים על מכתש רמון הן כתופעת טבע הייחודית למרחב ארץ ישראל והן למסלע ומכיביו כפי שניתן למצוא במכתש עצמו.
מאוד מומלץ,בסוף הסיור בטיילת או בהתחלתו,להיכנס למרכז המבקרים ולצפות המיצגים שיש בו – בסופם מובטחת לכם חוויה עוצרת נשימה.
יום שישי 29 בנובמבר 2024 ביקרנו בטיילת רמון כמו גם במרכז המבקרים – והתמונות,הן כאן לפניכם:
אט אט מתארכת לה יממה מה שמאפשר לנו,בימי שישי,לסור לביקורים קצרים בטבע הקרוב לבתינו תוך חמיקה מעומסי התנועה ובריוני הכביש הממהרים ומבצעים כל עבירת תנועה אפשרית.
בכניסה לקיבוץ עין שריד נשמרת פנינת טבע. שלולית חורף המוקפת בפאונה שחלקה נטוע אדם ובחלקה פאונה האופיינית לשלוליות החורף של מישור החוף. חורף,לא ממש פקד אותנו השנה והשלולית,אכן שלולית קטנה ומעט מים נעצרו בה. אך על פי כן שזפנו את עיננו בפאונה שמקיפה את השלולית ובתחושה של אכזבה משהו,החלטנו להמשיך לשמורת עצי האלון שבפאתי קדימה הסמוכה,כדי לקבל עוד קצת מהטבע.
אלון התבור הוא הגדול,והמרשים,בין עצי האלון השכיחים בארץ. אלון התבור מתייחד משאר מיני האלון של ארץ ישראל ביכול העמידה שלו בפני יובש וחום. בעבר,עד לראשית המאה ה 17 וסוף המאה ה 18,את אזור מישור החוף כיסה יער של אלונים,בכלל,ואלון התבור בפרט. כריתת עצים,בכלל,ולצורך ייצור פחמים להניע את הרכבת החיג’זית,גרמו להעלמות יער האלונים מנוף השרון ופה ושם נשארו שרידים ממנו שכולם נמצאים בשמורות טבע מוכרזות.
שמורת האלונים שבקדימה היא שמורה קטנה מאוד,כתשעה דונמים שיטחה ובה שביל מרכזי שמשני צידיו עולים בגאון אל על אלוני תבור,וביניהם צמחיה האופיינית לפאונה של האזור. אף על פי שבשטח שמורת האלונים גדל,דרך קבע,אירוס הארגמן – את המידע הזה פספסנו מהשלט שבכניסה לשמורה,ותוך כדי שאנחנו מהלכים בשביל השמורה,נהנים מגזעיהם העבותים של אלוני התבור,בזווית העין תפסה אותנו דבוקה של אירוס הארגמן,קופצת מהאדמה אל על ומכריזה:"תראו אותי,אני כאן!"
אירוס הארגמן הוא מין אנדמי לארץ ישראל בלבד,ורבים מבתי הגידול שלו הושמדו והפכו לכבישים ומגדלי מגורים,אך כמה וכמה מהם שרדו וכולם גדלים בשמורות טבע מוכרזות. אירוס הארגמן משתייך למשפחת אירוס ההיכל כוללת את אירוס ירוחם והאירוס השחום והתפרחת שלו מרשימה מאוד,בצבעיה ובצורתה הקסומה והמאוד מתריסה:"הנה אני כאן".
אירוס הארגמן פורח רק לאורך גבעות הכורכר המזרחיות של מישור החוף ונמצא אותו:בחוף פלמחים,גבעת חומרה,בית חנן,ראשון לציון,שמורת האלונים בקדימה,שמורת האירוסים באילנות,שמורת חוף השרון,גבעת אולגה ובתל זומרה שהוא המקום הצפוני ביותר שבו גדל אירוס הארגמן.
אירוס הארגמן הוא צמח מוגן ונמצא בסכנת הכחדה מיידית. בישראל,שהוא כאמור מין אנדמי לארץ שלנו בלבד,נותרו רק 55 אוכלוסיות כשכל אחת מונה מספר פריטים.
התמונות משלולית החורף בעין שריד,אלון התבור בשמורת האלונים קדימה ואירוס הארגמן,הן כאן לפניכם:
מושב עידן הוא היישוב הצפוני ביותר בערבה, ונמצא כשלושים קילומטרים דרומית לצומת הערבה. המושב הוקם בשנות ה -80 של המאה הקודמת על ידי עולים מקנדה,ארה"ב ובריטניה. המושב נקרא על שם נחל עידן הזורם מעט מערבית למושב. כיום מתגוררים במושב כ 80 משפחות שנקלטו במושב בשנים האחרונות לאחר שהגרעין המייסד עזב אותו.רוב תושבי עידן מתפרנסים מחקלאות ומענף האירוח בצימרים.
ב 7 באוקטובר 2023 רס"ל אהד (בודי) כהן לוחם סיירת שלדג נפל בקרב על בארי. אהד,זכרונו לברכה,הוא בן מושב עידן. ב 2024 ביוזמת חבריו ותושבי מושב עידן הוקם שביל היקפי שהולך,בחלקו,לאורך הגדה המזרחית של נחל עידן,סוטה מזרחה וחוזר חזרה לנקודת המוצא. שביל החבצלות על שם אהד (בודי) כהן,ז"ל,איננו שביל מסומן על ידי הועדה לסימון שבילי ישראל אלא סומן בסימון ייחודי רק לו,וכולל שילוט הסבר במספר נקודות חשובות לאורך השביל. השביל איננו שמורת טבע אם כי בחלקו הצפוני עובר לאורך של כ 700 מטרים בשטח של שמורת טבע מוכרזת.
ייחודו של השביל הזה,מעבר למעשה ההנצחה הראוי והמכובד ביותר,הוא בפריחת חבצלות הנגב,פריחה שמתחילה ממש עם בוא הסתיו. חבצלת הנגב היא צמח רב שנתי מדברי פרחיו צחורים ודומים מאוד לחבצלת החוף,אך קטנים ממנה בהרבה. חבצלת הנגב נפוצה בערבה,מדבר יהודה,בקע ים המלח,הנגב הצפוני ובהרי אילת.חבצלת הנגב גדלה בקרקעות חוליות באזורים המדבריים במצרים,ירדן וסוריה וכאמור בערבה ובספר המדבר של ארץ ישראל.
בתחילת נובמבר 2023 כשנודע לנו על פריחתה של חבצלת הנגב בשביל החבצלות על שם אהד (בודי) כהן זכרונו לברכה,סרנו למקום וערכנו בו ביקור שכלל מקבצי פריחה של חבצלת הנגב – והתמונות,הן כאן לפניכם:
בערבית נקרא נחל התנינים ואדי א-זרקא,הנחל הכחול. אנחנו לא מכירים ממצאים כלשהם המעידים על הימצאותם של תנינים בנחלי ארץ ישראל הזורמים מערבה לים התיכון,לא כך הדבר בנחל התנינים. התנין האחרון ניצוד בערוץ הנחל ב 1912 ובמאה 19 מטיילים מספרים על הימצאותם של תנינים בערוץ הנחל. גם התיעוד הרומי מסופר על תנינים בערוץ הנחל,ובתקופה הפרסית הוקמה,בשפך הנחל,עיר פרסית שנקראה קרוקודיילפוליס קרי:עיר התנינים. המחקר הארכאולוגי והגאוגרפי של אזור הנחל מצביע על כך שבעבר הרחוק זרם הנחל באקלים טרופי והממצאים מצביעים על חי וצומח האופייניים לאקלים הזה. להימצאותם של תנינים,גם בעבר הרחוק,יש ראיות מועטות מאוד. אין תשובה לשאלה מדוע דווקא בנחל הזה הייתה אוכלוסיה של תנינים ששרדה כמה אלפי שנים טובות בעוד אין לזה זכר באף לא אחד מנחלי הארץ האחרים.
אגן ההיקוות של נחל תנינים נמצא ברמות מנשה,תוחם אותו בדרום נחל חדרה,במזרח אגן ההיקוות של נחל הקישון ובצפון נחל דליה. מאגן ההיקוות שלו זורם נחל התנינים מזרחה ונשפך לים ליד קיבוץ מעגן מיכאל.
נחל התנינים הוא נחל איתן והוא היחידי בין נחלי ארץ ישראל שלא סובל או סבל מזיהום מימיו,ולכך ישנה סיבה,והיא: בחלקו העליון של הנחל,ליד המושב עמיקם,הוקם סכר וממנו יוצאות תעלות הטיה שמובילות את המים לאזור קיסריה שם הם מוחדרים חזרה למי התהום. דרומה מהסכר ישנה נביעה שופעת נוספת של הנחל מי הנביעה מליחים ועל כן לא נעצרו ועברו לשימוש אנושי אלא ממשיכים במורד הנחל עד לשפך בים התיכון. למרות מליחות מי הנחל החי והצומח האופייניים לנחל ולאזור שבו הוא זורם נשמרת.
בשיא פריחתה של העיר קיסריה הסתבר שהמים מהאמה הגדולה לא מספיקים לצרכיי העיר. הרומאים בנו סכר שעצר את מי נחל התנינים לא רחוק משפך הנחל לים,ומשם,בתעלה,העבירו את מי הנחל שנאגרו באגם שיצר הסכר שבנו אל האמה הגדולה ומשם לעיר קיסריה. בגלל קשיים הנדסיים וגם בגלל שבחדשי הקיץ מליחות המים עלתה תוספת המים מהתעלה שיצאה מנחל התנינים עזרה במעט לצריכת המים בעיר. בתקופה הביזנטית עובה הסכר הרומי ונפרצו בו פתחים ששימשו להנעת אבני רחיים בתחנות קמח שהוקמו במקום. השימוש בסכר להנעת אבני רחיים נמשך עד לתקופה העות'מאנית.
במקטע הנחל שעובר מכביש מספר 2,במזרח,ועד לשפך הנחל הוכרזה שמורת טבע,שמורת הטבע נחל התנינים.
בשישי בבוקר ביקרנו בשמורת הטבע נחל תנינים והתמונות,הן כאן לפניכם:
מישור עמיעז נמצא בדרום מדבר יהודה. ממזרח הוא נתחם בהר סדום ובמערב במצוק ההעתקים וים המלח. גובהו של המישור הוא מינוס 350 מטר מתחת לפני הים. במרכז מישור עמיעז חוצה אותו קניון נחל פרצים ובדרומו תוחם אותו נחל אשלים.
מי שמגיע למישור עמיעז לא יכול להתעלם משתי תופעות המצריכות בדיקה,הראשונה: מדובר במישור רחב ידיים ושטוח ברובו ככולו,והשנייה: המישור מורכב מאדמת חוואר הלשון אדמה שהיא תולדה של משקע ימי של ימת הלשון שכיסתה את האזור לפני כמה עשרות אלפי שנים.
יוצא איפה שמי שצועד לו ברחבי מישור עמיעז צועד,הלכה ולמעשה,על קרקעיתה של ימת הלשון שכיסתה את האזור בתקופה שבין 70 – 14 אלף שנים מזמנינו,אבל: בכל דרום ים המלח נמצא את אדמת חוואר הלשון שהיא המשקע הימי של ימת הלשון אבל,למעט מישור עמיעז,משטחי חוואר הלשון בים המלח חרוצים בגאיות וקניונים ואין למישור עמיעז דוגמה נוספת באזור.
התשובה להיווצרות המישור נעוצה במשהו שקצת קשה היום,ב 2025,לדמיין. מישור עמיעז נמצא בבקע ים המלח אחד האזורים החמים והשחונים בישראל אבל לא כך הוא הדבר בתקופות היסטוריות. ימת הלשון היא תולדה של שני כוחות טבע שנכחו באזור בו זמנית,הראשון:ימת הלשון נוצרת קצת לפני תקופת הקרח האחרונה שחווה כדור הארץ,בין 70 ל 14 אלף שנה אחורה מהיום,יחד עם התקררות מזג האוויר באזור ועם תקופת הקרח,כ 10,000 שנה אחורה מהיום, נוצר קרחון גדול שהחל לגלוש מהר סדום,במערב מישור עמיעז,אל עבר ימת הלשון שבבקע ים המלח שממזרח. הקרחון הזה,שגלש לאטו ובמשך תקופת הקרח האחרונה,הוא זה שעיצב את מישור עמיעז וכשנמס,ומזג האוויר הלך והתחמם,ועדיין עושה זאת גם ב 2025,מהקרחון נשאר רק המישור שנחרץ בקרקעיתה של ימת הלשון שבתקופה הזו כבר,בעצמה,כבר נעלמה עד למצב שבו נותרו "רק" שלושה מקווי מים בבקע הירדן:ימת החולה (שיובשה וברובה נכחדה מהעולם),ימת הכנרת וים המלח.
נחל פרצים הוא מהצעירים או אפילו הצעיר בנחלי ים המלח. ראשיתו בדרום מדבר יהודה,המשכו במישור עמיעז שמי הנגר שלו מתנקזים לנחל וחורצים באדמת חוואר הלשון של המישור. נחל עמיעז מצטרף לאגן הניקוז של נחל חימר ונחל זוהר ויחד אתם נשפך לים המלח. אורכו הכללי הוא 5.5 קילומטרים והוא חורץ קניון במישור עמיעז ומזמן לנו מבט חתך עומק בשיכוב של אדמת חוואר הלשון כמו גם של פעילות השחיקה והסחיפה של הקרחון שהיה קיים פה בעבר,וגם את כוחותיו הטקטוניים תולדה של הפעילות הטקטונית בבקע ים המלח.
ב 21 לאוקטובר 2025 ביקרנו במישור עמיעז ונחל פרצים ממש בעת השקיעה,חודשיים מאוחר יותר ב 27 לדצמבר ביקרתי במישור עמיעז ונחל פרצים לביקור באור ראשון. שני הביקורים האלה מלווים את המקום בשתי עונות שונות של השנה ופעם לעת ערב ופעם לעת בוקר.
התמונות מהשקיעה במישור עמיעז ונחל פרצים והזריחה בו,בשני המועדים,הן כאן לפניכם:
ב 1926 המנדט הבריטי חוקק את פקודת היערות שבעטייה הוכרזו כ 700,000 אלף דונם של יער וחורש כמוגנים. במסגרת זו הוכרז יער יגור כשמורת טבע בהתאם לפקודת היערות ובמרחב ארץ ישראל המנדטורית,זוהי שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה ככזו.
בשנות החמישים,של המאה הקודמת,החליטה מדינת ישראל ליבש את ימת החולה על מנת להרחיב את שטחי החקלאות של ישובי הגליל העליון. ייבוש
החולה החל ב 1951 והסתיים ב 1958. עם ההכרזה על ייבוש החולה החל מאבק ציבורי על מנת לשמר את החי והצומח האנדמיים לימת החולה. המאבק הגיעה לשיאו ב 1953 שבעקבותיו נוסדה החברה להגנת הטבע,שגרמה לשינוי בתוכנית הייבוש. השנוי כלל שטח של 5400 דונם ובו חלק מימת החולה וחלק מביצות שהקיפו את הימה כשבחלק הזה ירוכזו החי והצומח האנדמיים לימה. 5400 הדונמים האלה נקראו שמורת החולה ואכן הוקצו כמתוכנן. ב 1960 פורסמה חקיקה של הכנסת ולפיה יש בישראל 4 שמורות טבע:החולה,שמורת חוף האלמוגים,תל שמרון ועין נימפית. ב 1964 חוקק חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע ובעקבותיו הוקמה רשות הטבע והגנים. עם הקמתה הכריזה רשות הטבע והגנים על שמורת החולה כשמורת טבע על פי חוק והפכה את שמורת החולה לשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל.
למרות הרצון והכוונות הטובות,ייבוש ימת החולה גרם לכמה מיני חי וצומח להיכחד כליל. בשנים 1971 ו 1999 נעשו כמה ניסיונות לשיפור איכות המים בשאריות אגם החולה שבשמורת החולה,הניסיונות האלה כשלו וגרמו לכניסתם של מינים פולשים שהוסיפו על נזקי הייבוש מעשה ידי אדם. בשנת 2005 נעשה ניסיון נוסף להשיב לימת החולה שנותרה בשמורה את איכות המים שתוכל לשמר בהווה ובעתיד את החי והצומח האנדמים לימה,ניסון זה כלל הזרמה של מי נהר הירדן לשטחי השמורה ונכון ל 2025 נחל ניסיון זה הצלחה. ההצלחה איננה מלאה חלק ממיני הדגה והצומח של השמורה נכחדו לעד וחלק,כמו הפפירוס והגומא,חזרו לנוף השמורה ונקלטו בהצלחה. ב 2011 התגלתה בשמורה אוכלוסייה של צפרדע בשם עגולשון שחור גחון בעל חיים אנדמי לימה שהיה נדמה כי נכחד כליל. נכון ל 2025 אוכלוסית העגולשון ממשיכה להתפתח בשמורה.
במהלך מלחמת חרבות ברזל טילים מלבנון נפלו בשטח השמורה וגרמו לשרפה שכילתה שטחי צומח משמעותיים בשמורה. בעקבות האירוע הועברה אוכלוסיית העגולשון שחור הגחון למשמורת באוניברסיטה העברית בירושלים. נכון לתחילת חורף 2025 הצומח שנפגע מטילי חיזבאללה התאושש כליל וגם אוכלוסיית העגולשון הוחזרה לשמורה.
ביום שישי ה 10 בינואר נפתחה,חלקית,שמורת נחל עיון שליד מטולה. זו השמורה האחרונה שנפתחה לקהל לאחר שנסגרו שמורות הטבע והגנים הלאומיים בעקבות מלחמת חרבות ברזל. מראש תכננו לבקר בשמורת החולה אך משנפתחה,גם,שמורת עיון התחלנו בה את ביקורנו בצפון,התהלכנו בה עד למפל התנור ומשם סרנו לביקור מדוקדק משביע עין ומרתק בשמורת החולה אחרי שהתאוששה מנזקי הפגזות החיזבאללה ואחרי ששב אליה העגולושון ו… המבקרים.
התמונות משמורת נחל עיון ושמורת החולה,הן כאן לפניכם:
שמורת הטבע פולג נמצאת על רכס הכורכר,השני מבין שלושת רכסי הכורכר שלחוף ישראל,בין מושב אודים בצפון והמושב יקום בדרום במערב תחומה השמורה בכביש מספר 2 ומכון וינגייט במזרח גבולות השמורה תחומים בשטחי החקלאות של שני המושבים.
תחילת ההתיישבות באזור השמורה היא בתקופת הברונזה הקדומה. על תל,שנמצא בסמוך לישוב אודים,הוקמה עיר מדינה. במאה ה 19 לפנה"ס הורחב הביצור של העיר וסביב החומות נחפר בחלקו הצפוני של התל חפיר,החפיר הזה הורחב בתקופה הרומית ונחל פולג החל לזרום בחפיר הרומי ועזר בייבוש הביצות שנוצרו באזור.
בחלק הדרומי של השמורה פעלה,בעבר,מחצבה שננטשה וכיום היא חלק מהשמורה המוכרזת כאשר בחורף נוצרת,בשטחי המחצבה,שלולית חורף שמשמשת את החי והצומח.
החי והצומח בשמורה אופייני לרכסי הכורכר של מישור החוף ובעת הביקור שלנו בחלק הדרומי של השמורה,זה הסמוך למושב אודים,היה זרוע במרבדים של חצבים משובצים במקבצים של חבצלת קיטנת פרחים שרכס הכורכר הוא בית הגידול שלה.
בשישי האחרון,20 בספטמבר,ביקרנו בחלק הדרומי של שמורת נחל פולג והתמונות שנלקחו במקום הן כאן לפניכם:
בשלהי המאה ה -18 חלה התפתחות מהירה מאוד בעולם הרכבת ומסילת הברזל עליה היא נעה. ההתפתחות הזו היא תולדה של המצאת מנוע הקיטור ושיכללו על ידי ג’ימס ואט וגם המהפכה התעשייתית ששינתה מהותית את ההתנהגות הצרכנית של בני האנוש.
בתקופה זו,שלהי המאה ה -18,הדרך לגמוע מרחקים גדולים מאוד הייתה באמצעות קיצור הדרך באמצעות שייט באוניה והשלמת הדרך ליעד על גבי סוסים או ברגל. המזרח התיכון שופע במקומות עלייה לרגל,אם זו ירושלים ואם זו מכה לנוצרים היהודים והמוסלמים בהתאמה. ברם,ירושלים ומכה רחוקות מאוד באירופה ובאמצעי התחבורה של התקופה המסע אליהן היה מסע הרפתקני שהצריך זמן רב וממון רב. במרחב של המזרח התיכון שולטת,אז,האימפריה העות'מאנית שגם היא חווה התפתחות בתחום מסילות הברזל והרכבת שנעה על גביהן.
אז,כמו גם היום,תכנון וביצוע של הקמת מסילת ברזל בכלל ולמרחקים גדולים בפרט הייתה עניין שמצריך תכנון הנדסי וידע הנדסי מיוחד ובעלות כספית גבוהה מאוד,כזו שהייתה שמורה למדינות מתועשות ועשירות ובאמצעות חברות בעלות איתנות פיננסית חזקה מאוד.
כבר בשלהי המאה ה-18 האימפריה העות'מאנית שדתה היא האיסלאם,מתחילה לחשוב על מסילת ברזל בין איסטנבול למכה,מסילת ברזל שתשמש את עולי הרגל המוסלמים למימוש מצוות החאג' כמו כן ערך מוסף כלכלי שהובלת נוסעים לנקודות השונות שלאורך מסילה שכזו וגם חשיבה אסטרטגית שבה תוכל מסילת הברזל הזו להחיש כוחות צבא על מנת להגן על גבולות האימפריה.
גם בארץ ישראל,באותה התקופה,מתחילה יוזמה של חיבור נמל יפו,אז הנמל היחידי של ישראל,לירושלים. היזמה הזו,שסיפורה שווה התייחסות אחרת ובנפרד מהסקופ של המאמר הזה,קורמת עור וגידים וב 1891 יוצאת הרכבת הראשונה במסע בין יפו לרמלה ,על גבי מסילת ברזל שממשיכה מרמלה לירושלים. בספטמבר 1882 מושלמת הנחת המסילה בין יפו לירושלים והרכבת הראשונה יוצאת מיפו ועולה לירושלים. קו מסילת הברזל בין יפו לירושלים,ומאוחר יותר תל אביב ירושלים מתפקד חליפות עד למרס 2020 אז הופסקה תנועת הרכבות בקו הזה כליל וכרגע תוואי המסילה נמצא בהליך הפיכה לפרק לאומי שלאורכו יסללו מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים. במקומו מופעל קו רכבת חשמלית בין תל אביב לירושלים קו הידוע בכנוי:"הרכבת המהירה לירושלים". קו הרכבת בין יפו לירושלים הוא קו הרכבת הראשון שנבנה מחוץ לטורקיה ומצרים ובהמשך תצטרף אליו רכבת העמק שנסללה בתחומי ארץ ישראל כחלק,או כשלוחה,של הרכבת החיג’אזית.
רכבת העמק.
הרעיון למסילת ברזל למקומות הקדושים שבתחומי האימפריה העות'מאנית נטוע ביוזמות מוקדמות למסילת ברזל באזור ארץ ישראל. היזמה הראשונה למסילת ברזל בארץ ישראל העות'מאנית עולה על ידי הקונסול הבריטי בחיפה סנדוויט לפיו תיסלל מסילת ברזל בין חיפה לבגדאד ולה שלוחה לדמשק. הקונסול מעלה את הרעיון בשנות השישים של המאה ה-18 במטרה ליצור דריסת רגל לאימפריה הבריטית במזרח התיכון. הרעיון לא קרם עור וגידים.
באותה התקופה ד"ר צ’ארלס זימפל כומר אמריקאי מוצא גרמני ותומך נלהב של הרעיון הציוני הציע לרשת את ארץ ישראל במסילת ברזל בין יפו לירושלים,משם ליריחו משם,צפונה בבקע הירדן,לבית שאן וממנה לדמשק. ד"ר זימפל הגיע לארץ וערך מפות של מסילת הברזל המתוכננת אך גם רעיון זה לא הגיע לידי מימוש.
בשנות השבעים של המאה ה 18 שהה בארץ מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל קלוד קונרד ועסק במחקר ארכאולוגי ומיפוי מרחב ארץ ישראל.בין השאר שירטט מפה של מסילות ברזל מוצעות שתחבר את חיפה עם אזור עיראק.מפות אלה שימשו בהמשך לתכנון מסילות ברזל בארץ ישראל.
האחרון לתכנן מסילת ברזל בארץ ישראל היה לורנס אוליפנט. אוליפנט הציע להקים חבל ארץ יהודי אוטונומי בחבל הגלעד שבעבר הירדן המזרחי,ואותו לחבר במסילת ברזל שתחבר בין השאר בין חיפה,טבריה,עמק החולה,דמשק ודרך בקעת הירדן תגיע עד לעקבה שבדרום.
1882 זוכה משפחת סורסוק,משפחה ערבית נוצרית עשירה מביירות שבלבנון,בזיכיון לבניית מסילת ברזל בין חיפה לנהר הירדן. משפחת סורסוק מתחילה בעבודות מדידה ותכנון מסילת ברזל על סמך המפות של קונדר. עוד באותה השנה נפגש אוליפנט עם משפחת סורסוק ובברכתם פותח במסע גיוס הון בבריטניה למימון מסילת הברזל הזו. למרות הזיכיון וההשתדלות של אוליפנט המיזם לא הצליח לגייס את ההון הדרוש להקמת המסילה ומשפחת סורסוק מושכת ידיה מהמיזם והוא נגנז.
ב 1890 מעניק השלטון העות'מאנית זיכיון להקמת רכבת בן חיפה למשק. הזיכיון הוענק ליוסף אליאס נוצרי לבנוני שהועסק כמהנדס רכבות על ידי השלטון העות'מאנית. שנה מאוחר יותר אליאס מוכר את הזיכיון ליזם אנגלי בשם ג.ר פילינג. פילינג מקים חברה כלכלית בשם S.O.R שתתמוך ותממן את הפרויקט ורושם אותה בבורסה של לונדון. S.O.R מתחילה בתכנון ובנייה של מסילת הברזל שאת מוצאה העתיקה לעכו בשל הסביבה הביצתית של אזור העיר חיפה. לאחר הסדרה של הזיכיון מול שלטונות צרפת,שהייתה בעלת עניין בדמשק וסביבתה,החלה S.O.R בבניית המסילה ולאחר שנבנו תשעה קילומטרים מעכו מזרחה פשטה S.O.R את הרגל והזיכיון שלה מתבטל לאחר ששילמה קנס של 155 אלף לירות לשלטון העות'מאנית בשל ביטול הזיכיון.
ב 1900 שליט האימפריה העות'מאנית הוא עבדול חמיד השני,חובב רכבות מושבע שיחד עם ה.א מייסנר,מהנדס רכבות גרמני,מורה על הקמת רכבת בין דמשק למכה. במימון השלטון העות'מאנית ובביצוע גרמני בראשות המהנדס מייסנר מונחת מסילת ברזל בין דמשק למדינה שבערב הסעודית מרחק של כ-1300 ק"מ. את החלק האחרון של המסילה,מדינה מכה,בן 400 הק"מ הנוספים לא השלים הסולטאן מעולם. תוך כדי בניית המסילה החיג’זית הבין הסולטאן עבדול חמיד השני ששלוחה של המסילה החיג’זית מבית שאן לחיפה תשרת את האינטרס הכלכלי והמדיני של האימפריה והורה לסלול את השלוחה הזו שמוצאה בצמח שעל גדות הכינרת וסופה בחיפה.
לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית מקטע המסילה שבין בית שאן למדינה חדל לפעול וב 1945 לאחר ליל הגשרים,שבו פוצץ ונהרס גשר רכבת שעל הירמוך,גם הקו דמשק צמח פסק לפעול ורק שלוחת הרכבת החיג’זית מצמח לחיפה המשיך לפעול עד לעצירת הפעילות בקו ב 1951 בשל חוסר כדאיות כלכלית,מאז הקו לא שב לפעול והמסילה הפכה לשמורת טבע לרבות תחנות אחדות ששרדו לאורכה וביניהן תחנת הרכבת באלרואי,היום בתחומי קרית טבעון.
ביום שישי ה 13 בספטמבר ביקרנו במעיין אלרואי,שהוא חלק מפרק רכבת העמק שבמרכזו תחנת הרכבת של היישוב אלרואי, וגם בתחנת רכבת העמק באלרואי והתמונות מהביקור הזה,הן כאן לפניכם:
